דברים לפרשת השבוע - נח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

התורה מקדישה שתי פרשיות לעיסוק בבנין העולם, פרשת 'בראשית' ופרשת 'נח'. פרשיות אלו מקפלות בתוכן אלפיים שנה, הנקראות בפי חז"ל 'אלפיים שנות תוהו' עד אברהם אבינו, שמהוות את התשתית לבניינה של האומה הישראלית. נח היה דור עשירי לאדם הראשון, והאנושות באותו זמן היתה ללא תורה, ואף את המצוות הבסיסיות של בני נח לא שמרו. כך הם הלכו והדרדרו עד שההשגחה האלוקית החליטה שתיקונם הוא רק ע"י מחייתם מעל פני האדמה. רק נח לבדו ניצל מפני שהיה צדיק, ומכאן אנו לומדים, שאף אם נראה שכולם רשעים ואין סיכוי, תמיד ישנם צדיקים שבזכותם הקב"ה מקיים את כל העולם.

כמובן, נח לא היה כמו אברהם אבינו. הוא דאג רק לעצמו ולא לבני דורו. במהלך חייו לא השפיע על הסובבים אותו ללכת ולקרוא בשם ה', ואף לפני המבול לא התפלל להצלתם. בני האנוש אז לא למדו מהאירועים שקדמו, מהעונש הגדול של המבול ודור הפלגה.

לגבי דור הפלגה, לא מצוין בתורה מהו החטא שבעטיו נאלצו להתפזר, רק נאמר שהם היו "שפה אחת ודברים אחדים". לכאורה קשה, מה רע באחדות, הרי אחדות היא דבר חשוב מאד? אלא אומרים המפרשים, שעיקר הקלקול של דור הפלגה היה בזה שהשלטון שם רצה לשלוט גם על חשיבתם של בני האדם, להשתלט על חופש ההיגיון של האדם, שזהו עיקר האדם ויתרונו על בעלי החיים.

גם בדור שקדם לדורנו, השלטון הסובייטי רצה לשלוט על מחשבות בני האדם, ולהחליט מה עליהם לחשוב ומה עליהם לעשות, ללא חופש ביטוי עצמי - חסימת היכולת האינטלקטואלית של האדם. שיטה זו היא הפוכה מרצונו של הקב"ה, שברא את האדם עם דעה ושכל. מובן שאנו חיים על פי התורה המדריכה את האדם בדרך האמת ומציבה את הגבולות, אך לא מגבילה או מכתיבה את מחשבתו.

מחטאם של דור הפלגה נולדו השפות ההסכמיות (כדברי הר"ן ב'נדרים'),דהיינו, שפות שבני האדם המציאו והסכימו עליהן. מה שאין כן לשון הקודש, שהיא שפה מכח עצמה. האדם הראשון קרא לבעלי החיים שמות בלשון הקודש, ע"פ מהותם האמיתית. יש בזה היגיון בסיסי, באופן שגם אם אדם לא לומד אותו הוא יכול להגיע אליו לבד. משל למה הדבר דומה, לילד שלומד לבדו מתוך ההיגיון, כגון אם רואה שיורד גשם ומישהו עומד מתחת לגגון, הוא מבין לבד ששם אותו אדם לא יירטב, אע"פ שאיש לא לימד אותו את הדבר הזה. כך גם לגבי שפת לשון הקודש, שהיא שפה מכח עצמיותה לעומת שאר השפות שהן שפות הסכמיות. זה גם טעם ההלכה, שאדם השומע את המגילה בלשון הקודש יוצא ידי חובה אף אם אינו מבין אותה, מה שאין כן כששומע בשאר השפות, שרק אם הוא מבין אזי יוצא ידי חובה. ההסבר הוא פשוט, שהרי השומע בשפה שאינו מבין דומה לשומע צפצוף הציפור, מה שאין כן כששומע לשון הקודש שהיא שפה בעצמיותה, אע"פ שאינו מבין יצא.

