דברים לפרשת קרח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א





מצ"ב רעיון קצר לפרשת קרח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב לפרשת השבוע - קרח

בשבוע הבא ביום חמישי א' תמוז (07/07) בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב, בנושא "מקור חיוב ארבעת הצומות בזמננו" , ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן.


          

פרשת קורח עוסקת באחד התיאורים הקשים והלא נעימים שבהתנהגות דור המדבר. רבי יהודה הלוי אומר 'אשרי מי שחטאיו ספורים'. לדור המדבר לא היו הרבה מעידות, אך למעידות המועטות שלהם היו השלכות שלא הצטמצמו רק לדורם אלא לדורות עולם, כמו חטא העגל וחטא המרגלים שקראנו בפרשת שלח לך.

 

בדרך כלל המעידות היו בטענות כלפי ההנהגה האלוקית על הקשיים בדרך ממצרים לארץ ישראל -  "למה העליתנו ממצרים". בפרשת קורח עיקר הקפידה הייתה כנגד משה ואהרון. הם טענו נגד משה "כי תשתרר עלינו גם השתרר", דבר שהיה שקר מוחלט, שהרי התורה העידה על משה רבנו שהוא איש עניו מכל האדם אשר על פני האדמה. אלא, כשלאדם יש נגיעה הוא יכול גם לשקר בריש גלי.

 

למעשה, המחלוקת הזאת הייתה אמורה לפרוץ כשהחליפו הלווים את מקומם של הבכורות  בעבודת המקדש כאשר חנו בהר סיני ולא כאן לאחר שעברו כמה מסעות מהר סיני. מדוע בחר קרח את העיתוי דווקא עכשיו? מסביר הרמב"ן, אכן סיבת המחלוקת היתה כבר קודם, אלא שעדיין קורח לא מצא מקום בלבבו לחלוק על משה והרגיש שהציבור לא יגרר אחריו. מי יאמין לקרח לאחר שמשה רבנו התפלל על עם ישראל בחטא העגל שלא יענשו ובזכותו הקב"ה סלח להם ונבנה המשכן ושרתה השכינה.

קרח המתין להזדמנות שבאה לו לאחר חטא המרגלים שנגזרה עליהם הגזירה שלא יכנסו לארץ וימותו במדבר והייתה בלב העם מרירות על משה. הוא ניצל את שעת הכושר לחלוק על משה אפילו בדברים שקרו בעבר.

חז"ל גילו ששורש הבעיה היה לא מתוך שהם היו באמת 'ליבראלים' ולא מתוך דאגה לכך שהעבודה תחזור לבכורי ישראל ותהיה נחלת כלל ישראל, אלא הייתה כאן נגיעה אישית. קרח חשב שהוא צריך להיות ראש הלווים, אך אם יטען טענה כזאת על עצמו מי פתי ישמע לו, לכן בא במסווה של דאגה לכלל ישראל וחלק על הכהונה. כלפי חוץ הוא משתמש בטיעונים שבנקל יגררו וימשכו את העם אחריו כמו שוויון - 'כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו' (יש להבין, להבדיל מהיום, שענייני ממון והנאות העולם הזה תופסים מקום מרכזי ועל ידם מפתים את ההמונים, באותו דור, הנושאים הרוחניים משכו את הציבור והעניין של קרבת אלוקים תפס מקום מרכזי). כאן חז"ל לימדו אותנו שנגיעה אישית יכולה להעביר את האדם על דעתו, על ישרותו ועל צדקותו.

 

מפרשה זו אנו לומדים לדורות, שבכל מקום שיש בחירות להנהגת הציבור, למרות שהנואמים בעלי כשרון רטורי רב, והם מדברים גבוהה גבוהה על שוויון וצדק חברתי, יש לדעת מהו המניע העיקרי שלהם, האם לא כבודם או קידומם האישי גורם, וכל הדיבורים משמשים רק  עילה.

צריך תמיד לבחון את האדם שרוצה להיות מנהיג ציבור אם הוא אמין, אם יש בו ישרות, אם יש לו יחסי אנוש תקינים, והאם הוא באמת ראוי להנהיג את כלל ישראל. אם עם ישראל ידע  כלל זה ויבחר אנשים מתאימים בעלי כישורים אלו, ממילא הנהגת הציבור תהיה נאותה ונקיה מנגיעות אישיות ותפעל לטובת הציבור באמת.

