פרשתנו היא היחידה שהתורה מקדישה למעשיו ולפעלו של יצחק אבינו, לא כמו אצל יעקב שהתורה מקדישה לו שש פרשיות. יצחק בשל מעלתו הרוחנית, היה מנותק מהעולם הזה, התקדש בעקידה כעולה תמימה, ומעשיו בעולם המעשה היו מועטים מאוד.
הענין המרכזי שמסופר עליו הוא ברכתו לבניו, לפני שהסתלק מן העולם.
כאן נשאלת השאלה : האם יצחק אבינו טעה עד כדי כך שחשב שמעשיו תצא האומה הישראלית, ואם אמנם חשב כך, איך לא העמידה אותו רבקה על טעותו?
הנצי"ב מסביר שהיחס בין רבקה ליצחק לא היה כמו זה שבין שרה לאברהם. כאשר שרה רצתה לומר משהו לאברהם היא אמרה לו דברים מפורשים, ואפילו בלשון קשה – "חמסי עליך". לרבקה, מאז מפגשה הראשון עם יצחק כשנפלה מעל הגמל ונבהלה, היתה רתיעה מיצחק, לא כמו לכל אישה כלפי בעלה, שיכולה להוכיח אותו ולהעיר לו.
הענין המרכזי שמסופר עליו הוא ברכתו לבניו, לפני שהסתלק מן העולם.
כאן נשאלת השאלה : האם יצחק אבינו טעה עד כדי כך שחשב שמעשיו תצא האומה הישראלית, ואם אמנם חשב כך, איך לא העמידה אותו רבקה על טעותו?
הנצי"ב מסביר שהיחס בין רבקה ליצחק לא היה כמו זה שבין שרה לאברהם. כאשר שרה רצתה לומר משהו לאברהם היא אמרה לו דברים מפורשים, ואפילו בלשון קשה – "חמסי עליך". לרבקה, מאז מפגשה הראשון עם יצחק כשנפלה מעל הגמל ונבהלה, היתה רתיעה מיצחק, לא כמו לכל אישה כלפי בעלה, שיכולה להוכיח אותו ולהעיר לו.
לפי הנצי"ב, יצחק לא חשב שמעשיו תצא האומה הנבחרת. הוא ידע שיעקב איש תם יושב אהלים וממנו תצא האומה הישראלית. אלא שהוא חשב שעליו לעשות הכל לפי הדרכתה של תורה, ואם יעשה חסד או שאר מעשים שבין אדם לחברו, בגלל סיבה אנושית ולא בגלל ציווי אלוקי - לא יחשב לו. מעלתו של יצחק היתה כל כך גדולה, עד שכל מה שעשה, גם מעשים אנושיים, היה על פי הציווי האלוקי. מצאנו כך גם בכיבוד אב ואם, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" – על האדם לכבד את אביו ואימו, לא בגלל הסיבה האנושית של הכרת הטוב, על שהוריו התאמצו עבורו וטפלו בו, אלא בגלל הציווי האלוקי, למרות שבפועל המעשה הוא אותו מעשה.
רבקה, בשל אהבתה ליעקב, רצתה שגם כשהוא יעשה חסדים מתוך גישה אנושית , ויחשב לו הדבר כמצווה. כמו שאנו רואים במלכי ישראל, למרות שהם עבדו עבודה זרה והכעיסו את הבורא, הם היו מלכי חסד, לא משום הציווי האלוקי אלא מתוך גישה אנושית. בכך היתה לה מחלוקת עם יצחק. יצחק חשב שיעקב בדרגה שהוא עושה הכל לשם שמיים ואפילו פעולות אנושיות, ואילו את עשיו רצה לזכות במצוות כיבוד אב לפחות מההיבט האנושי. אבל רבקה רצתה לגרום לכך שגם הרשעים שיצאו מיעקב יתברכו כשיעשו חסדים ומעשים טובים. ולפי זה לא היתה ממש מחלוקת ביניהם וכולם ידעו את מעשיו של עשיו.
יעקב חשש לומר "אנכי עשיו בכורך" ובכך לרמות את אביו. אמנם יש מצבים שמותר לשנות, אך רק לשם שמים, ללא כל נגיעה אישית. כך אמרו חז"ל "גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה", מפני שאם בעבירה לשמה האדם משלב נגיעה אישית כלשהי – נענש על כך.מכאן אנו רואים את גדלותו של יעקב, כמה חשש מפני השקר, אך מכיון שעשה זאת בציווי אמו - לא נענש.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי אבותינו הקדושים וללמוד ממידותיהם הטובות.