דברים לפרשת דברים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


שיעורו החודשי של הרב בנושא "הלכות תשעה באב", יתקיים אי"ה מחרתיים, יום חמישי ז' אב בשעה 20:30 (תפילת ערבית בשעה 20:15) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.

הציבור מוזמן.


השבת היא השבת השלישית משבתות בין המצרים, בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. חז"ל תקנו שבשבתות הללו ההפטרות אינן קשורות לתוכן הפרשות אלא לענייני דיומא, תוכחות ודברי המוסר של נביאי ישראל. בשתי השבתות הראשונות מפטירים מירמיהו הנביא, ובשבת פרשת 'דברים', הנקראת 'שבת חזון', ההפטרה מדברי ישעיהו הנביא.

הנביאים התריעו שהמשך ההידרדרות הרוחנית של עם ישראל תביא חורבן. כשקדמונינו קבעו לקרוא בתורה, כיוונו כך שגם התכנים של אותה פרשה יתאימו לענייני דיומא, לעורר אותנו לתשובת המשקל, כשם שדברי הנביאים 'בשעתם וגם לדורות, נועדו לכך.


בפרשת 'דברים' משה רבנו לא בא ללמד את עם ישראל מצוות. חומש דברים הוא חומש של מוסר ותוכחה של משה לעם ישראל לפני פרידתו. הוא מעורר אותם לתשובה על העבר, כדי שמכאן ואילך יתקנו את מעשיהם.


החטא הראשון שעליו משה מוכיח את העם הוא חטא המרגלים, ורק בפרשה הבאה, פרשת 'ואתחנן', הוא מוכיח אותם על חטא העגל, למרות שמבחינת הזמנים חטא העגל קדם לחטא המרגלים. משה רבנו מוצא לנכון לעורר אותם לתשובה על חטא המרגלים, מפני שהעונש שעם ישראל נענש עליו היה יותר גדול מהעונש על חטא העגל. אנו רואים שלמרות שחטא העגל הוא חטא חמור של עבודה זרה, מ"מ המאיסה בארץ חמדה היא חמורה יותר, ולכן העונש עליה חמור הרבה יותר : חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, גלות וכל הנלווה.


משה רבנו מוכיח את עם ישראל ואומר להם: "בדבר הזה אינכם מאמינים בה 'אלקיכם". מפרש רש"י : "שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו", דהיינו חסרון האמונה שמוצא משה רבנו ע"ה בעם ישראל אינו באחד משלשה עשר עיקרי האמונה, אלא בחוסר האמונה בהבטחת ה' להביאם לא"י.


מכאן אנו למדים על חשיבותה של א"י לעם ישראל, שביאתם לארץ אינה רק כפתרון לבעיה בטחונית ומקום מגורים, אלא קיומה של האומה מותנה בזה, ורק כשהאומה בארץ היא נחשבת כעם. כך כותב הרמב"ם  בספר המצוות : מצוות קידוש החודש, שלא יעלה על הדעת שיהודים לא יהיו בארץ. חלילה לאל מעשות זאת, שהרי הבטיח שלא ימחה אותות האומה, דהיינו, אם לא יהיו אלא רק קומץ יהודים בארץ ישראל הרי הדבר נחשב כאילו האומה אינה קיימת. גם בתקופות הקשות ביותר היו בארץ לפחות עשרה יהודים שנחשבים 'עדה'. גם בזמן שארץ יהודה וארץ השומרון היו חרבות, היו בגליל עשרה יהודים.

כמובן ,יש הבדל אם יש עשרה יהודים או שיש מאה, אלף, מליון, או עשרה מליון. אינו דומה מרובים העושים את התורה למועטים העושים את התורה. לכן כל חיזוק של אחיזתנו במרחבי ארצנו, מחזק את החיים הלאומיים של כנסת ישראל.


זאת אנו קוראים בשבת זו לפני תשעה באב, מפני שהחורבן היה בגלל מאיסה בארץ חמדה, ועלינו לעורר את הערגה הנפשית, את החשק והרצון ליישב את כל חבלי ארצנו ולהאחז בהם, וזה בסופו של דבר יביא את השלום ואת הבטחון.

הסגרת הארץ לידי המחבלים, לא רק שלא תביא שלום, אלא היא עלולה חלילה להגביר את ההתנכלויות שלהם ואת הירי על הישובים.