 

                                                                        

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

 

 

--

                     
photo



























David Wilder דוד וילדר
Exec Dir: Eretz.Org
p:(+972) 52-429-5554 | p: US: +1-347-725-0325 | e:david@davidwilder.org | w:www.davidwilder.org a: Beit Hadassah, Hebron בית הדסה, חברון 90100
Breaking the Lies - שוברים שקרים
    
 David Wilder on Facebook

דברים לפרשת שלח לך, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א



מחר בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו של הרב, בנושא "גירות לאור ההלכה", בביתו של הרב בשכונת "בית אורות" בירושלים.

הציבור מוזמן.


הנושא המרכזי בפרשתנו עוסק בשילוח המרגלים לתור את הארץ. המפרשים שואלים מדוע היה צריך כלל לשלוח מרגלים, הרי הקדוש ברוך הוא צוה אותם לבוא לרשת את הארץ?

אלא שאם עם ישראל היה נכנס לארץ בדרגה הגבוהה של 'מוליך לימין משה תפארת עוזמו' שזו היא הנהגה מעל הטבע, אכן לא היו צריכים את המרגלים, אך הם ידעו שהם במדרגה נמוכה יותר והם נכנסים בדרך הטבע, לכן נהגו בדרך הטבע ושלחו מרגלים.

מטרת המרגלים לא היתה לברר שאלה מדינית האם כדאי להכנס לארץ, אלא מה היא הדרך המתאימה מבחינה צבאית לכיבוש הארץ, כפי שבצבא ישנן סיירות ההולכות לפני הגדוד ע"מ להורות את הדרך המתאימה ביותר לגדוד. אבל המרגלים מצד עצמם הוסיפו "אפס כי עז העם היושב בארץ", כלומר, אנחנו לא מסוגלים לעמוד במערכה ולכבוש את הארץ. יכול להיות שהערכתם המציאותית לא היתה טעות. הם עשו חישוב שעם ישראל שזה עתה יצא ממצרים, לא יוכל לעמוד נגד שבעה עמים מבוצרים עם שכירי חרב ובני ענק.

כלב בן יפונה שהלך ונשטתח על קברי אבות רצה להפריך את התזה של עשרת המרגלים. הוא בא לשאוב כוח מאברהם אבינו. הארץ הובטחה לאברהם אבינו, וכשהוא בא ארצה, היא לא היתה שוממה אלא מיושבת על ידי עמים שונים, ומלחמה היתה נתושה בין בני שם לבני חם על השליטה באיזור. כשנח חילק את היבשות בין בניו, את איזור ארץ ישראל הוא נתן לשם ואת אפריקה נתן לחם. בני חם כנראה לא הסתפקו ביבשת שניתנה להם, ורצו לחלוש על מזרח התיכון המשמש כצומת דרכים לשלושת היבשות. אברהם אבינו כשהגיע ארצה, היה יכול לשאול את עצמו איך יתכן שהארץ הזו תהיה לזרעי? לא רק שאין לי בנים, אפילו אם יהיו לי, יש כבר שני שבטים שנלחמים לכבוש את הארץ הזו? אך אברהם אבינו נשאר באמונתו שההבטחה תתקיים.

לכן הלך כלב בין יפונה להשתטח על קיברו של אבי האומה בחברון שלו הובטחה לו הארץ, ואמר לחבריו, שאע"פ שבדרך הטבע קשה לראות מוצא איך נעמוד מול המסות האלה, אך מי שיש לו אומץ וגבורה, ומי שיש לו בטחון גדול, יודע שאם הקדוש ברוך הוא מצוה משמע שאנו מסוגלים לעשות זאת, רק יש להתאמץ.

כלב יצא מתוך הנחה כמו שאברהם אבינו האמין שההבטחה האלוקית תתקיים נגד כל הסיכויים, גם בזמנינו, אם משה רבינו אומר לנו "וירשתם אותה וישבתם אותה" ו"עלה רש", משמע שאנחנו מסוגלים, רק שעלינו להתאמץ. לכן כלב הכריז "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". הוא לא אמר 'אנחנו ניכנס' 'אנחנו נלך', אלא "עלה נעלה" - עליה על גבי עליה.

כך גם לדורות, בדרך הטבע קשה לראות מוצא מהסבך המדיני והביטחוני בו אנחנו נמצאים היום. יש הערכות כאלה ואחרות, אך יכול להיות שבדרך הטבע אין מוצא. רק מי שיש לו עומק אמונה יודע שאם הקדוש ברוך הוא מצוה עלינו, משמע שאנו מסוגלים, רק אנחנו צריכים להשתדל. אם עם ישראל כולו היה רוצה שארץ ישראל תהיה כולה אך ורק בידי עם ישראל, ממילא גם אומות העולם היו משלימות עם זה, ולא היינו מתבהלים מכל מה שהמחבלים ושליטיהם הרודנים מסביב מתנכלים לעם ישראל.