כמובן, בעניני דעות יש דברים בסיסיים ונקודות אמת מוחלטות, לא כדעת הפילוסופים שכפרו בעיקר, אך עלינו לשאוף לטפח את המחשבה האישית של האדם, ואת היוזמה בכל התחומים. 
כעיקרון, חופש הביטוי הוא דבר חיובי, אך יש מקרים שזו צביעות בעלמא. כגון מי שמביע דעה שאינה לרוחו של השלטון, נקרא מסית ומביימים נגדו משפט, בדיוק כמו שהיוונים דנו את סוקרטס למיתה על כך שהוא 'משחית' את הנוער ע"י אמירת דברים שכליים אמיתיים שהיו מנוגדים למה שהם רצו לשמוע.

דרך התורה היא חרות אמיתית, האמת הצרופה כמו שהיא, ולאורה צריך עם ישראל ללכת.  בפרשיות אלו אנו לומדים שהקב"ה מבער את אלו שהתנהגותם אינה מוסרית. 

כתוב שלעתיד לבוא "אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'", אך בינתיים אנו מצווים על פי תורתנו הקדושה להפיץ את אור האמת, שיש בורא לעולם, שיש שכר ועונש, ועם ישראל הוא העם הנבחר שבשבילו נכתבו כל הפרשיות הללו. כל זה עד שבא אברהם אבינו שעליו הושתת בנין האומה הישראלית, שעניינה הוא להביא את תורת האמת לכל בן אנוש בעולם "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". יהי רצון שנהיה ראויים ללכת בדרכו של אברהם אבינו לקרוא בשם ה' לכל העולם.

דברים לשמחת תורה, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

בחג הסוכות אנו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וכפי שקראנו בהפטרה, גם הם יעלו לחוג את חג הסוכות, ומי שלא יעלה לא יהיה עליו הגשם.

המגמה הכללית היא שתהיה הבדלה בין ישראל לאומות העולם, מפני שכל התקרבות של אומות העולם עלולה לטמא ולקלקל את היהדות. אולם לעתיד לבוא, כשכל הגויים יכירו במלכות ה' ובאחדותו ובמעמדו של עם ישראל, לא יהיה חשש שיבולע לעם ישראל, להיפך, אומות העולם יושפעו לטובה מעם ישראל.

בחג הסוכות עם ישראל מגלה את אחריותו המוסרית כלפי אומות העולם. שבעים הפרים שמקריבים בחג הסוכות נועדו לכלול גם את או"ה בשפע כלכלי, בגשמים, בתבואה, וכדומה, מפני שעם ישראל הוא מקור הברכה ויש לנו אחריות מוסרית גם כלפי האומות. לעתיד לבוא כאשר "יהיה ה' אחד ושמו אחד" וכולם יכירו באחדות ה', יעלו גם אומות העולם אל בית ה'.
עליית או"ה לבית המקדש תהיה דווקא בחג הסוכות. הסיבה היא שפסח ושבועות הם מועדים השייכים דווקא לעם ישראל - יציאת מצרים ומתן תורה. אולם חג הסוכות, שיש בו גם תכנים ארציים כמו חקלאות אסיף וגשמים השייכים לקיומו של כל המין האנושי, נוגע לכל או"ה,ולכן ישראל מקריבים קרבנות כנגדן.

לעומת זאת, בשמיני עצרת מקריבים ישראל פר אחד ואיל אחד בלבד, כדי להדגיש את ייחודיותו של עם ישראל.

יש הבדל מהותי בין שורש נשמתם של ישראל לבין שורש נשמתם של אומות העולם. אנו אומרים בתפילה "אתה בחרתנו מכל העמים" - דהיינו, לא אנו קבענו מעמד זה, אלא אתה הקב"ה בורא העולם בחרת בארץ ישראל מכל הארצות, ובעם ישראל מכל האומות. אברהם אבינו החל לפרסם את מציאות ה' ואחדותו בעולם, וכך עשה עם ישראל כל שנות גלותו בעולם שהיה שקוע באליליות. בכל מקום שאליו הגיעו ישראל הפיצו את האמונה בא-ל אחד. לעם ישראל יש שליחות מוסרית גדולה - להיות ל"ברית עם לאור גויים". התורה ניתנה רק לעם ישראל מפני שהיא אינה שייכת לאומות העולם, שהן אינן מקיימות אפילו את שבע המצוות שנצטוו עליהן.
בשמחת תורה אנו שמחים על כך שזכינו לקבל את התורה שקיומה מחייה את כל העולמות. יהודי המקיים מצווה אינו מזכה את עצמו בלבד, אלא מזרים חיות לכל העולמות. ביום זה אנו 

