דברים לפרשת השבוע - וארא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

פרשת 'וארא' עוסקת במהלכים האלוקיים שאילצו את המצרים לשלח את עם ישראל, אך בתוך הפרשה משובצות גם כמה הדרכות להתבוננות נכונה על ההתרחשויות שמסביבנו.

בתחילה משה רבנו מסרב שבעה ימים, כאשר הקב"ה שולחו להוציא את עם ישראל ממצרים. משה רבנו ידע שעם ישראל עדיין לא הגיע לכלל השלמות, שגלות מצרים היתה צריכה להביאו. לכן סבר משה כי עדיף שיגאלו בעוד זמן מה, עם כל הסבל הכרוך בכך, מאשר שיגאלו עכשיו ואח"כ יזדקקו לגלויות נוספות על מנת להגיע לשלמות. אולם ההשגחה האלוקית ידעה שאם הם יישארו במצרים זמן נוסף, כבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה. משום כך הקב"ה שולח את משה.
משה רבנו טען שצריך לשלוח את אהרון והזקנים, שהם טובים ממנו, ולא אותו. ה' נתן לו שני אותות. האות הראשון הוא המטה שנהפך לנחש, וכשאחז אותו בזנבו הפך למטה, דהיינו, הזנב הפך לראש.בזה רצה הקב"ה לרמוז לו ,שלפעמים יש להעמיד מנהיג על העם למרות שלא גדל בתוכו ולא היה מוכר, כל זאת בשל הסגולות הנפשיות של אותו אדם.

אח"כ אומר הקב"ה למשה, שאם לא יאמינו לשני האותות האלה, יבוא האות השלישי שהוא שונה מהשניים הראשונים אשר באו כדי לאמת את השליחות. באות השלישי ה' אומר למשה לקחת ממימי היאור, לשפוך על היבשה והם יהפכו לדם. אות זה לא בא לאמת את השליחות, אלא בא לומר שמי שיתחכם עם מהלך הגאולה, מהלך הגאולה עצמו יהפך לו לרועץ. ואכן כך באמת היה, שכל אלו שלא רצו להיגאל מתו בשלושת ימי האפילה ולא זכו לצאת ממצרים.

הדבר מודגש פעמיים בפסוק "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאוֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" כדי לרמוז שכך הדבר אף לדורות עולם, שכשהקב"ה גואל את עם ישראל ויש אנשים שחושבים שזו אינה הגאולה, הקב"ה מעניש על כך. "והיו לדם ביבשת" - המים שנותנים חיות, אם הם לא מתקבלים על ידי מי שצריך, הם נהפכים לו לרועץ.

דוגמא לדבר אנו מוצאים בזמן המלכים, כשהיה רעב בשומרון. אחר מפלת חיל ארם היה ניתן להשיג חיטים ושעורים בזול. מי שלגלגו על כך נרמסו בזמן שהעם פרץ החוצה, וכך לא זכו לגאולה.

כך גם לדורות. כל מי שלא מאמין שזו גאולת עם ישראל ומתחכם,  הגאולה כשלעצמה עלולה חלילה להיהפך לו לרועץ.

אנו מאמינים שגילויי ההשגחה האלוקית, שהשיבה את עם ישראל לארצו, אלו מהלכים אלוקיים ואל לנו להתחכם יותר מדי. יש להודות על מה שיש, וכל כמה שעם ישראל יהיה מוכן יותר וירצה יותר את הגאולה, אזי המהלכים יהיו מהירים וקלים יותר לעם ישראל.

אנו רואים זאת בכל שבע המכות שמוזכרות בפרשתנו, שעל ידן  העניש הקב"ה את המצרים, כדי להמריץ אותם לשלח את ישראל וכן על מנת שיפיקו את הלקחים על ההשגחה. אין מקרה בעולם והכל תחת השגחת ה' על עם ישראל, בין אם מבינים ובין אם לא מבינים.