עלינו מוטלת חובה להתחזק באמונתינו ולדעת שהארץ הזאת הובטחה רק לנו. אם אנחנו נעשה את המוטל עלינו, תהיה לנו סיעתא דשמיא ונזכה לרשת את הארץ על כל מרחביה.

 

דברים לפרשת בהעלותך, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


          

פרשתנו עוסקת בתאור מהלכי עם ישראל במדבר, ומתמקדת בשנה השניה לצאתם מארץ מצרים. בשנה זו החל המסע הראשון לכיוון ארץ ישראל, ביום כ' לחודש אייר.

לפני כל מסע היה משה רבנו אומר 'קומה ה' ויפוצו אויבך' , וכשנחו היה אומר 'שובה ה' רבבות אלפי ישראל'.

חז"ל אומרים ששני פסוקים אלו, שתחילתם 'ויהי בנסוע הארון' 'ובנחה יאמר', לא כתובים במקום שבו  היו צריכים להיכתב, שהרי לפני כן כתוב בפרשה 'ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים'. דבר נוסף המיוחד בפסוקים אלו, שהם מתוחמים בספר התורה ע"י נ' הפוכה, לומר שאין זה מקומה של הפרשה, אלא שנכתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות, שלא תהיינה שתי פורעניות סמוכות בתורה, ולא יראה כאילו עם ישראל נשתרש בחטא. יש מחלוקת בין הראשונים מהן שתי הפורענויות, אך לכל שיטה כדאית לה היו כאן חולשות.

נשאלת השאלה: מדוע השתמשה התורה דווקא בהיפוכי האות נ' ? ניתן להסביר זאת על פי מאמר במסכת 'ברכות'. בכל יום אנו אומרים שלוש פעמים את המזמור 'אשרי', שבנוי  לפי סדר הא"ב, ומורה על החוקיות שישנה בעולם. במיוחד בא הדבר לידי ביטוי בפסוק 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון' , המראה שההשגחה האלוקית מספקת מזון למיליארדי נבראים בכל העולם כולו, אע"פ שכל אחד אוכל בשעה אחרת ומזון אחר שנותן לו את החיות. במזמור זה אין פסוק המתחיל באות נ' , מפני שהיא מסמלת את נפילתו של עם ישראל. כך גם נאמר בנביא 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל'.

זה ההסבר גם לאותיות נ' ההפוכות. הנפילה, הגלות, המצב הקשה בו עם ישראל נמצא, הוא מצב זמני וחולף. אנחנו מאמינים שהתחילה הגאולה השלישית ועם ישראל חוזר לארצו. כל דבר שאינו במקומו הטבעי, מוכרח בסופו של דבר להתיישר ולהתייצב במקומו.

התורה רמזה לנו שנפילתם של ישראל, כפי שהיה בלכתם במדבר ובמשך הדורות, אינו מצב טבעי שישאר לנצח, אלא עם ישראל יספוג את הייסורים שיזככו אותו, והוא יתרומם וישוב בתשובה.

מה אנו למדים מכך לדורנו?

לפעמים אדם יכול ליפול בייאוש , כשהוא רואה מעידות קשות בהנהגת המדינה, במערכת החינוך, בהתנהגות החברה ועוד. מי שאינו מאמין בחוסנו הפנימי של עם ישראל, עלול ליפול ח"ו בחולשת הדעת ולחשוב שכך יהיה לעולם, ומי יודע לאן עוד עתידים אנו להידרדר. לכן באה התורה האלוקית לרמוז לנו, שמעידתם ונפילתם של ישראל הן תופעות זמניות וחולפות. אנו מאמינים שהקב"ה בחר בעם ישראל שבשורשו הוא טוב, ונפילותיו  וחטאיו נגרמים ע"י משפיעים חיצוניים מאומות העולם, שיש  חלשים מבני עמנו שנגררים אחר פיתויים אלו. אולם לבסוף עם ישראל יתיישר, כמו שהאות נ' ההפוכה היא במצב לא טבעי שלא יכול להמשך לעולם. התורה עצמה הבטיחה שעם ישראל ישוב בתשובה, ואף הרמב"ם כתב זאת להלכה בהלכות תשובה, ומה שהרמב"ם מביא להלכה - כך יהיה. לכן אל ייפול לב המאמין גם כשהוא רואה חולשות גדולות. ההתעלות תבוא מהציבור למטה, ואז עם ישראל יתעורר ויכיר את ערכו, יכיר בקישורו לארצו, ומתוך כך גם יבוא להכרת אלוקי ישראל ולהדבקות בתורת ישראל.

