בחג הסוכות אנו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וכפי שקראנו בהפטרה, גם הם יעלו לחוג את חג הסוכות, ומי שלא יעלה לא יהיה עליו הגשם.
המגמה הכללית היא שתהיה הבדלה בין ישראל לאומות העולם, מפני שכל התקרבות של אומות העולם עלולה לטמא ולקלקל את היהדות. אולם לעתיד לבוא, כשכל הגויים יכירו במלכות ה' ובאחדותו ובמעמדו של עם ישראל, לא יהיה חשש שיבולע לעם ישראל, להיפך, אומות העולם יושפעו לטובה מעם ישראל.
בחג הסוכות עם ישראל מגלה את אחריותו המוסרית כלפי אומות העולם. שבעים הפרים שמקריבים בחג הסוכות נועדו לכלול גם את או"ה בשפע כלכלי, בגשמים, בתבואה, וכדומה, מפני שעם ישראל הוא מקור הברכה ויש לנו אחריות מוסרית גם כלפי האומות. לעתיד לבוא כאשר "יהיה ה' אחד ושמו אחד" וכולם יכירו באחדות ה', יעלו גם אומות העולם אל בית ה'.
עליית או"ה לבית המקדש תהיה דווקא בחג הסוכות. הסיבה היא שפסח ושבועות הם מועדים השייכים דווקא לעם ישראל - יציאת מצרים ומתן תורה. אולם חג הסוכות, שיש בו גם תכנים ארציים כמו חקלאות אסיף וגשמים השייכים לקיומו של כל המין האנושי, נוגע לכל או"ה,ולכן ישראל מקריבים קרבנות כנגדן.
לעומת זאת, בשמיני עצרת מקריבים ישראל פר אחד ואיל אחד בלבד, כדי להדגיש את ייחודיותו של עם ישראל.
יש הבדל מהותי בין שורש נשמתם של ישראל לבין שורש נשמתם של אומות העולם. אנו אומרים בתפילה "אתה בחרתנו מכל העמים" - דהיינו, לא אנו קבענו מעמד זה, אלא אתה הקב"ה בורא העולם בחרת בארץ ישראל מכל הארצות, ובעם ישראל מכל האומות. אברהם אבינו החל לפרסם את מציאות ה' ואחדותו בעולם, וכך עשה עם ישראל כל שנות גלותו בעולם שהיה שקוע באליליות. בכל מקום שאליו הגיעו ישראל הפיצו את האמונה בא-ל אחד. לעם ישראל יש שליחות מוסרית גדולה - להיות ל"ברית עם לאור גויים". התורה ניתנה רק לעם ישראל מפני שהיא אינה שייכת לאומות העולם, שהן אינן מקיימות אפילו את שבע המצוות שנצטוו עליהן.
בשמחת תורה אנו שמחים על כך שזכינו לקבל את התורה שקיומה מחייה את כל העולמות. יהודי המקיים מצווה אינו מזכה את עצמו בלבד, אלא מזרים חיות לכל העולמות. ביום זה אנו
דבקים בתורה ואיננו זקוקים לסוכה או לארבעת המינים.
יהי רצון שעם ישראל כולו ידבק בתורה ויחיה חיי קדושה, ומתוך כך יתרבה כבודה של האומה ושל ארץ ישראל בכל העולם כולו, ונזכה שיפרוש הקב"ה עלינו את סוכת שלומו שתיתן לנו בטחון עם שלום אמיתי.
