דברים לפרשת השבוע נשא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

ביום חמישי הבא, ז' סיון (05/06) בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב בנושא "יסודות השמיטה" ב"בית הרב" בירושלים. הציבור מוזמן.


 
פרשתנו מדברת בעיקר על חנוכת המשכן. לאחר מנין השבטים ואופן חנייתם סביב המשכן, ולאחר בחירתם של הכהנים והלווים לסדר עבודתם, בא הצווי האלוקי על הכהנים, שמלבד עבודתם במשכן חלה עליהם גם מצוות ברכת כהנים.  המצווה היא שהכהנים יברכו את עם ישראל בכל יום, ולפי בעל ספר 'חרדים' יש גם מצווה על עם ישראל להתברך. הרמב"ם בהלכות תפילה כותב, שאדם יכול לשאול את עצמו : מה התועלת בברכה, שהרי אף כהן עם הארץ מברך ? אלא שכך קבעה ההשגחה האלוקית, שהברכה האלוקית תחול על ידי דיבורו של הכהן אפילו אם כלפי חוץ הוא אינו במעלה גבוהה, כיון ששורש נשמתו מאהרון הכהן, שקדושתו  מראשית הבריאה בה נקבע שהוא המיועד לעבודה, וכך תחול הברכה על עם ישראל.
יש שלושה פסוקים שהם ברכת כהנים : הפסוק הראשון  "יברכך ה' וישמרך". הדיבור של הכהן פועל שהקב"ה ישפיע שפע ברכה. הפסוק נאמר בלשון יחיד, מפני שכל אדם מישראל זקוק לברכה במצב בו הוא נמצא - סוחר זקוק לברכה שיצליחבמסחרו, חקלאי זקוק לברכה של גשם ושלא יפגע היבול, ואף הלומד תורה זקוק לברכה בלימודו  ולא פחות מכך שלא ישכח את לימודו.
אחר כך בא שפע הברכה - "יאר ה' פניו אליך". דהיינו, שתהיה ניכרת השגחת ה' עליך, שהכל בא ממאור פניו של הקב"ה. "ויחנך" - זו הבטחה אלוקית שאדם במדרגה כזו, שתפילתו תתקבל בשמיים.
והסיום - "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". כאן המילה 'פניו' אינה מתפרשת  במובן של הכרה בהשגחת ה', אלא שהמידות שהקב"ה מתנהג בהם עם האדם הן בהתאם למעשיו, כמאמר הפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כלומר,  ה' ישא פניו אליך בהתאם לפנים שלך.
כאמור,מצווה על הכהנים לברך כל יום את עם ישראל. הרמ"א כותב שבחוץ לארץ נהגו לברך רק במוסף של המועדים. ההסברים לכך קשים. אחד מהם הוא, שכאשר הכהנים מברכים את עם ישראל, עליהם להיות שרויים בשמחה, והרי המצאות בחוץלארץ היא בדרך כלל בעיצבון ובחוסר שמחה. כך גם כותב ה'אור החיים' הקדוש  עלהפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ", שאין 'והיה' אלא לשון שמחה, ואין שמחה כישיבה בארץ ישראל. בארץ ישראל אפשר להגיע לדרגה אמיתית של שמחה, וכאשר הכהנים מרוממים בדרגה כזו הם יכולים לברך את עם ישראל,  מה שאין כן בחו"ל .
לצערנו הרב יש עדיין מקומות אחדים בארץ שבהם הכהנים נוהגים לברך רק בשבת, ולא בכל יום. על הציבור להקפיד שאם יש בתוכו כוהנים עליהם לברך בכל יום.
יהי רצון, שבזכות ברכת הכהנים כל אחד מהציבור יצליח במעשיו - אנשי מסחר יצליחו במסחרם, אנשי מלחמה יצליחו במלחמתם, אנשי לימוד יצליחו בלימודם, וברכת ה' תהיה ניכרת על כל אחד ואחד באשר הוא.

דברים לפרשת השבוע - במדבר, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"אלשכת הרב ליאור


דברים לפרשת השבוע - במדבר, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"אלשכת הרב ליאור

לשכת הרב ליאור [haravlior1@gmail.com]

 

מה זה משנה מה היה סדר החניה במדבר?

בלוח השנה שלנו מסודרת מערכת חלוקת פרשיות כך שתמיד פרשת במדבר חלה לפני חג השבועות. ההסבר על פי הפשט והנגלה הוא כדי שלא להסמיך את הקללות שבפרשת בחוקותי לחג שעיקרו ברכה והורדת שפע ולא שייך להסמיכו לקללות. אולם אם נתבונן נראה שישנה גם סיבה עמוקה לקשר שביניהם.

