בפרשתנו מסופר על שליחת אליעזר למצוא כלה ליצחק.
נשאלה שאלה: איך יתכן שבכל ארץ כנען, שהיו בה עמים שונים, לא היה אפשר למצוא אישה אחת שתתאים ליצחק, עד שהיה צריך לשלוח אותו לארם נהריים, מקום הולדתו של אברהם אבינו? הרי גם בני משפחתו בחרן היו עובדי אלילים, וכשאליעזר מגיע, לבן אומר "ואנכי פניתי הבית", ודורשים חז"ל שהוא הוציא מביתו את כל הפסלים והתמונות של העבודה זרה שאנשי המקום עבדו. א"כ מה המעליותא שלהם על אנשי כנען. מדוע אברהם אבינו עמד בתוקף על כך שיצחק לא ייקח אישה מבנות כנען?
אלא שיש לדעת, שבדורו של אברהם טעו בני אנוש בשני סוגי טעויות. טעות אחת היא בעניני השקפה, דעות עקומות, ובמיוחד כמיהה לעבודה זרה. הטעות השניה היא בתחום של תיקון המידות ובין אדם לחברו. ברור שיותר קשה לאדם לתקן את מידותיו הרעות, הברבריות, האכזריות, השנאה, הקנאה, הכעס, ושאר מידות רעות שתורת ישראל מדריכה להיות נקיים מהם. זו לא עבודה של יום אחד, אלא של שנים, כמו שאומר הגר"א, שיותר קל לאדם ללמוד את כל הש"ס מלשבור מידה רעה אחת. השפעתו של אברהם אבינו על אנשי ארץ מולדתו בתחום שבין אדם לחברו היתה גדולה עוד מאז שהוא היה שם (אנו רואים זאת כאשר אליעזר בא ושאל היש מקום ללין ומיד הכניסו אותו ונתנו לו ולגמליו מקום) למרות שעדיין נשארו עובדי עבודה זרה, חוץ מרבקה שהיתה כשושנה בין החוחים.
אברהם אבינו העדיף משפחה של עובדי עבודה זרה על פני אנשים עם מידות רעות, מפני שגם מי שעובד ע"ז, אם מידותיו מתוקנות יודה על האמת כאשר יוכיחו לו שהאליליות היא שטות וטעות, אך קשה מאוד לשנות מידות ותכונות של אדם.
החלק הראשון של פרשתנו עוסק ברכישת מערת המכפלה וקבורתה של שרה אמנו. הרמב"ן אומר שיש חשיבות לכבד את מקום מנוחתם של אבותינו, מתוך אמונה בכך שיש חיי נצח. חייו של אדם לא מסתיימים בכך שהנשמה נפרדה מהגוף, אלא הוא ממשיך במתכונת חיים אחרת. מערת המכפלה משמשת מקום השראה בכך שבני אברהם יצחק ויעקב באים לקברי אבותיהם ומתחברים להשקפתם, לפועלם, למעשיהם ולמחשבותיהם, ויונקים מהם את החוסן הנפשי והגבורה ללכת בעקבותיהם.
כלב בן יפונה השתטח על קברו של אברהם אבינו מפני שרצה להתחבר לעומק אמונתו בדורו ולעמוד מול המתנגדים לכניסה לארץ. כך גם אברהם אבינו, אע"פ שאפילו לא היה לו מקום קבורה בארץ, האמין בהבטחת ה' על נתינת הארץ ולא ערער אחר מידותיו של הקב"ה, למרות שבדרך הטבע לא ידע איך היא תתקיים. התחברות זו לאברהם אבינו נסכה בכלב כח וגבורה לעמוד מול רוב הציבור.
מכאן אנו למדים כיצד לעמוד בנחישות מול החלשים בעמנו, שאינם מבינים את זכותנו על כל מרחבי ארצנו, ומוכנים להסגיר חבלי ארץ תמורת דמיון של שלום אע"פ שהמציאות טופחת על פניהם. אנו שואבים מאבותינו הקדושים ישני חברון את עומק האמונה הנותנת לנו עוז וגבורה וכושר עמידה מול המציאות הקשה.
בשבת פרשת 'חיי שרה' אנו מקבלים חיזוק גדול מהמוני בית ישראל הבאים לעיר האבות (ומהרבבות שנבצר מהם להגיע) ומביעים בכך את הזדהותם עם ההתישבות בכל מרחבי ארצנו ועם זקיפת קומתה של האומה. מהם אנו שואבים את הכח לעמוד במצבים שאין להם פתרון בדרך הטבע, ויודעים שדבר אלוקינו יקום לעולם.
אנו מאחלים לכל הציבור הקדוש שיזכה לשאוב עוצמות ממקום זה, עד שנזכה שכל ארץ ישראל תהיה בידי בניו של אברהם אבינו לעד ולעולמי עולמים.
