דברים לפרשת השבוע - פרשת כי תשא - שבת פרה, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

פרשת 'פרה' עוסקת בטהרה מטומאת מת, שהיא הטומאה החמורה ביותר - הנוגע במת טמא שבעת ימים. עצם היסוד שיש טומאה כשמישהו מסתלק מראה על גדלותה של תורת ישראל, תורת הנצח, תורת החיים.

לפי המקובלים, לאחר תחיית המתים יפסק המוות, ואדם שיקום יחיה חיי נצח.
הזיית אפר הפרה המטהרת טמא מת היא חוק שלא נתפס בשכל אנושי. זוהי סגולה עמוקה שהבורא הטביע בבריאה, שיש בכוחה של אותה הזיה לטהר את הטמא.
כיום כולנו טמאי מתים, ואין לנו אפשרות להיטהר מכך. לכן גם כשאנו עולים להר הבית, אין לנו אפשרות להיכנס למקום שנקרא 'מחנה שכינה'.

הכנת אפר הפרה תלויה במקדש, אך הזייתו אינה תלויה במקדש, לכן אם יש כדים עם אפר פרה, אע"פ שאין מקדש אפשר להיטהר, כמו שאומרים חז"ל (ׁנידה דף ז) חבריא מדכן בגלילא - החברים שאכלו את חוליהן בטהרה היו מיטהרים ע"י הזיית אפר פרה שנשאר להם לאחר החורבן. 

טומאת מת מיוחדת דווקא לישראל ולא לגוי. גוי איננו מטמא באוהל, ויש ראשונים שסוברים שמת גוי לא מטמא כלל. העניין הוא, שבמקום שיש קדושת הגוף ששימש נרתיק לנשמה קדושה, בהסתלקות הנשמה באים הסיטרא אחרא ושאר כוחות הטומאה ונאחזים בו. אבל מי שלא נמצא במדרגה זו, לא שייך שיאחזו בו כוחות הטומאה. משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי חביות, האחת מלאה חצץ והאחת מלאה דבש. אם ירוקן את חבית החצץ לא יבואו לשם שרצים וזבובים, אך אם ירוקן את חבית הדבש, מיד יטפלו אליה שקצים ורמשים למצוץ את המתיקות. כך גם גופו של אדם מישראלשמשמש נרתיק לדבר שבקדושה.

לכן גם כשהנשמה מסתלקת, יש לנהוג בגוף כבוד, ולא לערוך בו ניסויים או ניתוחי מתים, כמו שתשמישי קדושה כגון תפילין, ספר תורה או שאר כתבי הקודש, גם לאחר שבלו יש לנהוג בהם כבוד. מה שאין כן בתשמישי מצווה כמו לולב וסוכה, אמנם אין לעשות בהם תשמיש בזיון, אך אפשר להניחם בלי לטפל בהם בכבוד.

אמנם חיוב קבורה יש גם בגוי, אך ענין כבוד המת הוא רק בישראל. היום אין לנו אפר פרה, ואנו טמאים. בע"ה כשתתחדש הנבואה ימצאו כדים עם אפר שנותרו מימים להיטהר מטומאת מת, 

כדי שנוכל לאכול קרבן פסח, שככל הקדשים אסור באכילה בטומאה.
המחבר (או"ח סימן תרפט) מביא שיש דעה שקריאת פרשת 'פרה' גם היא מהתורה, כפי שמובא בתוספות. ה'מגן אברהם' ועוד אחרונים שואלים: מנין שזה מן התורה? ר' מאיר שמחה מדווינסק ב'אור שמח' על הרמב"ם מסביר שאין הכוונה שחיוב קריאת הפרשה בזמננו הוא מן התורה, כפי שאנו אומרים על פרשת 'זכור', אלא שבזמן שהיו עושים את הפרה, "שבעת ימים קודם שריפת פרה", אז היתה הקריאה מן התורה, אבל לדורות ברור שהיא רק מדרבנן לכל השיטות. רק פרשת 'זכור', לפי שיטת בעלי התוספות והרא"ש חיוב קריאתה בזמננו הוא מן התורה. לדעת הרמב"ם חיוב הזכירה הוא מןהתורה וחיוב קריאה מן הספר הוא אסמכתא. לפי הרא"ש חיוב הקריאה מן הספר הוא מן התורה, וזו הפרשה היחידה שחייבים לקרוא מן הספר מדאורייתא.
יהי רצון שעם ישראל יתעורר ויכין את עצמו לקראת חג הגאולה, ונזכה שיבנה המקדש ונקריב קרבן פסח כהלכתו, ונראה בישועת ה' על עמו ונחלתו.