דבקים בתורה ואיננו זקוקים לסוכה או לארבעת המינים.
יהי רצון שעם ישראל כולו ידבק בתורה ויחיה חיי קדושה, ומתוך כך יתרבה כבודה של האומה ושל ארץ ישראל בכל העולם כולו, ונזכה שיפרוש הקב"ה עלינו את סוכת שלומו  שתיתן לנו בטחון עם שלום אמיתי.

איך בוחרים ארבעת המינים? - הלכות בניית סוכה: פרגולה, סוכת בד, וברכת ליישב בסוכה. מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


דברים לחג הסוכות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

בשונה משאר החגים בהם התורה אינה מנמקת את סיבת מצוותיהם, לגבי חג סוכות התורה אומרת שמצוות סוכה היא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

מכאן לומד הב"ח הלכה למעשה, שבזמן קיום מצוות ישיבה בסוכה יש לכוון לזכור את הסוכות בהן ישבו בני ישראל בזמן יציאתם ממצרים. הגמרא מביאה שתי דעות לגבי השאלה : מה היו סוכות אלו, האם סוכות ממש או ענני הכבוד ?

אומר ה'חתם סופר', שאלו ואלו דברי אלוקים חיים ושניהם אכן היו במציאות. כל משפחה בפני עצמה ישבה בסוכה רגילה, וכלל ישראל כולו היה מסוכך בענני כבוד ששימשו הגנה מפני האויבים.

אך חג הסוכות אינו רק זיכרון העבר אלא יש בו מסר גם להווה ולעתיד, כמו שאנו אומרים בכל מועד "והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך".

מצוות סוכה היא יציאה מדירת קבע לדירת עראי. אדם עוזב את ביתו הבנוי מאבן ובטון, ועובר לסוכה העשויה מדפנות ארעיים ומקורה בענפי אילן שהכוכבים נראים דרכם, ואף הגשמים חודרים בעדם.

כוונת התורה האלוקית ללמדנו, שעינינו צריכות להיות נשואות לשמים, לראות את הכוכבים דרך הסכך, ולהבין ששלומנו וביטחוננו אינם תלויים רק בהשתדלותנו ובדברים חיצוניים. עלינו לדעת שההשגחה האלוקית היא הנותנת לנו כוח, חוסן וגבורה. כך גם כותב הרמב"ן, שהפסוק "לא תירא מהם" הוא הבטחה אלוקית, שאם נלך בדרכה של תורה, לא נפחד לעמוד בפני הגויים מסביב.

הרמב"ם מונה את האיסור לפחד כאחת ממצוות 'לא תעשה' שבתורה, ואכן בעל יראת שמים אמיתית, אינו מפחד מבשר ודם כלל.

אמנם במציאות חיינו היום קשה לעמוד בכך, אך אנו סמוכים ובטוחים שתקופתנו, בה עם ישראל שב לארצו, היא "ראשית צמיחת גאולתנו" ו"לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".
כל המאורעות הכבירים בארצות השכנות לנו, צפון אפריקה, מצרים וסוריה, נועדו להחליש את הגויים מסביב ולאפשר לעם ישראל להמשיך בבניית ארצו.

לכן על כל יהודי היושב בסוכה לשאוב ממנה בטחון בה', שיפרוש עלינו סוכת שלומו, ואע"פ שאיננו יודעים בדיוק כיצד תבוא הגאולה השלמה, מ"מ רואים בברור שהמהלכים הכללים מסביבנו חותרים למטרה זו.

יהי רצון שנזכה בקרוב לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו.

