בכל אחד מן המועדים אנו אומרים בתפילה "והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך", ומכל חג אנו לומדים מסר לחיים. אחד הנושאים המרכזיים שחג הסוכות מלמד אותנו הוא היחס הנכון לעולם החומר. הקב"ה מצווה עלינו : "צאו מדירת קבע אל דירת עראי". עלינו להבין, שהחומר בעולם הזה אינו התכלית. אמנם אדם זקוק לחומר, למזון, לפרנסה, לדירה וללבוש, שהם צרכים הכרחיים, אך הם אינם המטרה. המטרה היא לעבוד את ה' ולעשות את רצונו.
לפי זה אפשר להבין מדוע תיקנו חז"ל לקרוא את ספר 'קהלת' בשבת חוה"מ סוכות. הטעם הפשוט הוא, ששלמה המלך השמיע את הדברים האלה לפני מלכי אומות העולם, שהתקבצו בחג הסוכות. אבל יש בזה ענין יותר עמוק. שלמה המלך מתבונן בעולמנו ורואה שרוב האנשים סובלים וחיים בחוסר, ולכן לא מתקבל על דעתו שזוהי התכלית. משום כך אומר שלמה : "הבל הבלים הכל הבל".
נשאלת השאלה : כיצד יכול לבוא בן אנוש ולומר על מעשה הבריאה, שנאמר עליו : "והנה טוב מאוד", שהכל הבל ואין לו תכלית?
ספר 'קהלת' מסיים במילים: "את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". לכל חקירותיו של קהלת יש תשובה אחת והיא, שכאשר האדם חושב שעולם החומר הוא התכלית, אזי באמת הכל הבל, אולם אם האדם לוקח מהעולם החומרי את ההכרחי לקיומו ומבין שהכל משרת מטרה נעלה, שהיא יראת האלקים ושמירת מצוותיו - הרי כל מעשיו מקבלים משמעות.
דומה הדבר לעולם המספרים. המספר אפס כשלעצמו הרי הוא לא כלום, ואין לו משמעות. אולם כאשר לוקחים אותו ומצמידים אותו למספר אחד, מקבלים את המספר עשר, וממילא האפס מקבל משמעות. כך גם ענייני החומר, אם מנטרלים מהם את התוצאות השליליות, אם אדם מבין שהוא עובד מתוך הכרח לצורך פרנסתו, אך יש מטרה נעלה שהיא עבודת ה', אזי גם ענייני החומר מתקדשים ומתעלים.
זהו אחד הרעיונות המרכזיים של חג הסוכות, שבו אדם מקיים מצווה ע"י שנכנס לסוכה עם כל החומריות שנלווית לכך, כאשר החומר נחוץ על מנת לשרת את המטרה האלוקית, אזי נמצא האדם מישראל מקדש את החומר.
בחג הסוכות, כשאנו יוצאים מדירת קבע לדירת עראי, נדע לשאוב מהחג הזה עוז וביטחון. ואע"פ שמחיצות הסוכה יכולות להיות כאלה שבהן הפרוץ מרובה על העומד, דווקא הן משמשות לנו כמחסה וכמגן מפני כל הפורענויות. הסוכה העראית מבטאת את גודל אמונתנו בבורא עולם, ונותנת לנו את הכח לעמוד גם בפני מצבים לא קלים שעומדים בפנינו.
רעיון נשגב נוסף שחג הסוכות מקפל בתוכו, מובע בדרשת חז"ל מהפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" - שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. מכאן למדו גם הלכה למעשה, שהסוכה לא צריכה להיות שווה פרוטה, שהרי בסוכה כזו אין לכל אחד ואחד שווה פרוטה, ולכן אפשר לצאת בסוכה שאולה.
בחג הסוכות כלל ישראל עולים לרגל לירושלים, עיר שחוברה לה יחדיו - כל ישראל חברים. האחדות בעם ישראל היא ענין גדול מאוד, כמו שאנו מוצאים,שכל מסעות בני ישראל במדבר היו בלשון רבים "וייסעו ויחנו" אולם במתן תורה בלשון יחיד "וייחן שם ישראל נגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד. כאשר עם ישראל מתאחד סביב ערך אמיתי זו התעלות גדולה, אך אם מתאחדים כדי לרקוד סביב העגל, זו אחדות של שקר שלא תחזיק מעמד. בחכמה הפנימית מובא ש'הסיטרא אחרא שרי בייחודא ומסיים בפירודא', מפני שאחדות אמיתית היא רק סביב ערכים אמיתיים.
בשבועות האחרונים עלתה שוב האפשרות להקדמת הבחירות. אין ספק שכל הציבור השומר תורה ומצוות חייב להתאחד סביב ערכים אמיתיים: הכרעה תורנית בשאלות עקרוניות, שאיפה להנהיג את המדינה על פי תורת ישראל, אחיזה והתיישבות בכל מרחבי ארצנו (כמו שכותב הנצי"ב באגרתו על שיבת ציון, לפני למעלה ממאה שנה, שארץ ישראל היא הבריח התיכון שמאחד את כל חלקי העם למרות שיש להם דעות שונות). זוהי אחדות סביב ערך אמיתי, שהרי לא שייך שחלק מהעם יאמר שיש לוותר על חבלי ארץ בשביל 'שלום'.
עלינו לדעת מה ההלכה דורשת מאיתנו, וגם אם יש פשעים שאנחנו לא יכולים למנוע, מכל מקום אסור לתת להם לגיטימציה. אם כל הציבור ששומר תורה ומצוות יתאחד סביב ערכים אמיתיים אלו, בודאי שתהיה זו פריצת דרך שתביא קידוש ה' גדול. אבל אם רוצים להישאר עם עקרונות ברמה רדודה, ולהתפשר עם החולשות שיש מסביב, אחדות כזאת לא תחזיק מעמד. יש לעמוד על ערכי הנצח, אף אם יש כאלו שכרגע אינם בדרגה שיוכלו להבין אותם, אך הם לפחות שואפים אליהם. גם מי שקורא 'פרקי אבות' מבין בדרך כלל שהוא די רחוק מהמידות וההנהגות הכתובות שם, אך הוא שואף להגיע אליהן, וכך הוא מצליח להשיג לפחות חלק מהן. אם הציבור יביע את דעתו הברורה ביחס להתיישבות בארץ ישראל, ביחס לצביונה היהודי של המדינה, וביחס לקבלת הכרעה הלכתית בנושאים עקרוניים השייכים להנהגת כלל ישראל, זו תהיה אחדות אמיתית וקידוש שם שמים שיביאו גם תוצאות מעשיות בשטח.