הלכות פורים מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א - תשע"ג - 2013

הלכות פורים מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

דברים לפרשת השבוע - פרשת תצוה - זכור, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

חז"ל תקנו לקרוא את פרשת 'זכור' בשבת שלפני פורים. ה'תוספות' והרא"ש סוברים שחיוב קריאת פרשת 'זכור' מן הספר הוא מן התורה, וכך מביא מרן המחבר.

נשאלת השאלה: מה העניין לזכור את השנאה והרשעות של אותו עם ולהנציח זאת לדורות?

עמלק בא לפגוע בישראל כאשר לא היתה  כל התגרות מצד ישראל. עם ישראל לא בא לרשת את ארצם, ולא היה שום קשר ביניהם, אלא שעמלק התנגד לעצם הופעת אורם של ישראל בעולם.  החל באברהם אבינו הם ניסו למנוע את גילוי אורו של עם ישראל, ועד מתן תורה. תעודת עמלק היא חיי הפקרות, בילויים, ללא ערך לחיי אדם, וכפירה בשכר ועונש. כך היה במשך כל הדורות עד ימינו אלה.

יש החושבים שאפשר למצוא פתרון של שלום עם השכנים הקרובים הסובבים אותנו ועם אלה הרחוקים, על ידי שנכריז הכרזות מסויימות או שניתן להם חבלי ארץ מסויימים. אך יש לדעת בבירור כי זו בעיה שאינה ניתנת לפיתרון. אוייבי עם ישראל מתנגדים לעצם קיומה של האומה הישראלית בכל צורה שהיא. גם לפני קום המדינה היתה להם שאיפה להשמיד את עם ישראל, ולפני כשבעים שנה נוכחנו בהתגלמות הרשעות במלוא עוצמתה.

מי שחושב שניתן לפתור את מה שמכונה 'הסכסוך הישראלי-ערבי' על ידי הסכם, אינו מבין את מהות שורש הבעיה. אנו רואים שככל שעם ישראל מתרפס ומוותר יותר, כך גלי השנאה צוברים תאוצה, במיוחד באירופה ובארצות המערב האחרות, לא רק בקרב ההמון אלא אפילו  במדיניות של ראשי ממשלות ושרים הרוויים בשנאת ישראל.

מרן הגרי"מ חרל"פ כתב כבר לפני עשרות שנים, שככל שאנו הולכים וקרבים לקראת גאולתם של ישראל כך גלי השנאה מצד העמים מתרבים יותר ויותר, וכל אהבה שהם מראים כלפי ישראל, היא פגם בקדושתם של ישראל. אסור לנו להיבהל, כי תשועת ישראל היא יציאתם מן הגלות והתנתקות מכל העמים כולם. עלינו להיות ערים ומוכנים מבחינה נפשית לכך שגלי השנאה ילכו ויתגברו, עד אשר לא תהיה מדינה אחת שתוקיר ותעריך את עם ישראל.

מצד שני, אנו סמוכים ובטוחים שלא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. איננו יודעים בדיוק איך תהיה הישועה, כמו שאמר מרדכי לאסתר "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". יש הבטחה אלוקית לקיומה של האומה, למרות שאנו לא יודעים היאך זה יתקיים.

הכל תלוי במעשינו,ובהליכת עם ישראל בדרכה של תורה. לאומות העולם יש בפנימיותם תביעה כלפי עם ישראל, מפני מה אינם מתקנים את עצמם ללכת לאורה של תורה, שהרי אז יוכלו לרומם את אומות העולם. עם ישראל אינו ממלא את ייעודו, ולכן אנו סובלים ייסורים קשים.

