דברים לחג הפסח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א



מצ"ב רעיון קצר לחג הפסח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב מלפני מס' שנים בנושא קיטניות - קטניות - לא הכל אסור ! כיצד לנהוג בבית הורים ?


בתחילת ההגדה מובאים ארבעה עשר הסימנים שעליהם מיוסד ליל הסדר, שהראשון שבהם הוא 'קדש'. בספרי המפרשים מוזכר שסימנים אלו מיוחסים לרש"י או לאחד מבעלי התוספות. גם במצוות התורה שבליל הסדר יש סדר , יש להקדים מצה למרור וכדומה, ומכאן למדו חז"ל שיש חשיבות לסדר, מה להקדים ומה לאחר.

המצווה הראשונה שניתנה לכלל ישראל, עוד לפני הציוויים שנוגעים לחג עצמו, היא קידוש החודש ועיבור השנה. מצווה זו מבליטה את חשיבותם וסגולתם של ישראל, בכך שיש להם  היכולת לקדש אפילו את הזמן שהוא 'הדק שבנבראים' (עפ"י הרמב"ן).משום כך גם בפסח אנו מתחילים את הלילה ב'קדש'. המילה 'קדש' מכילה בקרבה שני מובנים : א. קידוש היום על היין כמו בכל שבת.  ב. קידוש המעשים החומריים. זוהי אומנותם של ישראל, שגם ההתעסקות בעניני החומר, ואף השינה, מקבלים מימד של קדושה. הכל הוא חלק מגילוי כבוד ה' בעולם - גם בחומר. לאחר 'קדש' , כשאנו יודעים שהכל קודש, אפשר להמשיך את הסדר הכולל אכילת מצה ואת הסעודה כולה.

באמירת ההלל שבהגדה אנחנו מפסיקים באמצע, דבר שבדרך כלל אין אנו עושים. בתחילה אנו אומרים שני פרקים, אח"כ סועדים, ולאחר הסעודה מסיימים את ההלל. הכוונה בזה היא להראות שאצלנו גם הסעודה  - אכילת המצה, אכילת קורבן הפסח ושאר דברים שמבליטים את גודל השגחת ה' עלינו - היא בבחינת הלל.

אם כן, 'קדש' מרמז על מטרתו של אדם מישראל ושל האומה כולה, לקדש את עצמו, לקדש את החיים, ובעיקר לרומם את כלל ישראל.

במצוות 'עשה' של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר אנו משתדלים לזכור את אירועי העבר, והכוונה הראשונה בזה היא להכיר בגודל השגחת ה' על עם ישראל.

'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו'. הנצי"ב בפירושו להגדה מסביר שה'היא שעמדה' מכוונת להבטחה שנאמרה לאברהם אבינו "גר יהיה זרעך". זו הבטחה לעם ישראל שתמיד יחוש כמו גר כשימצא מחוץ לא"י, והיא זו ששמרה עליו במשך הגלות הקשה. כשירד יעקב אבינו  למצרים אמר "לגור בארץ באנו", מפני שלא רצה להפוך לאזרח בארץ מצרים. כך גם כל יהודי שנמצא בגולה צריך לדעת שהוא גר שם באופן זמני, ולא שייך לאותה ארץ ולאותו עם. אמנם מבחינה אזרחית עליו לשלם מיסים ולקיים את חוקי המדינה, אך מבחינת זיקתו הלאומית עליו לדעת שכל שהותו בגולה היא זמנית. כשעם ישראל נמצא בגולה ושואף להשתלב ולהיות תושב קבע שם, באה ההשגחה האלוקית ומעוררת את שנאת הגויים כלפי עם ישראל. בהסתכלות ראשונה נראה שהאנטישמיות היא שנאה עיוורת ללא כל הצדקה. אולם יש לראות בזה גם את המטרה האלוקית ,להזכיר לעם ישראל היושב בגולה שזו אינה מקומו ועליו לחזור לארץ ישראל, לפני שיאלץ לעשות זאת בעל כורחו. כל בעלי האמצעים צריכים להעביר את עסקיהם לארץ, להקים מפעלי תעשיה וחקלאות, ובכך גם תצטמצם מאד בעיית האבטלה, ועם ישראל יתבסס ויתחזק מבחינה כלכלית בארץ.

יהי רצון שעם ישראל יפיק את הלקחים מהאירועים האחרונים, ויחזור לכונן בארץ ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש.

נאחל לכל אחינו בית ישראל, שיזכו לשאוב עוז ותעצומות מחג הפסח, ונזכה שבקרוב יתקיים מאמרם של חז"ל "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל".

 

                                                                        


 


דברים לפרשת מצורע - שבת הגדול, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


          

השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול'. ה'טור' מסביר שהשבת נקראת כך בגלל הנס הגדול שארע לאבותינו במצרים,בזמן שהפרישו שה לקרבן והמצרים לא העזו לפגוע בהם. יש מפרשים שהטעם הוא להוציא מדעת הצדוקים, שאמרו ש"ממחרת השבת" הנאמר בספירת העומר כוונתו לשבת שחלה סמוך לפסח, ואילו חז"ל סוברים שהכוונה היא למחרת יום טוב ראשון של פסח שגם נקרא בשם 'שבת'. לכן קוראים לשבת  זו 'שבת הגדול', לומר שזו שבת וזו שבת, וכאן באה לידי ביטוי אמיתותה וחשיבותה של תורה שבעל פה, ולכן נקראת השבת – 'שבת הגדול'. עיקרה של 'שבת הגדול' הוא הכנה לקראת חג המצות.