פרשת במדבר עוסקת במניין בני ישראל ואופן חנייתם במדבר. לכאורה זהו דבר זמני שהיה בעבר הרחוק במדבר, מה כל כך חשוב בסדר החניה שנקבעה לכך פרשה שלמה ?

אלא שכאן מגלה לנו התורה את גודל ערכו של דור המדבר, שאף באופן חנייתם וסידור המחנות, דברים שהיו יפים לשעתם, טמונים  מסרים שאמורים להטביע את חותמם על בניין כנסת ישראל לדורות. דור המדבר נקרא "דור דעה" דור שקיבל את התורה והנחיל לנו את יסודות האמונה עד עצם היום הזה. מעשיהם לא הצטמצמו רק לדורם, אלא השפיעו על כלל ישראל. מה שהם פעלו אז, הטביע את רישומו בנפשות ישראל עד סוף הדורות. לכן גם דברים שנראים זמניים, נהפכים לנצח בגלל גודל חשיבותם. דור המדבר חי במשך ארבעים שנה ברמה רוחנית גבוהה בגילוי שכינה ולימוד תורה מפי אדון הנביאים. מציאות זאת השפיעה עמוק בנפשות בני ישראל – ומה שנחרת עמוק יותר בנפשם עבר לדורות הבאים ונתן את הכוח הרוחני לעמנו להתמודד בכל המצבים המיוחדים שעבר בזמנים הקשים.

דור המדבר עמד על הר סיני וקיבל את עשרת הדיברות, שהם יסודות האמונה שלנו. יסודות אלו עברו את כל הניסיונות במשך כשלושת אלפים וחמש מאות שנה של תורה, שאנו ממשיכים לחיות לאורה, שלא השתנתה ולא חלו בה תחלואי זמן, תורה שהוכיחה את עצמה שרק היא חותרת לאמונת אמת, לצדק וליושר. אנו רואים את התופעות הקשות והחמורות בכל העמים ובחלק מבני עמנו שנגררים אחרי תרבות הריקה של העולם האלילי שהתמוטט וממשיך עדיין כפרפורי גסיסה. שום תיקון חברתי, שום צדק ויושר, לא יבוא לאנושות אם מתרחקים מדבר אלוקינו של "אנוכי ה' אלוקיך". לא יבוא שום תיקון חברתי ללא תורת חיים אמיתית כפי שתורתנו מורה ומדריכה.

עד כמה אנו צריכים להיות שמחים שיש לנו את התורה שמאירה לנו את הדרך. הלוואי שכל בני עמנו תיפקחנה עיניהם, ויראו באיזה דרך ישכון אור, ולא יגררו אל עבר תרבות הגויים הנבובה ללא כל ערכים אמיתיים.

אנו מאחלים לכל עם ישראל להתעלות מעל חיי החולין, ולהפנים את גודל תורתנו, ולעשות מאמץ לחיות לאורה - לטובתנו ולטובת בנים לדור הזה ולדורות הבאים.

 

 

דברים לפרשת השבוע - בחוקותי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

'בחוקותי' היא הפרשה האחרונה בחומש ויקרא, והיא עוסקת בברית אשר כרת הקב"ה עם עם ישראל לאחר מתן תורה. הנושאים המרכזיים בברית הם שניים מתוך יסודות האמונה שמונה הרמב"ם : האמונה בשכר ועונש, והאמונה בהשגחה פרטית.

לאחר מעמד הר סיני אומר משה  לעם ישראל, שכל מה שעובר על כל אחד ואחד מישראל, ומכל שכן אירועים הקשורים לכלל ישראל, הכל מכוון בהתאם למעשיהם. לפיכך, כל  הגלויות המלחמות והייסורים שעוברים על עם ישראל באים כתוצאה מהמעידות הרוחניות ומהחולשות שהתגלו בהם.

הרמב"ם בהלכות תענית כותב שעל כל צרה שבאה על הציבור יש מצווה לזעוק ולהריע, לגזור תענית ולהתפלל, לפשפש במעשים ולהתבונן מדוע באה הצרה, כדי לתקן את המעוות. הרמב"ם מדגיש שאם חושבים שהצרות הן נוהג שבעולם, הקב"ה מעניש על עצם המחשבה הזו, כפי שכתוב בתוכחה "ואם תלכו עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי". כלומר, הקב"ה אומר לישראל, שאם יחשבו שהעונש שבא עליהם (כגון: צונאמי, רעידת האדמה או טרור) הוא במקרה ולא בכוונת מכוון, מחשבה כזו מביאה עונש נוסף.