עלינו להתחזק ללכת בדרך התורה, ולהיות סגולה מכל העמים. מעמד הר סיני חייב אותנו למוסריות גבוהה, בתיקון המידות ובהנהגה של ישרות ואמיתות בכל תחומי החיים. אם נתרומם למדרגה זו ונתקן את עצמנו, רק אז תסתיים השנאה, אומות העולם יוקירו ויעריכו את עם ישראל, ונזכה לשלום יציב ובטחון אמיתי לעמנו ולנחלתנו בקרוב בימינו אמן.

דברים לפרשת השבוע - פרשת תרומה, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

לפי ראשונים רבים, באותם ארבעים יום שמשה רבנו היה על הר סיני נאמרו לו פרשיות אחרות וגם הציווי על הקמת המשכן. הכוונה היא שאותו כבוד ה', הענן, שהיה חונה והיה נראה בהר סיני, חביון העוז הזה ישכון על המשכן ועל הכרובים. היה גילוי שכינה במעמד הר סיני, וזה שימש לאחר מכן כמקום השראה הן לדיבור למשה רבנו והן להנהגת כלל ישראל, שראו שממקום זה שואבים התרוממות רוח והשפעות תרומיות שמרוממות את האדם מבחינה רוחנית.

בפרשתנו מופיעה המצווה לבנות את בית המקדש,אשר אליו יעלו לרגל,בו יקריבו קרבנות וממנו עם ישראל ישאב קדושה. בזמן שבני ישראל היו במדבר היה המשכן, אולם לאחר שנחרב לא התקדש מקום המשכן לדורות.  ה'מנחת חינוך' אומר, שאפילו אם נדע את המקום המדוייק שבו עמד המשכן בשילה או בנוב - המקום לא התקדש. גם הר סיני, למרות שהיה עליו גילוי שכינה, לאחר שהסתיים המעמד, אפילו הצאן והבקר יכלו לרעות שם. רק מקום המקדש בירושלים התקדש על ידי שלמה לשעתו ולעתיד לבוא לעולמי עולמים.

המשכן וכליו אינם רק חפצים בעלמא, אלא כל כלי רומז למשהו מסוים. לא היה מספיק שאומנים יבנו וייצרו  את המשכן וכליו מבחינה טכנית, אלא היה צורך באדם שיודע לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ, שיודע מה רומז כל כלי בעולמותהעליונים, ומה רומזת ההצטמצמות שלו בעולמנו. כל פרט שחסר שם, ולו הקטן ביותר, היה פוגם. דווקא בצלאל נבחר לבנות את הכלים. סבו של בצלאל נהרג כאשר ביקש למנוע את מעשה העגל, לכן ודאי שלא היתה לו שום מחשבה פגומה. את הארון ואת הכרובים בנה בצלאל  בעצמו, שהרי בתוך קודש הקודשים הוכנסו צורות, והרי היהדות שלפה את חרבה להלחם נגד כל הגשמה, אולם בצלאל התכוון אך ורק לשם שמים .

כבר הובטח לנו על ידי הנביא יחזקאל שייבנה בית שלישי. גם כאשר אין עדיין אפשרות מעשית, לשיטות מסויימות, לבנות את ביהמ"ק עלינו לעשות את ההכנות בשני תחומים. ראשית, לומדי התורה צריכים להתעסק יותר ויותר בלימוד 'קדשים' ו'טהרות', שלא היו אקטואליים בגלות ורק בודדים עסקו בהם. וכן מבחינה מדינית, כשם שעם ישראל חוזר וגואל את ארצו, ולא פחות מכך, צריך לגאול את מקום המקדש ולהחזירו לבעלות עם ישראל.