אור גאולת ישראל שהתחיל להתנוצץ בדורנו, ילך ויגדל, ילך ויתרחב, עד שנגיע לראות את  הגאולה על כל מרחביה, ועם ישראל יתעורר לתשובה שלמה. המצב העכשווי הוא רק זמני. אם נהיה ראויים, יעשה הקב"ה כך שהמהלכים האלוקיים יתרחשו במידת הרחמים ולא במידת הדין, ונזכה בקרוב לראות בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.

דברים לפרשת השבוע - שמות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

ספר שמות בכללו נקרא על ידי הראשונים 'ספר הגלות והגאולה'. הגלות היא קיום הנבואה שנאמרה לאברהם אבינו "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".
מה היתה מטרת הגלות, מה היא תרמה לבניינה של האומה?
אומרים המפרשים, שהגלות היתה כדי שעם ישראל יפנים את ענין ביטול הרצון העצמי להשתעבדות כלפי שמיא. כמו שעבד אינו עושה כל מה שליבו חפץ אלא את מה שאומרים לו, כך גם כאן, העבדות הקשה באה לדכא ולהחליש את החומר עד כדי שיוכלו לומר 'נעשה ונשמע'.
כמובן חלק גדול מעם ישראל לא הגיע למדרגה הזו ולא יצא ממצרים, וגם לאלו שיצאו ממצרים היו מידי פעם מעידות, אך מבחינה בסיסית עם ישראל הוכשר על ידי הגלות לומר 'נעשה ונשמע'.

כשהחליט הקב"ה להוציא את עם ישראל ממצרים, אמר הקב"ה למשה "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים". לפי חז"ל, רק לאחר שבעה ימים  ניאות משה לקבל על עצמו את השליחות הזאת. כיצד יתכן שמשה רבנו לא קיבל מיד את השליחות, הרי היה צר לו מסבלם וצרתם של בני ישראל ? אנו רואים בתחילת הפרשה, שכאשר יצא משה מפלטין של מלך וראה איש מצרי מכה איש עברי, מיד נחלץ לעזרתו להצילו, ואם הוא יודע שעם ישראל סובל מאד, איך הוא אומר "שלח נא ביד תשלח" ? מדוע לדחות את הגאולה ולא לגאול עכשיו?
אלא, שידע משה רבנו כי גלות מצרים טרם השלימה את המטרה שלשמה עם ישראל יצא אליה. לא כולם הגיעו למדרגה הראויה, ולא כולם היו מוכנים לגאולה. משה חשב שעדיף שיישארו עוד זמן מה במצרים, למרות המשך סבל עול השעבוד, בכדי שבסופו של דבר יצאו לחרות עולם ולא יגלו שוב.

אולם משה רבנו לא ידע, שאם יישארו עוד עלול להיווצר מצב שכבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה. משל לאדם שנפצע קשה בתאונת דרכים, אם יגישו לו טיפול רפואי בהקדם יצילו את חייו, אך אם חלילה ימשיך לדמם על הכביש, לאחר זמן קצר לא יהיה את מי להציל. משום כך 'הכריח' הקב"ה את משה רבנו לגאול את ישראל.

לפי זה צריך להבין את דברי משה רבנו בהמשך: "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". אם לא הגיע זמן הגאולה - מדוע נשלחתי, ואם הגיע - מדוע הוכבד עול השעבוד?

בפסוקים אין תשובה מפורשת לכך, אך המפרשים אומרים, שמה שאמר הקב"ה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" – זאת התשובה. הקב"ה מבקש לומר למשה, שלא יחשוב שהכבדת עול השעבוד היא 'המצאה' של פרעה, אלא שהכל לפי התכנון של ה', מפני שעם ישראל לא היה זכאי לכך שמהלך הגאולה יתחיל בשידוד מערכות הטבע ע"י ניסים.  הכבדת עול השעבוד באה כתחליף לאי זכאותם.

"עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" - הכל מתוכנן ע"י הקב"ה, כדי שמכאן ואילך תתאפשר היציאה בדרך של שידוד מערכות הטבע.

