'בחוקותי' היא הפרשה האחרונה בחומש ויקרא, והיא עוסקת בברית אשר כרת הקב"ה עם עם ישראל לאחר מתן תורה. הנושאים המרכזיים בברית הם שניים מתוך יסודות האמונה שמונה הרמב"ם : האמונה בשכר ועונש, והאמונה בהשגחה פרטית.
לאחר מעמד הר סיני אומר משה לעם ישראל, שכל מה שעובר על כל אחד ואחד מישראל, ומכל שכן אירועים הקשורים לכלל ישראל, הכל מכוון בהתאם למעשיהם. לפיכך, כל הגלויות המלחמות והייסורים שעוברים על עם ישראל באים כתוצאה מהמעידות הרוחניות ומהחולשות שהתגלו בהם.
הרמב"ם בהלכות תענית כותב שעל כל צרה שבאה על הציבור יש מצווה לזעוק ולהריע, לגזור תענית ולהתפלל, לפשפש במעשים ולהתבונן מדוע באה הצרה, כדי לתקן את המעוות. הרמב"ם מדגיש שאם חושבים שהצרות הן נוהג שבעולם, הקב"ה מעניש על עצם המחשבה הזו, כפי שכתוב בתוכחה "ואם תלכו עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי". כלומר, הקב"ה אומר לישראל, שאם יחשבו שהעונש שבא עליהם (כגון: צונאמי, רעידת האדמה או טרור) הוא במקרה ולא בכוונת מכוון, מחשבה כזו מביאה עונש נוסף.
כל התוכחות הכתובות בפרשת 'בחוקותי' התקיימו בחורבן בית ראשון. שבעים השנים של החורבן היו כנגד שבעים השמיטות שישראל ביטלו בהיותם בארצם - מדה כנגד מדה.
ואולם, בסופו של דבר אנו מבינים שכל הצרות והייסורים באים עלינו לא כנקמה אלא כדי לעורר את כולנו לתשובה.
מכאן אנו לומדים יסוד חשוב בעניין ההשגחה גם לתקופתנו. בל נחשוב שהאיומים על עם ישראל מהרשעים שבצפון ומהמחבלים שמסביב באו עלינו במקרה, אלא שהכל נובע מחולשותינו. כמובן אין הכוונה לסנגר על המחבלים, אלא לנסות לתקן את הדרוש אצלנו, כדי להסיר את הקטרוג על העם היושב בציון. יש חלקים בעם, שעניין קדושת החיים הלאומיים וקדושת חיי הפרט, ומכל שכן קדושת הכלל, לא מוטבע בהם כלל, וכל שאיפתם היא להיות ככל הגויים. לצערנו הרב, יש גם הלהוטים להסגיר חבלי ארץ לידי המחבלים, ואינם מבינים את גודל האיסור של הסגרת חבלי ארץ לגויים, שהוא המשך חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה. אין ספק שזו אחת הסיבות העיקריות שבגינה אנו סובלים מהמחבלים מקרוב ומאיומים של הרשעים מרחוק.
עם ישראל צריך לשוב בתשובה ולבחון האם התנהגותו תואמת את הדרכת תורת ישראל. אין ספק שאם יחזרו בתשובה, יסורו כל הצרות והאיומים שאנו שרויים בהם. אין אנו יודעים איך בדיוק ההשגחה האלוקית תעשה זאת, אך ללא ספק כך יהיה.
כאשר עם ישראל הולך בדרכה של התורה, יש שפע כלכלי, יש שלום ויש ביטחון. אולם כאשר הולכים ביהירות אחר שרירות הלב, אז באות הצרות כפי שאנו רואים היום. לצערנו, לאחרונה אנו עדים להפקרות ולהידרדרות בשמירה על חיי הזולת. כאשר נותנים לגיטימציה לחיי הפקרות שכרות והוללות, בל נתפלא שאלו הן התוצאות, והציבור כולו משלם את המחיר. הפתרון אינו בהגברת השמירה אלא בחינוך על פי דרכה של תורה.
יהי רצון שעם ישראל יתעורר לגאולתו, ונזכה לראות בקרוב בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.
