כידוע, בארץ אנו חוגגים את כל החגים יום אחד, ורק את ראש השנה חוגגים שני ימים. הסיבה לכך היא, שכיון שבזמן שקידשו ע"פ הראיה חכמים קידשו מראש את יום השלושים שמא למחרת יבואו עדים, אך אם לא באו אלא רק ביום השלושים ואחד, הרי שהוא קודש ויום השלושים חול, וכדי שלהבא לא יזלזלו ביום השלושים קבעו את שני הימים קודש. ע"פ רוב הראשונים כך נוהגים גם בארץ ישראל.
ראש השנה הוא יום הדין שנקבע ע"י הקב"ה עוד מראשית הבריאה. באותו יום בו נברא העולם, הוא גם נידון. ביום זה נידון האדם על מעשיו בעבר ועל מה שייגזר עליו בשנה הבאה. לכן בימים שלפני ר"ה על האדם להתעורר בתשובה ולתקן את מעשיו.
אולי זו סיבה נוספת, רוחנית, לכך שגם בא"י עושים את ר"ה יומיים. האדם שנמצא בעולם החומרי שלנו, יכול להבין את מהות שאר החגים ביום אחד, אך להפנים את העובדה שבית דין של מעלה דן את העולם לא מספיק יום אחד בלבד. אמנם בדורות הראשונים הספיק יום אחד בשל רמתם הגבוהה, אך לאחר מכן ועד ימינו זקוקים ליומיים.
בדרך כלל כאשר אדם מתפלל הוא מזכיר את בקשותיו הפרטיות, כגון בריאות, פרנסה, שלום וכו'. לעומת זאת בנוסח תפילת ראש השנה אין בקשות פרטיות כלל, והתפילה מתמקדת בהמלכת הקב"ה וגילוי כבודו בעולם. גם בבקשות הנוספות שהוסיפו הגאונים,כמו "זכרנו לחיים" "וכתוב לחיים", אנו מתפללים שבאמצעותנו יתגלה כבוד ה'. הסיבה לכך היא שכנסת ישראל יודעת בעומק נשמתה שאם "ידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו'" וכל העולם יכיר במלכות ה', ממילא כל הבעיות הפרטיות תיפתרנה. הרשעות, העוול, והעקמימות שבעולם ייעלמו. הרב קוק זצ"ל כותב שכל העיוותים שבעולם נובעים מהבעיה הראשונית של חוסר האמונה בבורא. טעות באמונה גוררת טעויות בכל תחומי החיים. אם אדם ידע שהוא נברא בעולם כדי למלא שליחות אלוקית וכי עליו לתקן את מעשיו, ממילא יתוקנו כל שאר העקמומיות.
כתב המאירי ב'חיבור התשובה', שהסימנים שאנו אוכלים בראש השנה, סלקי - שיסתלקו שונאינו, כרתי - שיכרתו אויבינו וכו', אין בהם הכוונה לרשעים שמתנכלים לעם ישראל, אלא לדעות העקומות והכוזבות שמקננות בלב כל אדם.
יהי רצון שנשכיל להתרומם ולהבין את חשיבותו של ר"ה ונתקן את עצמנו, ואז ממילא נקרין גם על כל עם ישראל להתעורר לתשובה, עד שנזכה לראות בקיום דברי הנביא "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה".
שנה טובה לכל ישראל, נכתב ונחתם כולנו לגאולה וישועה בקרוב בימינו אמן.
