פרשתנו ממשיכה לתאר את מהלך יציאת עם ישראל מארץ מצרים. אם היה מי שחשב שעם היציאה ממצרים סיימנו את ההתמודדויות עם אומות העולם, באה פרשת 'בשלח' ומתארת את מסע המלחמה של המצרים נגד עם ישראל, וסיומה בסוף הפרשה "ויבא עמלק", כדי להראות לנו שאומות העולם לא משלימות עם קיומה של האומה הישראלית.
פרעה אמר לבני ישראל "קומו צאו מתוך עמי", ומיד אחר כך חזר בו מדבריו. גם כורש ומלכים נוספים הצהירו דברים לטובת עם ישראל ולאחר מכן חזרו בהם. אולם יש הבדל עקרוני בין האיום המלחמתי של פרעה, ובין המלחמה שהיתה עם עמלק. כשפרעה חזר בו ורדף אחרי עם ישראל, הוא נתלה בנימוק מסויים. אמנם הנימוק לא היה נכון, אך הוא נתלה בו. לפי מדרש חז"ל, פרעה אמר : לקינו, נטלו את ממוננו, ושילחנום - מה זאת עשינו ? מדוע עשינו שטות כזאת ? למרות שבאותה שעה הוא נאלץ להסכים לשלחם, הוא חזר בו. היה לו נימוק לא צודק, אבל בכל זאת בעיניו זה היה נימוק.
אצל עמלק אין הדבר דומה. בסוף הפרשה נאמר "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". התורה אינה מביאה סיבה לכך שהוא בא להלחם עם ישראל. המלבי"ם מסביר, שלמלחמת עמלק בעם ישראל לא היתה אף אחת מהסיבות המקובלות בעולם למלחמת עם בעם. לא הצקה, לא פעולת גמול ולא בעיה של פרנסה גרמה לעמלק להלחם בישראל. לעם ישראל לא היה שיג ושיח עם עמלק בעבר, לכן למלחמת עמלק בעם ישראל לא היתה כל סיבה סבירה. הם התנגדו להופעת אורם של ישראל על במותי ההיסטוריה, ולכן גם לא ניתן היה לפתור את העימות בדרכי שלום. הרי היו ישראל יכולים לשלוח אליהם את אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, שיפגש ויעשה עמם שלום. אלא שעם ישראל ידע שעמלק מתנגד לעצם קיומה של האומה, וזה גם נותן לנו את ההסבר למאמר האלוקי "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". הרי במהלך הדורות היו הרבה עמים שלחמו בעם ישראל, ואף על פי כן לא נדרשנו למחות אלא רק את זכרו של עמלק.
הגרי"ד סולוביצ'יק מביא בשם אביו הגר"מ, שכל עם שדוגל בהשמדת עם ישראל מתוך שנאה יש לו דין של עמלק על כל המשתמע מכך.
את המציאות הזאת אנו רואים מול עינינו היום, כאשר לפעמים עמלק בא לידי ביטוי בעם זה ולפעמים בעם אחר. את העמלקים צריך למחות - למחוק את התיזה שלהם, למחוק את ההשקפה שלהם – את כל אלה שרוצים להשמיד את עם ישראל מתוך התנגדות לעצם קיומו של עם ישראל.
אין שום פתרון לבעיה הזו אלא ע"י התגברות הקדושה. ככל שעם ישראל יגביר את הופעת הקדושה בעולם, כך תזורז מחיית עמלק. על כך אומר ה'שפת אמת', שע"י שמירת שבת כהלכתה, מוקרנת קדושה בעולם, והעמלקיות הולכת ונעלמת.
עלינו לדעת שגם היום ההתנגדות של העמים, של הישמעאלים ותומכיהם, היא עבורנו מעין מלחמת עמלק. מלחמתם בנו אינה בגלל שטח זה או אחר, אלא שהם מתנגדים לעצם קיומו של עם ישראל. לכן זו בעיה שאין לה שום פתרון, ורק אם אנחנו נגביר את עוצמתנו הרוחנית נוכל להתגבר עליה. זה הדבר שכתוב אצל יעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" - אם הקול הוא קולו של יעקב - הצד הרוחני של עם ישראל, יתגבר ועם ישראל ישמור תורה ומצוות, ואז תהיה לו הזכות כלפי שמיא, וממילא ידי עשו לא ישלטו והקב"ה יחליש את שונאי ישראל.
נדע נאמנה שלא על ידי הידמות לתרבות שלהם, אלא על ידי הגברת כוחו של עם ישראל מבחינה רוחנית, הקב"ה יעזור לנו להחליש את הרשעות ולהגביר את הקדושה בעולם. כשאנו אומרים 'אתה בחרתנו', אנו מתכוונים לצד הערכי והרוחני שלנו. אין לנו ענין להשמיד או לנצל ולשעבד מישהו. יש לנו תרי"ג מצוות המחייבות אותנו מבחינה מוסרית. אם אנחנו נעשה את המוטל עלינו , הקב"ה יעזור לנו למחות את זכר הרשעות הזו שבעולם ואז נזכה לשלום אמת ולבטחון בארץ ובעולם כולו.