כל התוכחות הכתובות בפרשת 'בחוקותי' התקיימו בחורבן בית ראשון. שבעים השנים של החורבן היו כנגד שבעים השמיטות שישראל ביטלו בהיותם בארצם - מדה כנגד מדה.

ואולם, בסופו של דבר אנו מבינים שכל הצרות והייסורים באים עלינו לא כנקמה אלא כדי לעורר את כולנו לתשובה.

מכאן אנו לומדים יסוד חשוב בעניין ההשגחה גם לתקופתנו. בל נחשוב שהאיומים על עם ישראל מהרשעים שבצפון ומהמחבלים שמסביב באו עלינו במקרה, אלא שהכל נובע מחולשותינו. כמובן אין הכוונה לסנגר על המחבלים, אלא לנסות לתקן את הדרוש אצלנו, כדי להסיר את הקטרוג על העם היושב בציון. יש חלקים בעם, שעניין קדושת החיים הלאומיים וקדושת חיי הפרט, ומכל שכן קדושת הכלל, לא מוטבע בהם כלל, וכל שאיפתם היא להיות ככל הגויים. לצערנו הרב, יש גם הלהוטים להסגיר חבלי ארץ לידי המחבלים, ואינם מבינים את גודל האיסור של הסגרת חבלי ארץ לגויים, שהוא המשך חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה. אין ספק שזו אחת הסיבות העיקריות שבגינה אנו סובלים מהמחבלים מקרוב ומאיומים של הרשעים מרחוק.

עם ישראל צריך לשוב בתשובה ולבחון האם התנהגותו תואמת את הדרכת תורת ישראל. אין ספק שאם יחזרו בתשובה, יסורו כל הצרות והאיומים שאנו שרויים בהם. אין אנו יודעים איך בדיוק ההשגחה האלוקית תעשה זאת, אך ללא ספק כך יהיה.

כאשר עם ישראל הולך בדרכה של התורה, יש שפע כלכלי, יש שלום ויש ביטחון. אולם כאשר הולכים ביהירות אחר שרירות הלב, אז באות הצרות כפי שאנו רואים היום. לצערנו, לאחרונה אנו עדים להפקרות ולהידרדרות בשמירה על חיי הזולת. כאשר נותנים לגיטימציה לחיי הפקרות שכרות והוללות, בל נתפלא שאלו הן התוצאות, והציבור כולו משלם את המחיר. הפתרון אינו בהגברת השמירה אלא בחינוך על פי דרכה של תורה.

יהי רצון שעם ישראל יתעורר לגאולתו, ונזכה לראות בקרוב בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.

 

פרשת בהר

עניינה המרכזי של פרשתנו הוא מצוות השמיטה, שבה אנו מצווים מן התורה להשבית בשנה השביעית את כל עבודת האדמה.

מבחינה רעיונית, למצווה זו יש אותה מטרה כמו זו של השבת. השבת פועלת על היחיד מישראל, ומטמיעה בו את הידיעה שה' ברא את העולם, ויש יום אחד שהוא כולו לה'. כך בשמיטה, האומה בכללה מתפנה מעיסוקי היום יום, ובעיקר מעבודת האדמה  שהיתה עיקר עיסוקו של עם ישראל, ואז מתפנים ללימוד תורה – 'שנת השתלמות'.

לדעת רוב הפוסקים, חיובה של מצווה זו בזמננו הוא מדרבנן, מפני שהיא תלויה ביובל הנוהג לכל השיטות  רק בזמן שרוב ישראל בארץ,  וכאשר אין רוב ישראל בארץ אין היובל נוהג וממילא גם השביעית בזמן הזה נוהגת רק מדרבנן.

פולמוס השמיטה התחיל לפני למעלה ממאה שנה סביב 'היתר המכירה' של הקרקע לגוי, כדי להפקיע ממנה את קדושת שביעית ולאפשר את המשך קיומן הכלכלי של המושבות שהתפרנסו בעיקר מחקלאות. על אף שהמכירה אינה האידיאל, בהתחשב במצב, פסקו גדולי ישראל שמועילה המכירה כדי להפקיע את הקדושה, בזמננו ששביעית מדרבנן.

מאז, מדי שמיטה נאלצת הרבנות להמשיך את היתר המכירה, מכיון שהמדינה נתונה במידה מסויימת בחרם כלכלי מן המדינות שמסביבה ויש קושי לייבא פרות וירקות.

כמובן כל זה אילוץ, ובע"ה כשנזכה לעוצמה כלכלית שתאפשר להשבית את כל החקלאות לשנה שלמה בלי לפגוע בקיומה של החקלאות בארץ, כולל תכנון של מניעת נזקים בשל ביטול חוזים מחוץ לארץ, נקיים את מצוות השמיטה ככתבה וכלשונה.

