השבת נקרא בעז"ה את פרשת שקלים שתיקנו חז"ל לקרוא בשבת שלפני ראש חודש אדר, כדי להזכיר לכלל ישראל, בזמן שהמקדש היה קיים, שצריכים לתרום מחצית השקל, שממנו אמורים לקנות קורבנות ציבור החל מחודש ניסן. בזמננו, שאין לנו לא מחצית השקל, לא פרה אדומה ולא קידוש החודש על ידי ראייה, אנו קוראים פרשות אלו רק לזכר, לעורר את הציבור, שנדע ונזכור שאנו מצפים שלא ירחק היום ויבנה בית המקדש, ויתקיימו בנו כל הבטחות התורה והנביאים.
חז"ל אומרים שמחצית השקל שנתנו ישראל בזמנו של משה רבנו, עיקר מטרתו הייתה בשביל בניין אדני המשכן. חז"ל אומרים שזכות זו, של השקלים שתרמו ישראל במדבר, היא שימשה להצלת כלל ישראל בזמן המן הרשע. המן אמר לאחשוורוש שהוא ישקול עשרת אלפים שקלים לגנזי המלך, אך הקב"ה אמר שכבר קדמו השקלים שנתנו ישראל, ודחו את אותם שקלים של המן וכך נתבטלה הגזירה. שקלים אלו של המדבר לא שימשו לכפרה, לא כמו בזמן המקדש שקנו בכסף קורבנות ציבור, שהם מכפרים על כלל ישראל. אך במדבר הם לא הקריבו, מפני שהם היו מנודים. אמנם יש דעה אחת ששבט לוי הקריב, אבל כלל ישראל לא הקריב. נמצא שמה שתרמו את הכסף זה היה בשביל מטרה רחוקה, וזה רק שימש כפיקדון לדורות עולם.
התורה הדגישה במחצית השקל, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", כלומר, בתשתית כל יהודי ויהודי כולם שווים, לעניין הקישור לכלל ישראל, כולם שווים. מדרגת האדם תלויה במידת ההשקעה, עד כמה האדם עמל ועולה במעלות התורה, אבל לכל אדם ניתנה היכולת להתקדם ולהתעלות.
רעיון נוסף הגלום המחצית השקל, בא להראות לאדם שהוא רק חצי. כלומר, האדם צריך לדעת שהוא לא שלם, והוא צריך להקריב את עצמו למען הציבור. אל לו לאדם לחשוב שהוא שיא השלימות, אלא הוא רק חצי, והציבור תורם מסגולתו הכללית מבחינה רוחנית גם על היחיד. אין לאדם לחשוב שהוא חכם מכל אדם, אלא כל אדם צריך לדעת שהשאיפה היא לשלימות. השאיפה לדרגה גבוהה יותר, צריכה לעמוד בבסיס ההשקפה שלו. כאשר כל אחד נותן חצי, וביחד קונים קורבנות ציבור, הציבור משפיע על הפרט השפעה גדולה.
הלוואי שנזכה להפנים את הרעיונות הגלומים במחצית השקל, ולשאוף לשלימות, עד שנזכה לקיים את המצוה הזאת בפועל עוד בדור הזה.