עם ישראל לא גילה מספיק נכונות להיגאל, כפי שחז"ל אומרים, שמשתתפי המשלחת שהייתה אמורה להופיע לפני פרעה ולדרוש "שלח את עמי ויעבדוני", נשמטו  אחד אחד - הם פחדו לבוא לפני פרעה. כשבאו משה ואהרן, היה יכול פרעה  לומר להם: 'את מי אתם מייצגים, העם לא רוצה'. משום כך בא עליהם העונש של הכבדת עול השיעבוד , אך התוצאה היתה  שנסללה הדרך לגאולה, ועם ישראל הגיע למעמד הר סיני כדי לומר  'נעשה ונשמע'.

המפרשים אומרים שגלות מצרים היא אב טיפוס לגלויות האחרות, כפי שאנו רואים בדורות שלנו את המצב בו עם ישראל נתון. אנו מאמינים שעם כל הייסורים הפוקדים את עמנו כתוצאה מהחולשות, בסופו של דבר ניגאל.

אין לנו ספק שתהליך גאולת עם ישראל שהתחיל בדורנו  יגדל ויפרח, עד שנזכה לראות בשוב ה' את שיבת ציון ובישועת ה' על עמו ונחלתו.

השלג בהלכה מאת הגאון הרב ליאור שליט"א - 9 דקות


דברים לפרשת השבוע - ויחי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

פרשתנו פותחת במילים "ויחי יעקב בארץ מצרים". בדרך כלל המילה "ויחי" כוללת בתוכה לא רק חיים רגילים, אלא חיים של שמחה ועונג. עד עתה יעקב אבינו סבל מעשיו ומלבן, אח"כ צרת יוסף שארכה כ"ב שנה, וכל אותן השנים היה יעקב בעצבות ובאבלות. לעומת זאת באותן שבע עשרה שנה שבהן היה במצרים, אף שהיה בחוץ לארץ ולא שרתה עליו קדושת ארץ ישראל, מבחינה אישית הוא חי בשקט ובשלוה, ולא היו לו דאגות או בעיות פרנסה ובטחון. שנים אלו הקדיש יעקב לחינוך נכדיו וניניו. חז"ל אומרים שהוא לא הסתלק מן העולם עד שראה שישים ריבוא צאצאים, בהם החדיר את החינוך לקדושת החיים היהודיים.

הברכה שיעקב ברך את נכדיו "ישימך אלקים כאפרים ומנשה" התקבלה כברכה שכל אב מברך את בניו בלילי שבתות ובהזדמנויות אחרות. מפני מה זכו מנשה ואפרים בדבר זה, הרי היו ליעקב אבינו עוד בנים ונכדים צדיקים?

אלא שיעקב אבינו העריך במיוחד את מנשה ואת אפרים, מפני שעד שכל משפחתם ירדה למצרים הם גדלו שם לבד. לא כעשרת בני יעקב שהוא גידלם, ובזמן שהיה רועה את צאן לבן היה מלמדם, והחברה שלהם היתה בתוך המשפחה. מנשה ואפרים נולדו וגדלו בארץ מצרים, והחברים הטבעיים שלהם היו בני הנסיכים, שכל מעייניהם ומאוייהם היו חיי הנאה ותענוגות. אך מנשה ואפרים לא נגררו אחריהם, אלא גדלו ברוח ישראל סבא ושמרו על קדושת החיים. לכן יעקב אבינו מברךאת כל בית ישראל בשמם, שאפילו אם הילדים יקלעו למצב בו אין סביבה של שומרי תורה ומצוות ואווירה תורנית מתאימה, בכל זאת ישמרו על התכנים הרוחניים אותם ינקו בבית אבא, וימשיכו לחנך כך גם את הדורות הבאים.
לכן זו הברכה של ההורים לילדיהם, שבכל מקום שיהיו ימשיכו לדבוק בערכיהם המקודשים ולא יגררו אחר הסביבה הקלוקלת.  מי שמקבל את החיסון הנכון מהוריו, יכול לעמוד איתן מול כל האתגרים העומדים לפניו.

