בס"ד
פרשת 'חיי שרה' מתחלקת לשלושה נושאים מרכזיים: פטירתה של שרה אמנו ורכישת מערת המכפלה כמקום קבורה, שליחותו של אליעזר להביא את רבקה, ותולדות ישמעאל.
מובן שהנושא המרכזי של פרשת 'חיי שרה' הוא קניין מערת המכפלה, אך הפעם נתמקד בשליחותו של אליעזר להביא כלה ליצחק.
יצחק נתקדש כעולה תמימה, ובשל מעלתו הגדולה לא היה ראוי שיצא מארץ ישראל, ואכן למרות שמצווה גדולה היא לשאת אישה, נשלח אליעזר במקומו. מבין שלושת אבותינו הקדושים הוא היחיד שלא יצא אל מחוץ לגבולות הארץ, ואף בזמן הרעב אמר לו ה' : שכון בארץ הזאת.
כאן נשאלה שאלה: איך זה יתכן שבכל ארץ כנען, שהיו בה עמים שונים, לא היה אפשר למצוא אישה בשביל יצחק עד כדי שצריך לשלוח אותו לארם נהריים, מקום הולדתו של אברהם אבינו. הרי גם בני משפחתו בחרן היו עובדי אלילים, שהרי כשאליעזר מגיע, לבן אומר "ואנכי פניתי הבית", ודורשים חז"ל שהוא הוציא מביתו את כל הפסלים ואת כל תמונות של העבודה זרה שאנשי המקום עבדו. א"כ מה המעלה שלהם על אנשי כנען. מדוע אברהם אבינו עמד בתוקף על כך שיצחק לא ייקח אישה מבנות כנען?
אלא שיש לדעת, שבדורו של אברהם טעו בני אנוש בשני סוגי טעויות. טעות אחת היא בעניני השקפה ודעות עקומות, ובמיוחד כמיהה לעבודה זרה. הטעות השניה היא בתחום של תיקון המידות ובין אדם לחברו. ברור שקשה לאדם לתקן את מידותיו הרעות: הברבריות, האכזריות, השנאה, הקנאה, הכעס, ושאר מידות רעות שתורת ישראל מדריכה להיות נקיים מהן. זו לא עבודה של יום אחד אלא של שנים, כמו שאומר הגר"א שיותר קל לאדם ללמוד את כל הש"ס מלשבור מידה רעה אחת. השפעתו של אברהם אבינו על אנשי ארץ מולדתו בתחום שבין אדם לחברו היתה גדולה מאז שהוא היה שם (רואים זאת כשאליעזר בא ושאל אם יש מקום ללין, ומיד הכניסו אותו ונתנו לו ולגמליו מקום), למרות שעדיין נשארו עובדי עבודה זרה, חוץ מרבקה שהיתה כשושנה בין החוחים.
אברהם אבינו העדיף משפחה של עובדי עבודה זרה על פני אנשים עם מידות רעות, מפני שגם מי שעובד ע"ז, אם מידותיו מתוקנות, יודה על האמת כאשר יוכיחו לו שהאלליות היא שטות וטעות, אולם קשה מאוד לשנות מידות ותכונות של אדם.
על מידותיהם הרעות של אנשי כנען אפשר ללמוד ממה שקראנו בפרשה הקודמת על אנשי סדום, שהיו רעים וחטאים לה' מאוד. הם היו מקולקלים בשני התחומים, הן בתחום האמונה שהיו עובדים עבודה זרה, והן בתחום שבין אדם לחברו. תכונתם של אנשי סדום שחקקו חוקים נגד עזרה לזולת, עד כדי כך שמי שהיה מכניס אורח היה נענש, היתה ההיפך הגמור ממידתו של אברהם אבינו שהיה מכניס אורחים. אם אלו היו מידותיהן של אנשי סדום, יש להניח ששאר עמי כנען היו קרובים לזה, אף אם לא הגיעו לאותה עוצמת רשעות.
אברהם אבינו ראה שבכל ארץ כנען אין אישה בעלת מידות המתאימה לבנו. אמנם גם הוא לא ידע מראש מה תעלה השליחות לארם נהריים, אלא שחשב שאף אם הכלה תהיה מקולקלת באמונה, זהו דבר שניתן לתיקון יותר מאשר תיקון המידות.
הנצי"ב בפרשת 'ניצבים' אומר שעובד ע"ז הוא פחות גרוע מכופר לגמרי, מפני שאת הכופר לגמרי יותר קשה לעורר לאמונה, לעומת העובד ע"ז שלפחות מאמין שיש כח עליון ורק טועה ומשתחווה לפסל, אך ניתן להסביר לו את טעותו.
בסופו של דבר התברר שרבקה היתה צדקת בכל התחומים, למרות שגדלה בין רשעים. כשאליעזר מבקש ממנה "השקיני נא מעט מים", היא עונה לו "שתה וגם לגמליך אשקה". חז"ל מסבירים שהיא היתה ילדה צעירה, ולמרות שגמלים צורכים כמות רבה של מים, היא הציעה להשקותם. מעשה זה הוכיח לאליעזר שהיא מתאימה ליצחק אבינו.
תכונות אלו עוברות לדורות הבאים, שהרי אמרו חז"ל ששלוש תכונות מאפיינות את עם ישראל: ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים. כל מי שיש בטבעו גמילות חסדים, בידוע שהוא מבני בניו של אברהם אבינו.
חז"ל אומרים כי "חייב אדם לומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי?", יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי אבותינו הקדושים ולהדבק במידותיהם הטובות.
בשבת פרשת 'חיי שרה' אנו מקבלים חיזוק גדול מהמוני בית ישראל הבאים לעיר האבות (ומהרבבות שנבצר מהם להגיע) ומביעים בכך את הזדהותם עם ההתישבות בכל מרחבי ארצנו ועם זקיפת קומתה של האומה. מהם אנו שואבים את הכח לעמוד במצבים שאין להם פתרון בדרך הטבע, ויודעים שדבר אלוקינו יקום לעולם.
אנו מאחלים לכל הציבור הקדוש שיזכה לשאוב עוצמות ממקום זה, עד שנזכה שכל ארץ ישראל תהיה בידי בניו של אברהם אבינו לעד ולעולמי עולמים.
