פרשת 'פרה' עוסקת בטהרה מטומאת מת, שהיא הטומאה החמורה ביותר - הנוגע במת טמא שבעת ימים. עצם היסוד שיש טומאה כשמישהו מסתלק מראה על גדלותה של תורת ישראל, תורת הנצח, תורת החיים.
לפי המקובלים, לאחר תחיית המתים יפסק המוות, ואדם שיקום יחיה חיי נצח.
הזיית אפר הפרה המטהרת טמא מת היא חוק שלא נתפס בשכל אנושי. זוהי סגולה עמוקה שהבורא הטביע בבריאה, שיש בכוחה של אותה הזיה לטהר את הטמא.
כיום כולנו טמאי מתים, ואין לנו אפשרות להיטהר מכך. לכן גם כשאנו עולים להר הבית, אין לנו אפשרות להיכנס למקום שנקרא 'מחנה שכינה'.
הזיית אפר הפרה המטהרת טמא מת היא חוק שלא נתפס בשכל אנושי. זוהי סגולה עמוקה שהבורא הטביע בבריאה, שיש בכוחה של אותה הזיה לטהר את הטמא.
כיום כולנו טמאי מתים, ואין לנו אפשרות להיטהר מכך. לכן גם כשאנו עולים להר הבית, אין לנו אפשרות להיכנס למקום שנקרא 'מחנה שכינה'.
הכנת אפר הפרה תלויה במקדש, אך הזייתו אינה תלויה במקדש, לכן אם יש כדים עם אפר פרה, אע"פ שאין מקדש אפשר להיטהר, כמו שאומרים חז"ל (ׁנידה דף ז) חבריא מדכן בגלילא - החברים שאכלו את חוליהן בטהרה היו מיטהרים ע"י הזיית אפר פרה שנשאר להם לאחר החורבן.
טומאת מת מיוחדת דווקא לישראל ולא לגוי. גוי איננו מטמא באוהל, ויש ראשונים שסוברים שמת גוי לא מטמא כלל. העניין הוא, שבמקום שיש קדושת הגוף ששימש נרתיק לנשמה קדושה, בהסתלקות הנשמה באים הסיטרא אחרא ושאר כוחות הטומאה ונאחזים בו. אבל מי שלא נמצא במדרגה זו, לא שייך שיאחזו בו כוחות הטומאה. משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי חביות, האחת מלאה חצץ והאחת מלאה דבש. אם ירוקן את חבית החצץ לא יבואו לשם שרצים וזבובים, אך אם ירוקן את חבית הדבש, מיד יטפלו אליה שקצים ורמשים למצוץ את המתיקות. כך גם גופו של אדם מישראלשמשמש נרתיק לדבר שבקדושה.
לכן גם כשהנשמה מסתלקת, יש לנהוג בגוף כבוד, ולא לערוך בו ניסויים או ניתוחי מתים, כמו שתשמישי קדושה כגון תפילין, ספר תורה או שאר כתבי הקודש, גם לאחר שבלו יש לנהוג בהם כבוד. מה שאין כן בתשמישי מצווה כמו לולב וסוכה, אמנם אין לעשות בהם תשמיש בזיון, אך אפשר להניחם בלי לטפל בהם בכבוד.
אמנם חיוב קבורה יש גם בגוי, אך ענין כבוד המת הוא רק בישראל. היום אין לנו אפר פרה, ואנו טמאים. בע"ה כשתתחדש הנבואה ימצאו כדים עם אפר שנותרו מימים להיטהר מטומאת מת,
כדי שנוכל לאכול קרבן פסח, שככל הקדשים אסור באכילה בטומאה.
המחבר (או"ח סימן תרפט) מביא שיש דעה שקריאת פרשת 'פרה' גם היא מהתורה, כפי שמובא בתוספות. ה'מגן אברהם' ועוד אחרונים שואלים: מנין שזה מן התורה? ר' מאיר שמחה מדווינסק ב'אור שמח' על הרמב"ם מסביר שאין הכוונה שחיוב קריאת הפרשה בזמננו הוא מן התורה, כפי שאנו אומרים על פרשת 'זכור', אלא שבזמן שהיו עושים את הפרה, "שבעת ימים קודם שריפת פרה", אז היתה הקריאה מן התורה, אבל לדורות ברור שהיא רק מדרבנן לכל השיטות. רק פרשת 'זכור', לפי שיטת בעלי התוספות והרא"ש חיוב קריאתה בזמננו הוא מן התורה. לדעת הרמב"ם חיוב הזכירה הוא מןהתורה וחיוב קריאה מן הספר הוא אסמכתא. לפי הרא"ש חיוב הקריאה מן הספר הוא מן התורה, וזו הפרשה היחידה שחייבים לקרוא מן הספר מדאורייתא.
יהי רצון שעם ישראל יתעורר ויכין את עצמו לקראת חג הגאולה, ונזכה שיבנה המקדש ונקריב קרבן פסח כהלכתו, ונראה בישועת ה' על עמו ונחלתו.
המחבר (או"ח סימן תרפט) מביא שיש דעה שקריאת פרשת 'פרה' גם היא מהתורה, כפי שמובא בתוספות. ה'מגן אברהם' ועוד אחרונים שואלים: מנין שזה מן התורה? ר' מאיר שמחה מדווינסק ב'אור שמח' על הרמב"ם מסביר שאין הכוונה שחיוב קריאת הפרשה בזמננו הוא מן התורה, כפי שאנו אומרים על פרשת 'זכור', אלא שבזמן שהיו עושים את הפרה, "שבעת ימים קודם שריפת פרה", אז היתה הקריאה מן התורה, אבל לדורות ברור שהיא רק מדרבנן לכל השיטות. רק פרשת 'זכור', לפי שיטת בעלי התוספות והרא"ש חיוב קריאתה בזמננו הוא מן התורה. לדעת הרמב"ם חיוב הזכירה הוא מןהתורה וחיוב קריאה מן הספר הוא אסמכתא. לפי הרא"ש חיוב הקריאה מן הספר הוא מן התורה, וזו הפרשה היחידה שחייבים לקרוא מן הספר מדאורייתא.
יהי רצון שעם ישראל יתעורר ויכין את עצמו לקראת חג הגאולה, ונזכה שיבנה המקדש ונקריב קרבן פסח כהלכתו, ונראה בישועת ה' על עמו ונחלתו.