יהי רצון שמהלכים אלו יבואו במידת הרחמים ולא במידת הדין, ונזכה לכך בקרוב בימינו, אמן.

 

                                                                  

דברים לפרשת נשא - חג השבועות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


 צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לחג השבועות -
שבועות

מחר בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב לקראת חג השבועות, בנושא "תוקפם של דברי חז"ל" , ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן.

  

          

ימי ספירת העומר שעברו עלינו הם עליה על גבי עליה, החל ביציאה משיעבוד מצרים עד  לנקודת החירות הגדולה – מתן תורה. דבר זה מוצא את ביטויו גם בקרבנות ,כאשר בחג הפסח אנו מביאים קרבן מנחת העומר משעורים, ובשבועות שתי הלחם מחיטים, דהיינו, אנו עולים מדרגת מאכל בהמה לדרגת מאכל אדם.

חג השבועות הוא גולת הכותרת של יציאת מצרים. בגאולת מצרים היו שני שלבים, שחרור הגוף משיעבוד זר, וחירותה של הנשמה משיעבוד אל נכר- שחרור מתרבות עבודה זרה שהיתה שלטת באותם הזמנים. חירות- אין פירושה רק לא להיות משועבד לאחר, אלא  הכוונה  היא להיות בן חורין אמיתי, כפי שחז"ל אומרים 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'. התורה מרוממת את האדם לספירה גבוהה, כך שהוא אינו משועבד לרצונות עצמו אלא לדבר האמיתי והנכון שהוא רצון הבורא.

כל מעשי בראשית עומדים ומצפים ליום השישי בסיון. האירוע החשוב ביותר שהתרחש בעולם מאז בריאתו היה מתן תורה ,שבו עם ישראל כולו הועלה לדרגה גבוהה וכל אדם השיג לפי דרגתו את גילוי ה'.

יש שיטות שונות בראשונים לגבי הדברים שבדיוק נשמעו בעשרת הדברות, אך לדעת כולם (כל שיטה כדאית לה) נבואת משה רבנו ניתנה לו מפי הגבורה.

הקב"ה ברא את עם ישראל להיום לברית עם לאור גויים ,כפי שאנו קוראים בחג השבועות "והייתם לי סגולה". עם ישראל הוא העם שנבחר ע"י הקב"ה לפרסם את שמו יתברך בין הברואים כולם. כך גם אברהם אבינו החל לפרסם ולהודיע שיש משגיח יש מנהיג ויש שכר ועונש, שאדם חי בעולם לא  כבעלי חיים שכל ייעודם הוא לאכול ולשתות. אדם חי כדי למלא שליחות אלוקית, לפרסם את כבוד ה', לזכות להיות דבק בשכינה עד כמה שהוא מסוגל להגיע.

רב סעדיה גאון כותב בספרו 'האמונות והדעות', שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה - תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אי אפשר להפריד בין עם ישראל לתורה, זו עצמיות החיים הפנימיים שבלעדיה  אין שום טעם לחיים. עם ישראל סבל אלפיים שנות גולה לא כדי לחזור לארץ ישראל ולכונן ממלכה שתכליתה היא בידור ומופעי תרבות שאין להם ערך רוחני, אלא להיות גוי קדוש בארץ ישראל, לקיים את התכלית האלוקית ולפרסם את כבוד ה' בעולם.

זכינו בדורנו לחזור לארץ ישראל ולכונן את מלכות ישראל בחלק גדול מהארץ. עלינו לשאוף גם לגלות את המאור שבנשמתנו, לדבוק בתורת ישראל, וגם להקרין ולהשפיע על העולם כולו.

מצד אחד אנו רואים שיש התקדמות רבה בחיים הגשמיים, והמדע הגיע להישגים גדולים בכל התחומים. אולם בעניינים אנושיים, מוסריות, תיקון המידות, אהבת הצדק והיושר, העולם לא רק שלא התקדם אלא נשאר נחות כמו שהיה לפני אלפי שנים. רק לעם ישראל ישנה היכולת לרומם את העולם כולו.

הבה נהיה נאמנים למטרה שלשמה נבראנו, להיות לברית עם לאור גויים, לתקן את עצמנו וממילא יתקיים הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". מארץ ישראל תצא הוראה של קדושה, הוראה של תיקון המידות, הוראה של יישור המעשים כולם, ומתוך כך יבואו השלום והביטחון לעמנו ולעולם כולו.