גם פרשה זו ,בנוסף לפרשה הקודמת, עוסקת באחת המעידות הקשות שאירעו בדור המדבר. הרמב"ן אומר על דרך הפשטשהסיבה למחלוקת קורח היתה עוד לפני נסיעתם מהר סיני, והיא היתה אמורה להיות לפני מתן תורה, אך בפועל הכל קרה לאחר חטא המרגלים כשנגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ.
לפי המפרשים קורח עורר את המחלוקת בגלל נגיעה אישית, על שלא מינו אותו לכהן גדול, שהרי הוא היה ממשפחת הלווים המכובדת אחרי משה ואהרן, וכ"כ על כך שמינו את אליצפן בן עוזיאל לנשיא. משום כך הוא רצה לחלוק ולומר שכל מה שמשה רבנו עושה אינו מכח ציווי אלוקי אלא מתוך רצונו למנות את אנשי שלומו לתפקידים בכירים.
כדי לגרום למחלוקת להתפרץ צריך לגרור לכך את העם. קורח ידע שלאחר שהקב"ה סלח להם על חטא העגל, ולאחר שעמדו ליד הר סיני, אף אחד לא היה שומע ונוהה אחריו. אולם עכשיו, לאחר העונש על חטא המרגלים כשהיתה מרירות בעם, הוא ניצל את המצב והתחיל במחלוקת.
כדי להעצים מחלוקת יש צורך באנשים שיתסיסו אותה - אנשי תקשורת. דתן ואבירם היו אנשי תקשורת ואותם ניצל קורח לצורך המחלוקת. קורח נתקנא בנשיאותו של אליצפן, אך המניע של דתן ואבירם היה אחר לגמרי. הם שנאו את משה עוד במצרים ולא השלימו עם הנהגתו, וכאן מצאו מקום לחלוק עליו.
המרכיב השלישי במחלוקת היו המאתיים וחמישים איש, שיקדה בהם התשוקה לדבקות וקרבה לאלוקות. בדורנו הענין החומרי תופס מקום מרכזי בחיי רוב העם, אך בדור המדבר הנושאים הרוחניים היו העיקר. לא היו בעיות כלכליות, דגן שמים ירד, שפע בארה של מרים, וחפפו עליהם ענני הכבוד. משום כך, לאחר מעמד הר סיני יקדה בלבם הדבקות באלוקים. אך כיון שעם ישראל הוגבל, ורק הכהנים והלויים יכלו להיכנס, הם רצו לפרוץ מתוך דבקות בה', בדרכים שהבורא לא צווה עליהם. על כך נצטווה עם ישראל בפרשת ציצית "ולא תתורו אחרי לבבכם", ומסביר הנצי"ב, שזו אזהרה שלא לסלול דרכים חדשות בעבודת ה' אלא ללכת רק על פי הדרכתה של תורה. הם ידעו שהם עוברים על ציווי זה, אך תשוקתם היתה חזקה מאוד.
העונש שהם קיבלו, שריפה באש, היה עונש של כבוד, לעומת דתן ואבירם שנבלעו באדמה. לגבי קורח יש מחלוקת בגמרא האם היה מן הנשרפים או מן הנקברים.
מפרשה זו אנו למדים שבכל מחאה שנראית צודקת, יש לבדוק האם היא אכן אמיתית או שיש בה מניעים שאינם טהורים.
כלפי חוץ קורח משך את העם באומרו "כל העדה כולם קדושים", הבה נחזיר את העבודה לבכורות, אך המניע האמיתי למחלוקתו היה נגיעתו האישית.
לאחרונה היו בארץ הפגנות שקראו ל'צדק חברתי' וכדומה, שבראיה ראשונית נראה שזו קריאה צודקת. אך יכול גם להיות שיש גורמים מחוץ לארץ שמעוניינים לערער את הסדר והשלטון במדינתנו, ולכן הם תומכים בכל הפגנה שעניינה לנגח את הממשלה. אסור לנו להיות תמימים ולהיגרר אחר מחאות ,גם כאשר הן נראות לכאורה צודקות, אם איננו סמוכים ובטוחים שהמניע הוא טהור, לטובת העם ולאושרו. אם המניעים אינם טהורים, הכרחי שהתוצאות הסופיות יהיו שליליות.
יהי רצון שנדע לא לעשות מחלוקות שאינן לשם שמים, ובודאי לא להיגרר אחר נגיעות של כבוד או ממון. אם נלך לאור הדרכתה של תורה נגיע לחוף מבטחים.