בקהילות מסוימות נוהגים לקרוא בשבת זו חלק מן ההגדה. חג המצות תופס מקום מרכזי בהשקפת עולמה של היהדות. הגמרא  אומרת שיש מצווה להזכיר את יציאת מצרים כל יום, חוץ מהמצווה המיוחדת לספר באריכות בליל הסדר. הרמב"ם לומד זאת מהפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". אולם מפסוק זה אפשר ללמוד שיש חיוב, אך מנין שדווקא בליל הסדר?

אלא מכך שכתוב במקום "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" למדו חז"ל שהחיוב הוא לספר בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך. ומניין שגם מי שאין לו בן חייב? - שנאמר "זכור את היום הזה".

נמצא שמי שיש לו בן, מלבד קיום המצווה הכללית, מקיים גם את מצות "והגדת לבנך".

הרבה מצוות בתורה נסמכו לענין יציאת מצרים, כגון שבת, ציצית ועוד, משום שביציאת מצרים באו לכלל גילוי יסודות האמונה. האמונה שיש בורא לעולם שגם משגיח עליו, שיש שכר ועונש - אלו עקרונות בסיסיים ביהדות, שעל ידי שידוד מערכות הטבע בזמן יציאת מצרים הם באו לכלל גילוי.

לכן יש מצווה לספר לילדים, שכבר מקטנותם ידעו שהם חיים בעולם לא כדי למלא עצמם בתאוות אלא כדי לחיות חיי קדושה, ללמוד תורה, ולהכיר את מי שאמר והיה העולם.

בתפילין שאנו מניחים בכל יום חול כתובות שתי פרשיות שבהן מובלט ענין זה. לא בכל דור הקב"ה משנה את חוקי הטבע כדי להוציא מליבם של הכופרים. הוא עשה זאת בזמן יציאת מצרים, ומאז נמסר ומסופר מאב לבן מדור לדור.

יתירה מזאת, גם ממה שאירע לפני יציאת מצרים, הגלות השעבוד והעונשים שקיבלו המצרים, אנו לומדים פרק חשוב בהשגחת ה' בעולם. הרמב"ם אומר שלמרות שיש לאדם בחירה חופשית, לפעמים יש מצב שבו נשללת הבחירה, מפני שהבחירה והיכולת לשוב בתשובה הן מעין זכות יתר שהקב"ה נותן. לכן לפעמים מי שמרשיע בזדון ובמודעות נגד רצון ה' נשללת ממנו אפשרות הבחירה והחזרה בתשובה.

בחמש המכות הראשונות מוזכר שפרעה חיזק את ליבו מעצמו, אך בחמש המכות האחרונות הקב"ה הכביד את ליבו.למדנו מכאן יסוד לדורות, שאמנם יש לאדם בחירה חופשית, אך לפעמים היא נשללת ממנו מרוב רשעותו. אמנם אנו לא יכולים לקבוע ממי היא נשללה, אך אנו מצפים שכל אדם אשר מתנהג לא טוב יתקן את עצמו.

המצה מבטאת את השאיפה לחרות, שהרי בחיפזון יצאו בני ישראל ממצרים, ולא הספיק בצקם להחמיץ.

ברוסיה הסובייטית הרשעים לא אפשרו ליהודים לאפות מצות. וכי מה הפריעה להם אפיית המצות ומדוע מעסיק אותם הלחם אשר אוכלים היהודים? אלא שהם ידעו שהמצה מסמלת בעם ישראל את השאיפה לחרות, ורצו לדכא שאיפה זאת. היהודים ברוסיה, אפילו אלו שביום יום לא קיימו את המצוות כי לא ידעו, אפו מצות בהחבא ובמסירות נפש.

הרב קוק כתב על חודש ניסן משפט שמכיל בתוכו את התוכן של החודש: "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו". השאיפה לחרות והשחרור מהשעבוד, שאצל אומות העולם משמעותם רק לא להיות עבד, אצלנו הכוונה גם לשחרור מהשעבוד ליצרים ולתאוות. יש לשאוף להיות בן חורין אמיתי, ולא להיגרר אחר החולשות האנושיות.

יהי רצון שנזכה כולנו ללמוד מחג הפסח את השאיפה לחרות אמיתית, הן לאדם הפרטי שלא יהיה משועבד לתאוותיו והן לחרות כללית של עם ישראל שלא יהיה משועבד לשום אומה ולשון, ונזכה לשגשוגה וחירותה האמיתית של מדינת ישראל בכבוד גדול.

חג כשר ושמח לכל בית ישראל.