השביעית תופסת גם מקום מבחינה ערכית. חז"ל דרשו שבשל ביטול מצוות שביעית עם ישראל נענש, וסברו  ששבעים שנות גלות בבל היו כנגד שבעים שמיטות שביטלו בהיותם בארץ. השביעית טומנת בחובה מהלכים ששייכים לקיומה של האומה בארץ. לכן, חקלאי שיכול לשמור שביעית כהלכתה גם בזמננו – קדוש יאמר לו, אך הציבור באופן כללי עדיין נאלץ להשתמש בהיתר המכירה.

יהי רצון שנזכה שעם ישראל בהמוניו יחזור לארץ, ומצווה זו תוכל להתקיים בארץ מן התורה ולא רק מדרבנן. אז גם נוכל לקיים כראוי את המצוות הקשורות לתרומות ומעשרות, שגם אותן מתנה הרמב"ם ב'רוב יושביה עליה',  ונשב לבטח בארצנו.

רעיון קצר ליום העצמאות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

דברים לפרשת השבוע - אמור - יום העצמאות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

 

מאז הכרזת המדינה לפני שישים שנה ישנה הסתייגות של חוגים מסויימים לקיומה, מפני שהמדינה לא מתנהלת לאור תורת ישראל.

בשנים האחרונות פשטה ההסתייגות הזאת גם לחוגים, שדגלו בעבר בהליכה עם הציונות החילונית. זאת בעקבות הגברת המדיניות האנטי יהודית ואנטי ציונית, ובייחוד לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, הגליית יהודים מיישובם, החרבת הבתים והסגרת חבלי ארץ לידי המחבלים.

ניתן להבין את המניעים להבעת רגשי הזעם והכעס כלפי אלה שמובילים מדיניות שלילית זו. אולם, בכל זאת, כשאנו בוחנים את המצב הכללי של עמנו בתקופה שלאחר השואה ומתבוננים לעומק, עד כמה ששכלנו מגיע, במשמעות של האירועים הגדולים שהתחוללו לעינינו בדורות האחרונים, נראה שיש להביט בראיה אחרת על התופעות הגדולות המתרחשות לפנינו.

מי שמאמין בהשגחת ה' על עמו, לא ישגה לרגע במחשבה שכל שאירע בתקופת השואה באירופה קרה במקרה. תמיד עלינו לברר ולעסוק בשאלה – מה ההשגחה העליונה רוצה מאיתנו ? מדוע בא עלינו אסון נורא, שלא היה כמותו בתולדות האנושות ?

מאמר קצר זה אינו המקום המתאים לעסוק בלקחי השואה. אולם נקודה אחת ברצוני להדגיש כאן – חשיבות המדינה לאור מאורעות השואה.  אצל מורנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל למדנו, שעצם הכרזת המדינה – יש בה קידוש שם שמים עצום מול חילול השם הנורא שהיה בזמן השואה האיומה, כאשר כבוד ישראל נרמס עד עפר ממש. תקומת מדינת ישראל אחרי הגלות הארוכה והקשה, ובייחוד שהיא קמה רק שלוש שנים לאחר שכבו תנורי אושוויץ, היא תשובה לחילול השם הגדול שהיה בעבר.

ולעצם הקושיה – כיצד ניתן להתייחס בצורה חיובית למדינת ישראל לאור התנהגותם של קובעי המדיניות בה ? התשובה היא, שמדינת ישראל שייכת לכל החוגים  ולכל הרבדים בעמנו, לכל בני עמנו בכל פזוריהם וגם לדורות הבאים. לכן, שומה עלינו להודות לבורא עולם על הטובה הגדולה שניתנה לנו לאחר שנות עינוי וסבל. ההתנגדות שלנו היא רק למדיניות של מנהלי המדינה, שמתוך ההתרחקות ממקורות התורה הביאו את עצמם ואת העם היושב בציון להתנתקות מהלאומיות והתנתקות מארץ ישראל.

אנו צריכים להפנים את ההבדל הפשוט שיש בין היחס למדינה לבין היחס למנהליה. עלינו להודות לה' על שנתן לנו מדינה, ולהתפלל להתפתחותה ושיגשוגה, ויחד עם זאת עלינו לפעול כדי לשנות את הכיוון אליו חותרות מערכות המדינה השונות. טרם הגענו אל הגאולה השלימה, אך אנו מצפים ונערכים לכך שלא ירחק היום ועם ישראל יתעורר ויחזור בתשובה, כפי שהרמב"ם פסק בהלכות תשובה, בקרוב בימינו אמן.