אין לנו מקומות קדושים, אלא רק מקום אחד, והוא אינו קדוש מצד עצמו אלא משום שעם ישראל קידש אותו בזמן שלמה המלך. בחוברת 'לשלושה באלול' מסופר שהנציב הבריטי שאל את הרב קוק האם רצון היהודים הוא להרוס את המסגד שבהר הבית ולבנות שם בית מקדש. ענה לו הרב קוק, שהעולם יתרומם לדרגה כזו שיבינו את הצורך במקדש, ואומות העולם עצמן יבקשו מעם ישראל לבנות את ביהמ"ק, כי זה גם לטובתם.

יהי רצון שנזכה להחזיר את מקום המקדש לבעלות עם ישראל ונוכל לשמור על קדושתו של המקום, עד שיערה עלינו ה' רוח ממרום, ויתקיים בנו הפסוק "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" וממנו תצא אורה לעולם וממנו תצא הוראה לעולם.

דברים לפרשת השבוע - פרשת משפטים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

פרשתנו קטנה בכמות אך מרובה בהלכות. ישנם פסוקים קצרים המהווים בסיס לכמה פרקים בתלמוד העוסקים בדיני ממונות, טענות, עדויות, רוב, ברי ושמא, עד אחד, שני עדים, הכחשות ועוד. יש בזה פרטי פרטים, שאותם אנו לומדים מתורה שבעל פה. ללא תורה שבעל פה לא היינו מוצאים את ידינו ואת רגלינו כיצד להתאים דינים אלו למציאות שאנו דנים עליה.

חוקים אנושיים מתאימים לדור שבו הם נחקקו, אך תורת ה' והמשפטים שנתנו לעם ישראל הם נצחיים ואינם משתנים בהתאם לזמנים. זהו צדק אלוקי מוחלט שקיים לנצח. עם זאת להנהגת הציבור יש סמכות לתקן תקנות לטובת הציבור, כגון ביחסי עבודה, מסחר, כללי התנהגות ברשות הרבים, ובכל העניינים שהתורה לא קבעה דין.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - דרשו חז"ל: לפניהם ולא לפני גויים. כלומר, כשיש לאדם מישראל בירור ממוני בינו לבין חברו, עליו להזדקק לשופטי ישראל הדנים לפי דיני התורה, ולא ללכת לערכאות גויים ולשופטיהם, אפילו אם במקרה המסוים הם שופטים לפי המשפט שלנו.

שופט של תורה הוא זה שנסמך ע"י סמוכים עד משה רבנו. דיין סמוך יכול לדון דיני קנסות. כיום לא יכולים לדון דינים אלו , מפני שאין לנו דיינים סמוכים. ראשונים רבים סוברים שמערכת המשפט שלנו מועילה מדרבנן, כהגדרת חז"ל "שליחותייהו דקמאי קעבדינן", כלומר, אנחנו פועלים כשלוחים של הסמוכים האחרונים שמינו אותנו לשפוט בדברים שמצויים גם בזמננו. אבל דיני קנסות, כיון שאין בהם חסרון כיס אין דנים, ולכן גנב שנמצאת הגניבה בידו אינו משלם כפל. אעפ"כ המדינה יכולה לחוקק חוקים לצורך שעה, ולקנוס את הגנב בתשלום נוסף על הגניבה עצמה.

אנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". הרמב"ם בהלכות סנהדרין כותב, שאם כל חכמי ארץ ישראל היו מתכנסים ומקבלים על עצמם אחד מהם ואומרים לו שהוא כמו סמוך, יכול לצרף עימו עוד שניים ולסמוך אחרים, מפני שלציבור שנמצא בארץ יש כח לחדש את הסמיכה, וכך יתקיימו דברי הנביא "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה". אלא שבזמננו יש עדיין חולשות, ואין אפשרות לכנס את כל חכמי ישראל שיסכימו למנות אחד בראש.

נקווה שעם ישראל יחזור בתשובה בכל התחומים, ואף בתחום זה, ויכיר את הערך העצום שיש במערכת המשפט של תורת ישראל, עם הצדק היושר והאמת שיש בה. לא ירחק היום ויתקיימו דברי הנביא על השבת השופטים, וזה בסופו של דבר יקרב את ביאת משיח צדקנו. "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" - משפט אמת ושופטים צדיקים רודפי אמת וצדק.