השבת היא השבת השלישית משבתות בין המצרים, בהן אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. חז"ל תקנו שבשבתות הללו ההפטרות אינן קשורות לתוכן הפרשות אלא לענייני דיומא, תוכחות ודברי המוסר של נביאי ישראל. בשתי שבתות מפטירים מירמיהו הנביא ובשבת פרשת 'דברים', הנקראת 'שבת חזון', ההפטרה מדברי ישעיהו הנביא.
הנביאים התריעו שהמשך ההידרדרות הרוחנית של עם ישראל יביא חורבן. כאשר קדמונינו קבעו לקרוא בתורה, כיוונו כך שגם התכנים של אותה פרשה יתאימו לענייני דיומא, לעורר אותנו לתשובת המשקל, כשם שדברי הנביאים בשעתםולדורות נועדו לכך.
בפרשת 'דברים' משה רבנו לא מלמד את עם ישראל מצוות, שהרי חומש 'דברים' הוא חומש של מוסר ותוכחה של משה לעם ישראל לפני פרידתו - הוא מעורר אותם לתשובה על העבר כדי שמכאן ואילך יתקנו את מעשיהם.
החטא הראשון שעליו מוכיח משה את העם הוא חטא המרגלים, ורק בפרשה הבאה, פרשת 'ואתחנן', הוא מוכיח אותם על חטא העגל, למרות שמבחינת הזמנים חטא העגל קדם לחטא המרגלים. משה רבנו מוצא לנכון לעורר אותם בתחילה לתשובה על חטא המרגלים, מפני שהעונש שעם ישראל נענש על כך היה יותר גדול מהעונש על חטא העגל. אנו רואים שלמרות שחטא העגל הוא חטא חמור של עבודה זרה, מכל מקום המאיסה בארץ חמדה היא חמורה יותר, ולכן העונש עליה חמור הרבה יותר - חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, גלות וכל הנלווה.
משה רבנו מוכיח את עם ישראל ואומר להם: "בדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם", ופרש רש"י: "שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ ואתם אינכם מאמינים בו". דהיינו,חסרון האמונה שמוצא מרע"ה בעם ישראל אינו באחד משלשה עשר עיקרי האמונה, אלא בחוסר האמונה בהבטחת ה' להביאם לא"י.
מכאן אנו למדים על חשיבותה של א"י לעם ישראל, שביאתם לארץ אינה רק כפתרון לבעיה בטחונית ומקום מגורים, אלא קיומה של האומה מותנה בזה, ורק כשהאומה בארץ היא נחשבת כעם. כך כותב הרמב"ם בספר המצוות, במצוות קידוש החודש, שלא יעלה על הדעת שיהודים לא יהיו בארץ, חלילה לאל מעשות זאת, שהרי הבטיח שלא ימחה אותות האומה, דהיינו אם לא יהיו ולו רק קומץ יהודים בא"י הרי הדבר נחשב כאילו האומה אינה קיימת. גם בתקופות הקשות ביותר היו בארץ לפחות עשרה יהודים שנחשבים 'עדה'. גם בזמן שארץ יהודה וארץ השומרון היו חרבות, היו בגליל עשרה יהודים.
מובן שיש הבדל אם יש עשרה יהודים או שיש מאה, אלף, מליון, או עשרה מליון. אינו דומה מרובים העושים את התורה למועטים העושים את התורה. לכן כל חיזוק של אחיזתנו במרחבי ארצנו מחזק את החיים הלאומיים של כנסת ישראל.
זאת אנו קוראים בשבת זו לפני תשעה באב, מפני שהחורבן היה בגלל מאיסה בארץ חמדה. עלינו לעורר את הערגההנפשית, את החשק והרצון ליישב את כל חבלי ארצנו ולהאחז בהם, וזה יביא בסופו של דבר את השלום ואת הביטחון.
הסגרת הארץ לידי המחבלים לא רק שלא תביא שלום, אלא היא עלולה חלילה להגביר את ההתנכלויות שלהם ואת הירי על הישובים.
יהי רצון שעם ישראל יתקן את חטא המרגלים, וממילא תשעה באב יהפך ליום ששון ושמחה, ובית המקדש יבנה ויעמוד על תילו בתפארתו.
בהיותנו מתאבלים על החורבן שאירע לפני אלפי שנים, אין להתעלם מהאסון הכבד שפקד את מתיישבי גוש קטיף לפני כשמונה שנים בתקופה זו.
לצערנו הנהגת המדינה לא למדה מהעבר וגם כעת ממשיכים את חולשות המרגלים ואנו סובלים מהן כפי שראינו במלחמת לבנון השניה.
מהאירועים חשוב להסיק מסקנות ולדעת ששלומנו ובטחוננו לא יושג ע"י הסגרת חבלי ארצנו לידי המחבלים אלא ע"י חיזוק ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו והחלת ריבונות של עם ישראל על כל חבלי ארצנו, ובעזרת השם נעשה ונצליח.