מחר בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו של הרב, בנושא "גירות לאור ההלכה", בביתו של הרב בשכונת "בית אורות" בירושלים.
הציבור מוזמן.
הנושא המרכזי בפרשתנו עוסק בשילוח המרגלים לתור את הארץ. המפרשים שואלים מדוע היה צריך כלל לשלוח מרגלים, הרי הקדוש ברוך הוא צוה אותם לבוא לרשת את הארץ?
אלא שאם עם ישראל היה נכנס לארץ בדרגה הגבוהה של 'מוליך לימין משה תפארת עוזמו' שזו היא הנהגה מעל הטבע, אכן לא היו צריכים את המרגלים, אך הם ידעו שהם במדרגה נמוכה יותר והם נכנסים בדרך הטבע, לכן נהגו בדרך הטבע ושלחו מרגלים.
מטרת המרגלים לא היתה לברר שאלה מדינית האם כדאי להכנס לארץ, אלא מה היא הדרך המתאימה מבחינה צבאית לכיבוש הארץ, כפי שבצבא ישנן סיירות ההולכות לפני הגדוד ע"מ להורות את הדרך המתאימה ביותר לגדוד. אבל המרגלים מצד עצמם הוסיפו "אפס כי עז העם היושב בארץ", כלומר, אנחנו לא מסוגלים לעמוד במערכה ולכבוש את הארץ. יכול להיות שהערכתם המציאותית לא היתה טעות. הם עשו חישוב שעם ישראל שזה עתה יצא ממצרים, לא יוכל לעמוד נגד שבעה עמים מבוצרים עם שכירי חרב ובני ענק.
כלב בן יפונה שהלך ונשטתח על קברי אבות רצה להפריך את התזה של עשרת המרגלים. הוא בא לשאוב כוח מאברהם אבינו. הארץ הובטחה לאברהם אבינו, וכשהוא בא ארצה, היא לא היתה שוממה אלא מיושבת על ידי עמים שונים, ומלחמה היתה נתושה בין בני שם לבני חם על השליטה באיזור. כשנח חילק את היבשות בין בניו, את איזור ארץ ישראל הוא נתן לשם ואת אפריקה נתן לחם. בני חם כנראה לא הסתפקו ביבשת שניתנה להם, ורצו לחלוש על מזרח התיכון המשמש כצומת דרכים לשלושת היבשות. אברהם אבינו כשהגיע ארצה, היה יכול לשאול את עצמו איך יתכן שהארץ הזו תהיה לזרעי? לא רק שאין לי בנים, אפילו אם יהיו לי, יש כבר שני שבטים שנלחמים לכבוש את הארץ הזו? אך אברהם אבינו נשאר באמונתו שההבטחה תתקיים.
לכן הלך כלב בין יפונה להשתטח על קיברו של אבי האומה בחברון שלו הובטחה לו הארץ, ואמר לחבריו, שאע"פ שבדרך הטבע קשה לראות מוצא איך נעמוד מול המסות האלה, אך מי שיש לו אומץ וגבורה, ומי שיש לו בטחון גדול, יודע שאם הקדוש ברוך הוא מצוה משמע שאנו מסוגלים לעשות זאת, רק יש להתאמץ.
כלב יצא מתוך הנחה כמו שאברהם אבינו האמין שההבטחה האלוקית תתקיים נגד כל הסיכויים, גם בזמנינו, אם משה רבינו אומר לנו "וירשתם אותה וישבתם אותה" ו"עלה רש", משמע שאנחנו מסוגלים, רק שעלינו להתאמץ. לכן כלב הכריז "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". הוא לא אמר 'אנחנו ניכנס' 'אנחנו נלך', אלא "עלה נעלה" - עליה על גבי עליה.
כך גם לדורות, בדרך הטבע קשה לראות מוצא מהסבך המדיני והביטחוני בו אנחנו נמצאים היום. יש הערכות כאלה ואחרות, אך יכול להיות שבדרך הטבע אין מוצא. רק מי שיש לו עומק אמונה יודע שאם הקדוש ברוך הוא מצוה עלינו, משמע שאנו מסוגלים, רק אנחנו צריכים להשתדל. אם עם ישראל כולו היה רוצה שארץ ישראל תהיה כולה אך ורק בידי עם ישראל, ממילא גם אומות העולם היו משלימות עם זה, ולא היינו מתבהלים מכל מה שהמחבלים ושליטיהם הרודנים מסביב מתנכלים לעם ישראל.
עלינו מוטלת חובה להתחזק באמונתינו ולדעת שהארץ הזאת הובטחה רק לנו. אם אנחנו נעשה את המוטל עלינו, תהיה לנו סיעתא דשמיא ונזכה לרשת את הארץ על כל מרחביה.