דברים ליום הכיפורים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎


יום הכפורים נקבע ליום סליחה וכפרה לעם ישראל, כמו שכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". הרמב"ם כותב, שיום הכיפורים הוא היום 

האחרון בו ניתנת האפשרות לאדם לתקן ולשפר את מעשיו לקראת העתיד.
חז"ל קבעו,וכך פסק הרמב"ם בסוף הלכות תשובה, שאין התשובה שווה בכל החטאים, אלא יש ארבעה חילוקי כפרה:

א.    ביטול מצוות 'עשה' - כגון שלא ברך ברכת המזון או לא הניח תפילין, אם התחרט על העבר, קיבל על העתיד, והביע את הדברים בביטוי שפתיים הרי החטא מתכפר לו מיד.

ב.     עבר על מצוות 'לא תעשה' - כגון שהתגלח בתער או אכל מאכלות אסורות, לא מספיקה התשובה המפורטת לעיל, אלא צריך לעבור את יום הכיפורים שמכפר, ככתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם".

ג.      עבירות שיש בהן עונש 'כרת' - כגון אכילת חמץ בפסח, אכילת חלב, עשיית מלאכה בשבת או ביום הכיפורים, שאז על האדם לעבור שלושה שלבים: תשובה, יום הכיפורים, וייסורים.

ד.     עבירה שיש בה חילול ה' - זו העבירה החמורה ביותר שאדם יכול לעבור. עבירה זו אינה מתכפרת אף לאחר שלושת השלבים, אלא ביום מותו, כמו שאמר הנביא ישעיהו מפי ה' "אם יכופר עוון העם הזה עד תמותון".

זהו ההסבר לדברי משה רבנו  אל הדור האמור להיכנס לארץ "במדבר הזה ייתמו ושם ימותו" - שבזה נרמזו גם החורבן והגלות. המעפילים אמרו "הננו ועלינו", כדי לכפר על מעשיהם. אולם תשובתם לא הועילה, מפני שבבכייתם באותו לילה - "ויבכו העם בלילה ההוא" – היה משום חילול ה'. אם לאחר שהקב"ה הוציאם ממצרים באותות ובמופתים הם אומרים "אפס כי עז העם היושב בארץ" "ונהי בעינינו כחגבים" , הרי שאין על כך כפרה. ועוד, לא תתכן תשובה בניגוד לרצון ה', וכיון שהקב"ה אמר לא לעלות, לא תועיל עלייתם.

לכל העבירות יש גדרים הלכתיים הקובעים מתי עוברים עליהן, כגון באיסור אכילה – רק אכילת כזית מחייבת עונש, או בכתיבה בשבת  - רק כתיבת שתי אותיות נחשבת מלאכה. אולם לחילול ה' אין גדרים מוחלטים. התנהגות המתפרשת בעיני הציבור כזלזול במשהו מהתורה היא חילול ה', כמו שמביאה הגמרא על רבי יוחנן, שאם היה הולך ארבע אמות בלא תורה ותפילין, בעיני הציבור זה היה נחשב חילול ה'.

יהודי שומר תורה ומצוות שמצפים ממנו לרמה גבוהה יותר של ישרות ואמינות, אם עושה מעשה מסויים, אף שלגבי אחרים הדבר היה מתקבל בהבנה, לגביו זהו חילול ה'.

לכן יש להיות זהירים לא להגיע חו"ח לחילול ה' שאין מקיפין בו והעונש עליו ממהר לבוא. על כל אחד לתקן את מעשיו ככל יכולתו עוד לפני יום הכפורים, וכותב על כך רבנו יונה שאם הגיע יום הכיפורים ואדם לא תיקן את מה שהיה בידו לתקן - זה לכשעצמו נחשב חטא.

יהי רצון שנזכה כולנו להתעורר לתשובה, וכפי שניכרת אוירת יום הכפורים בכל רבדי האוכלוסיה, כך תורגש גם קדושת השבת בכל מרחבי ארצנו. נקווה שהקב"ה ישפוט אותנו לשלום אמת, ונזכה לגאולה שלמה בקרוב בימינו, ולהיכתב ולהחתם לחיים טובים.

הלכות תפילת יום כיפור ושאר הדינים. חייל מעוברת ומיניקה ביום הכיפורים שיעורו מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