יהי רצון שיזכו כל ההורים לחנך את ילדיהם לתורה ולמצוות, ולנסוך בהם את החוסן הנפשי לעמוד מול ההשפעות החיצוניות, ויעמידו דור ישרים מבורך.

דברים לפרשת השבוע - ויגש, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

לאחר שנודע ליעקב שיוסף חי אמר: "אלכה ואראנו בטרם אמות" - יעקב חשב לראות את יוסף ולחזור לארץ ישראל, אך יוסף גילה לו שיש עוד כמה שנות רעב, והוא לא יוכל לשלוח אספקה סדירה ממצרים לכנען, ולכן על יעקב להישאר במצרים.

יעקב חשש מכך, ולאחר שהקריב קרבנות אמר לו ה' במחזה הלילה שזו תחילת הגלות. הרמב"ן מסביר שהמחזה בלילה דוקא מרמז על הגלות שנמשלה ללילה.

יעקב אבינו חשש מהירידה הרוחנית בארץ נכר. אמנם גם בארץ הייתה עבודה זרה, אך המקום עצמו מוכן לקדושה, ושם היו אביו ואבי אביו.

הדאיגה אותו השפעת טומאת מצרים על הדורות הבאים, מפני שמצרים הייתה מרכז העולם התרבותי הנוגד את עולם התורה והצניעות. ואולם, הקב"ה אומר לו "אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם, אנכי ארד עמך וכו'".

יעקב ויוסף חשבו לפנות את ארץ גושן מכל יושביה הקודמים, ויוסף עשה זאת במסווה של פינוי התושבים, כי מכרו איש את שדהו. זו היתה עילה כלפי חוץ, אך יוסף באמת התכוון להשוות את כולם, שלא יפגעו באחיו מפני שהם גולים, וכך עשה את כולם גולים ואין איש במקומו.
יוסף רצה שכל אחיו יגורו יחד, שיהיו שכונות ואוהלים רק של בית ישראל, ולא יתערבו עם הגויים. כתוב שיעקב שלח את יהודה "להורות לפניו גושנה", אומרים חז"ל, שהדבר הראשון שיעקב אבינו דאג שיהיה במצרים היה תלמוד תורה לדור הצעיר. הוא רצה לגדלם מקטנותם לתורה של בית אבותיו. רצה שידעו מי היה הסבא יצחק, מי היה הסבא רבא אברהם, מהו הייעוד שלהם ומפני מה הם אומה נפרדת ואינם משתחווים לאחרים החיים באותו דור.

יעקב אבינו, בתקופת שהותו במצרים שבע עשרה שנה, חינך את הקטנים ולימד אותם תורה ויראת שמים.

בכל מקומות גלותו היו לעם ישראל מוסדות תורה. רבי יהושע בן גמלא התקין שילמדו תורה בכל מקום, גם את מי שאין לו, על חשבון הציבור. אם הילדים מקבלים מגיל צעיר את החינוך הנכון הם ממשיכים את מסורת הוריהם. כאשר לא מחנכים לאמונה בבורא עולם ולתיקון המידות שהם העיקר - התוצאות הן עגומות ביותר.

מוסדות החינוך המחנכים את הילדים מקטנותם לאהבת התורה ולשמירת הקדושה, בתחום שבין אדם למקום ובתחום שבין אדם לחברו, הם השומרים על גחלת עם ישראל. לא די לדבר עברית ובאותה נשימה לחקות את תרבות המערב. אם אין חינוך לקדושה, לתורה ולתיקון המידות אין תימה שיש עלייה באלימות הנוער וכו'.

על ההורים לדעת שיש להם אחריות על הנפשות הטהורות, שההשגחה האלוקית זיכתה אותם בהם, לגדלם ולחנכם בדרך הנכונה.

יהי רצון שכל ילדי ישראל ילכו בדרכה של תורה, ויהיו נאמנים לעם ישראל ולארץ ישראל.