בשונה משאר החגים בהם התורה אינה מנמקת את סיבת מצוותיהם, לגבי חג סוכות התורה אומרת שמצוות סוכה היא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".
מכאן לומד הב"ח הלכה למעשה, שבזמן קיום מצוות ישיבה בסוכה יש לכוון לזכור את הסוכות בהן ישבו בני ישראל בזמן יציאתם ממצרים. הגמרא מביאה שתי דעות לגבי השאלה : מה היו סוכות אלו, האם סוכות ממש או ענני הכבוד ?
אומר ה'חתם סופר', שאלו ואלו דברי אלוקים חיים ושניהם אכן היו במציאות. כל משפחה בפני עצמה ישבה בסוכה רגילה, וכלל ישראל כולו היה מסוכך בענני כבוד ששימשו הגנה מפני האויבים.
אך חג הסוכות אינו רק זיכרון העבר אלא יש בו מסר גם להווה ולעתיד, כמו שאנו אומרים בכל מועד "והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך".
מצוות סוכה היא יציאה מדירת קבע לדירת עראי. אדם עוזב את ביתו הבנוי מאבן ובטון, ועובר לסוכה העשויה מדפנות ארעיים ומקורה בענפי אילן שהכוכבים נראים דרכם, ואף הגשמים חודרים בעדם.
כוונת התורה האלוקית ללמדנו, שעינינו צריכות להיות נשואות לשמים, לראות את הכוכבים דרך הסכך, ולהבין ששלומנו וביטחוננו אינם תלויים רק בהשתדלותנו ובדברים חיצוניים. עלינו לדעת שההשגחה האלוקית היא הנותנת לנו כוח, חוסן וגבורה. כך גם כותב הרמב"ן, שהפסוק "לא תירא מהם" הוא הבטחה אלוקית, שאם נלך בדרכה של תורה, לא נפחד לעמוד בפני הגויים מסביב.
הרמב"ם מונה את האיסור לפחד כאחת ממצוות 'לא תעשה' שבתורה, ואכן בעל יראת שמים אמיתית, אינו מפחד מבשר ודם כלל.
אמנם במציאות חיינו היום קשה לעמוד בכך, אך אנו סמוכים ובטוחים שתקופתנו, בה עם ישראל שב לארצו, היא "ראשית צמיחת גאולתנו" ו"לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".
כל המאורעות הכבירים בארצות השכנות לנו, צפון אפריקה, מצרים וסוריה, נועדו להחליש את הגויים מסביב ולאפשר לעם ישראל להמשיך בבניית ארצו.
לכן על כל יהודי היושב בסוכה לשאוב ממנה בטחון בה', שיפרוש עלינו סוכת שלומו, ואע"פ שאיננו יודעים בדיוק כיצד תבוא הגאולה השלמה, מ"מ רואים בברור שהמהלכים הכללים מסביבנו חותרים למטרה זו.
יהי רצון שנזכה בקרוב לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו.
