השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול'. ה'טור' מסביר שהשבת נקראת כך בגלל הנס הגדול שארע לאבותינו במצרים,בזמן שהפרישו שה לקרבן והמצרים לא העזו לפגוע בהם. יש מפרשים שהטעם הוא להוציא מדעת הצדוקים, שאמרו ש"ממחרת השבת" הנאמר בספירת העומר כוונתו לשבת שחלה סמוך לפסח, ואילו חז"ל סוברים שהכוונה היא למחרת יום טוב ראשון של פסח שגם נקרא בשם 'שבת'. לכן קוראים לשבת זו 'שבת הגדול', לומר שזו שבת וזו שבת, וכאן באה לידי ביטוי אמיתותה וחשיבותה של תורה שבעל פה, ולכן נקראת השבת – 'שבת הגדול'. עיקרה של 'שבת הגדול' הוא הכנה לקראת חג המצות.
בקהילות מסוימות נוהגים לקרוא בשבת זו חלק מן ההגדה. חג המצות תופס מקום מרכזי בהשקפת עולמה של היהדות. הגמרא אומרת שיש מצווה להזכיר את יציאת מצרים כל יום, חוץ מהמצווה המיוחדת לספר באריכות בליל הסדר. הרמב"ם לומד זאת מהפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". אולם מפסוק זה אפשר ללמוד שיש חיוב, אך מנין שדווקא בליל הסדר?
אלא מכך שכתוב במקום "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" למדו חז"ל שהחיוב הוא לספר בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך. ומניין שגם מי שאין לו בן חייב? - שנאמר "זכור את היום הזה".
נמצא שמי שיש לו בן, מלבד קיום המצווה הכללית, מקיים גם את מצות "והגדת לבנך".
הרבה מצוות בתורה נסמכו לענין יציאת מצרים, כגון שבת, ציצית ועוד, משום שביציאת מצרים באו לכלל גילוי יסודות האמונה. האמונה שיש בורא לעולם שגם משגיח עליו, שיש שכר ועונש - אלו עקרונות בסיסיים ביהדות, שעל ידי שידוד מערכות הטבע בזמן יציאת מצרים הם באו לכלל גילוי.
לכן יש מצווה לספר לילדים, שכבר מקטנותם ידעו שהם חיים בעולם לא כדי למלא עצמם בתאוות אלא כדי לחיות חיי קדושה, ללמוד תורה, ולהכיר את מי שאמר והיה העולם.
בתפילין שאנו מניחים בכל יום חול כתובות שתי פרשיות שבהן מובלט ענין זה. לא בכל דור הקב"ה משנה את חוקי הטבע כדי להוציא מליבם של הכופרים. הוא עשה זאת בזמן יציאת מצרים, ומאז נמסר ומסופר מאב לבן מדור לדור.
יתירה מזאת, גם ממה שאירע לפני יציאת מצרים, הגלות השעבוד והעונשים שקיבלו המצרים, אנו לומדים פרק חשוב בהשגחת ה' בעולם. הרמב"ם אומר שלמרות שיש לאדם בחירה חופשית, לפעמים יש מצב שבו נשללת הבחירה, מפני שהבחירה והיכולת לשוב בתשובה הן מעין זכות יתר שהקב"ה נותן. לכן לפעמים מי שמרשיע בזדון ובמודעות נגד רצון ה' נשללת ממנו אפשרות הבחירה והחזרה בתשובה.
בחמש המכות הראשונות מוזכר שפרעה חיזק את ליבו מעצמו, אך בחמש המכות האחרונות הקב"ה הכביד את ליבו.למדנו מכאן יסוד לדורות, שאמנם יש לאדם בחירה חופשית, אך לפעמים היא נשללת ממנו מרוב רשעותו. אמנם אנו לא יכולים לקבוע ממי היא נשללה, אך אנו מצפים שכל אדם אשר מתנהג לא טוב יתקן את עצמו.
המצה מבטאת את השאיפה לחרות, שהרי בחיפזון יצאו בני ישראל ממצרים, ולא הספיק בצקם להחמיץ.
ברוסיה הסובייטית הרשעים לא אפשרו ליהודים לאפות מצות. וכי מה הפריעה להם אפיית המצות ומדוע מעסיק אותם הלחם אשר אוכלים היהודים? אלא שהם ידעו שהמצה מסמלת בעם ישראל את השאיפה לחרות, ורצו לדכא שאיפה זאת. היהודים ברוסיה, אפילו אלו שביום יום לא קיימו את המצוות כי לא ידעו, אפו מצות בהחבא ובמסירות נפש.
הרב קוק כתב על חודש ניסן משפט שמכיל בתוכו את התוכן של החודש: "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו". השאיפה לחרות והשחרור מהשעבוד, שאצל אומות העולם משמעותם רק לא להיות עבד, אצלנו הכוונה גם לשחרור מהשעבוד ליצרים ולתאוות. יש לשאוף להיות בן חורין אמיתי, ולא להיגרר אחר החולשות האנושיות.
יהי רצון שנזכה כולנו ללמוד מחג הפסח את השאיפה לחרות אמיתית, הן לאדם הפרטי שלא יהיה משועבד לתאוותיו והן לחרות כללית של עם ישראל שלא יהיה משועבד לשום אומה ולשון, ונזכה לשגשוגה וחירותה האמיתית של מדינת ישראל בכבוד גדול.
חג כשר ושמח לכל בית ישראל.
