ספר שמות בכללו נקרא על ידי הראשונים 'ספר הגלות והגאולה'. הגלות היא קיום הנבואה
שנאמרה לאברהם אבינו, "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".
מה היתה מטרת הגלות, מה היא תרמה לבניינה של האומה?
אומרים המפרשים, שהגלות היתה כדי שעם ישראל יפנים את ענין ביטול הרצון העצמי
להשתעבדות כלפי שמיא. כמו שעבד אינו עושה כל מה שליבו חפץ אלא את מה שאומרים לו, כך גם כאן,העבדות הקשה באה לדכא ולהחליש את החומר עד כדי שיוכלו לומר 'נעשה ונשמע'.
כמובן, חלק גדול מעם ישראל לא הגיע למדרגה הזו ולא יצא ממצרים, וגם לאלו שיצאו ממצרים היו מידי פעם מעידות, אך מבחינה בסיסית עם ישראל הוכשר על ידי הגלות לומר 'נעשה ונשמע.
כשהקב"ה החליט להוציא את עם ישראל ממצרים, אמר לו הקב"ה "ועתה לכה ואשלחך אל
פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים", ולפי חז"ל רק לאחר שבעה ימים משה ניאות לקבל על עצמואת השליחות הזו! כיצד יתכן שמשה רבנו לא קיבל מיד את השליחות, הרי היה צר לו
מסבלם וצרתם של בני ישראל.
וכך אנו רואים בתחילת הפרשה, כשיצא מפלטין של מלך וראה איש מצרי מכהאיש עברי, מיד
נחלץ לעזרתו להצילו. אם משה יודע שעם ישראל סובל מאד, איך הוא אומר "שלח נא ביד תשלח", מדוע לדחות את הגאולה ולא לגאול עכשיו?
אלא,שידע משה רבנו שגלות מצרים עדיין לא השלימה את המטרה שלשמה עם ישראל
יצא אלה. לא כולם הגיעו למדרגה הראויה, ולא כולם היו מוכנים לגאולה. משה חשב שעדיף
שיישארו עודזמן מה במצרים למרות המשך סבל עול השעבוד, בכדי שבסופו של דבר יצאו לחרות
עולם ולא יגלו שוב.
אולם משה רבנו לא ידע שאם יישארו עוד, עלול להיווצר מצב שכבר לא יהיה את מי לגאול,
חלילה. משל לאדם שנפצע קשה בתאונת דרכים, אם יגישו לו טיפול רפואי בהקדם יצילו את
חייו, אך אםחלילה ימשיך לדמם על הכביש, לאחר זמן קצר לא יהיה את מי להציל. לכן 'הכריח' הקב"ה את משה רבנו לגאול את ישראל.
לפי זה צריך להבין את דברי משה רבנו שבהמשך: "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה
והצל לא הצלת את עמך".
אם לא הגיע זמן הגאולה - למה נשלחתי, ואם הגיע - למה הוכבד עול השעבוד?
בפסוקים אין תשובה מפורשת, אך המפרשים אומרים שמה שאמר הקב"ה "עתה תראה
אשר אעשה לפרעה" זאת התשובה. הקב"ה בא לומר למשה שלא יחשוב שהכבדת עול השעבוד היא'המצאה' של פרעה, אלא אני תכננתי את זה, מפני שעם ישראל לא היה זכאי שמהלך הגאולה יתחיל בשידוד מערכות הטבע ע"י ניסים, באה א"כ הכבדת עול השעבוד כתחליף לאי זכאותם.
"עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". הכל
מתוכנן ע"י הקב"ה כדי שמכאן ואילך תתאפשר היציאה בדרך של שידוד מערכות הטבע.
עם ישראל לא גילה מספיק נכונות להיגאל, כפי שחז"ל אומרים שהמשלחת שהייתה אמורה
להופיע לפני פרעה ולדרוש "שלח את עמי ויעבדוני", נשמטה אחד אחד- הם פחדו לבוא לפני
פרעה.כשבאו משה ואהרן, פרעה יכול היה לומר להם: 'את מי אתם מייצגים, הרי העם לא רוצה!? לכן בא עליהם העונש. התוצאה של הכבדת עול השעבוד היא, שנסללה
הדרך לגאולה ועם ישראל יכוללעמוד בהר סיני ולומר 'נעשה ונשמע'.
המפרשים אומרים שגלות מצרים היא אב טיפוס לגלויות האחרות, כמו שאנו רואים גם בדורות שלנו את המצב בו עם ישראל נתון. אנו מאמינים שעם כל הייסורים הפוקדים את עמנו כתוצאהמהחולשות, בסופו של דבר ניגאל.
הייסורים שבאים על עם ישראל נזקפים לזכותם, הסבל הגדול ממהר את גאולתם, וכך בכל
דור ודור. עלינו לדעת שהייסורים לא באים חינם, אלא בגלל החולשות שלנו. אם אנחנו נתקן
ונרצה אתהגאולה, אין ספק שהיא תבוא, כמו שמסיים ר' יהודה הלוי את ספרו: "ירושלים אמנם תבנה כשיכספו לה ישראל תכלית הכוסף".
ארץ ישראל תבנה ותהיה ברשות עם ישראל אם רק ירצו אותה בלב ובנפש.
הגאולה בודאי לא תופיע אם יסגירו חבלי ארץ לנכרים. עלינו לגאול את הארץ ולהחיל את ריבונותנו על כל מרחביה, ובזה נביא שלום ובטחון.
אין ספק שתהליך גאולת עם ישראל שהתחיל בדורנו יגדל ויפרח, עד שנזכה לראות בשוב ה' ציון ובישועת ה' על עמו ונחלתו.