 

                                                                        

דברים לפרשת תזריע - שבת החודש, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א




מצ"ב רעיון קצר לפרשת תזריע – שבת החודש, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב - דבר תורה לפרשת תזריע - שבת החודש

בשבוע הבא ביום חמישי ו' ניסן (14/04) בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב, בנושא "הלכות פסח" ,ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן.

 

          

פרשת 'החודש' היא האחרונה מתוך ארבע הפרשיות שתקנו חכמינו לקרוא, כהכנה לקראת חודש ניסן. בפרשה זו התורה מדברת על ההכנות של כלל ישראל, לקראת יציאתם מארץ מצרים.

"החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" - מצוות 'עשה' של קידוש החודשים ועיבור השנים היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל כעם עוד בהיותם במצרים. בפסוק כתוב "לכם", מפני שלגבי שנות העולם אנו מונים מתשרי שבתשרי נברא העולם, אך אנו, כדי להזכיר את גאולת מצרים, מונים את החודשים מניסן. החודשים בלוח העברי הם חודשי לבנה, והשנים הן שנות השמש, ומשום כך מידי פעם אנו צריכים לעבר את השנה. היום קיים לוח קבוע מהלל הנשיא האחרון, כך שבכל תשע עשרה שנה אנו מעברים שבע שנים כדי לסגור את הפער בין שנת הלבנה לשנת החמה, שעודפת עליה באחד עשר ימים. אנו נאלצים לנהוג כך, מכיוון שמועדי ישראל נקבעו לפי מציאות הטבע בעולם - ניסן צריך להיות דווקא בחודש האביב, שבועות צריך להיות בזמן שיש ביכורים, וסוכות בזמן האסיף.

ככלל, כל עניני הזמנים ע"פ תורתנו הקדושה נקבעים ע"פ הטבע. הלילה מתחיל מצאת הכוכבים ולא בשעה 12, שאין לזה שום אחיזה בטבע שהקב"ה הטביע בעולם, הלילה קודם ליום כמו במעשה בראשית, וכ"כ החודש מתחיל במולד הלבנה ולא בצורה שרירותית כפי שאצל אומות העולם.

אלא שיש להתבונן, מדוע מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל כעם?

מצוות קידוש החודש מרמזת על מעלתם של ישראל, שביכולתם לקדש את החומר ואת הזמן. הרמב"ן מכנה את הזמן כ'הדק שבנבראים', ולעם ישראל יש יכולת לקדשו, כפי שאנו אומרים בתפילה "מקדש ישראל והזמנים" - הקב"ה קידש את ישראל ונתן להם יכולת לקדש את החומר ואת הזמן. מי שחש את ההתגלות שישנה בכל יום בכוחות שמשפיעים על הנשמה, במועדים וביום השבת, יודע איזו השפעה יש להם על עם ישראל. לכן זו המצווה הראשונה, מפני שבה הקב"ה נותן לעם ישראל את היכולת לקדש את החומר ואת הזמן.

גם אכילתו של אדם, שינתו, וכל צרכיו החומריים מתקדשים, כאשר הוא יודע שכל מגמתם היא כדי שיוכל לקיים תורה ומצוות ואינם מטרה מצד עצמם אלא לקיים את רצון ה'.

דוגמא לכך אנו מוצאים בקורבנות, עליהם נקרא בפרשיות שבשבועות הקרובים. בזמן שבית המקדש היה קיים, גם מי שאיננו מבני ישראל היה יכול להקריב קרבן ולהתפלל, אך רק קרבן עולה שכולו לשמים. קרבן שלמים שגם בעליו אוכל ממנו מיוחד רק לעם ישראל. אומות העולם יכולים להבין שיש דבר שכולו לשמים או כולו לאדם, אך אין ביכולתם להבין שבדבר אחד יש גם משל גבוה וגם משל הדיוט, חלק למזבח וחלק לבעלים. כוחם ומעלתם של ישראל היא היכולת לחבר בין שמים לארץ, לחבר חלק לגבוה עם חלק להדיוט, ובזה הם מקדשים את החומר.

כיוצא בזה אנו מוצאים גם בחג הסוכות, כאשר אנו נכנסים אל הסוכה ומקיימים מצווה בכל איברינו, אף שלא במודעות, ואפילו תוך כדי שינה מקיימים מצווה. 

בחסידות מודגש ענין זה במיוחד ע"י אכילה מהשיריים של הרב'ה ,שמעלה ניצוצות קדושה באכילתו, וזו מעין אכילת מזבח. ביהדות סעודה יכולה להיחשב סעודת מצווה, מפני שאיננו אוכלים כדי למלא את הכרס אלא לצרכי עבודת ה'.

יהי רצון שנדע להפיק את הלקחים, ולהבין מהו ייעודו של עם ישראל החוזר לארצו, שאינו רק כדי לחיות כאן ולהגן על עצמו, אלא כדי לגלות את האור שבנשמתנו ולקדש את ה' בכל תחומי חיינו. אם אנחנו נדע לקדש את עצמנו תהיה לנו סייעתא דשמיא, והקב"ה יצעיד אותנו לקראת גאולתנו בקרוב בימינו.

 

                                      אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.