יהי רצון שעם ישראל יתקן את חטא המרגלים, וממילא תשעה באב יהפך ליום שמחה, ובית המקדש יבנה ויעמוד על תילו בתפארתו.

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

דברים לפרשת מטות - מסעי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


שיעורו החודשי של הרב בנושא "הלכות תשעה באב", יתקיים אי"ה בשבוע הבא ביום חמישי ז' אב בשעה 20:30 (תפילת ערבית בשעה 20:15) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.

הציבור מוזמן.

 

שלשת השבועות, בין המצרים, הם ימים של אבלות על אירועי החורבן שארעו לעם ישראל. הרמב"ם כותב שמטרת הצער היא להתעורר לתשובה, ע"מ שנתקן את עצמנו ונינצל מן הפורענויות.

ימי האבלות הם מי"ז בתמוז ועד תשעה באב, ומנהגי האבלות הולכים ומחמירים לקראת סוף התקופה, לפי העדות השונות. המכנה המשותף לכולם הוא הצום ביום ט' באב, על חורבן בית המקדש וגלות עם ישראל, וכל המסתעף מזה.

כשנתבונן בפרשיות השבוע שאנו קוראים בשלושת השבועות, נראה שאלו פרשיות המכילות בתוכן הדרכה שהיא מעין תשובת המשקל לחטא שבעטיו אנו סובלים. כולנו יודעים שחטא המרגלים היה בגלל החולשה, כאשר אמרו "אפס כי עז העם". הם לא האמינו ביכולתם לעמוד במערכה מול שבעת העמים, וכתוצאה מכך נגזרה הגזרה הקשה על דור המדבר "במדבר הזה ימותו ושם יתמו", ואחרי כן חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, והגלויות.

בפרשתנו מופיעה המצווה של "וירשתם אותה וישבתם בה". זו אינה הבטחה שאם תורישו את הארץ תזכו לשבת בה, אלא  מצוות 'עשה' כפי שכותב הרמב"ן. כשם שאדם מישראל חייב להניח תפילין כל יום או לאכול מצה בליל הסדר, כך יש מצווה הן על הציבור והן על היחיד, לקבוע את מקום מגורינו בארץ, ומותר לצאת לחוץ לארץ רק למטרות מצומצמות מאד או לצורך מצווה.

התורה מוסיפה, שאם נתחכם נגד מצווה זו ולא נוריש את יושבי הארץ אלא נשאיר אותם ונחתום עמם הסכמי 'שלום', התוצאה תהיה: "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". מסביר 'אור החיים' הקדוש שעלה ארצה לפני כמאתים שנה, שאם נשאיר גויים בארצנו, גם על החלק שאנו יושבים בו הם יאמרו לנו : קומו צאו . לצערנו, זו בדיוק המציאות היום.

עלינו לשאוף לתקן את חטא המרגלים ולנקות את ארצנו מהמחבלים. מותר להשאיר חלק מהם בתנאים מסוימים מאד, אך באופן עקרוני הבעלות על ארץ ישראל היא של עם ישראל.

אם נשאף לתקן את חטא המרגלים ונשתדל לגאול את הארץ ולהחיל את ריבונותנו על מרחביה, בזה נביא בטחון ושלום אמיתי שישרור בכל מרחבי ארצנו.

ארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל, ולאף עם אחר אין עליה זכות, אלא אם כן יש לגוי פרטי הוכחה אמיתית שקנה את השטח מיהודי.

המדיניות הנוכחית כפי שאנו חיים כיום, בה מנסים להגיע איתם ל'הסדר', לפצות אותם ולרצות אותם, בטעות יסודה, והיא לא תועיל במאומה. כמובן, איננו שוללים עזרה מבחינה הומאנית, אבל לא בתוך ארצנו אלא בארצות מוצאם. ישנן בעולם מספיק מדינות אשר  יכולות לקלוט את כל הערבים שיושבים בארץ. במדינות אלו הם ייוכלו לשמור את הדת שלהם, השפה שלהם והלאום שלהם. אם נשאיר אותם פה, במו ידינו נגרום לעצמנו צרות גדולות. כך קרה עם איזור סיני אותו הסגירה ישראל למצרים, כאשר עכשיו אנחנו סובלים מהמחבלים ומאיום אסטרטגי של המסתננים החודרים משם. אי אפשר לשחק משחקים כדי להיראות 'הומאנים'. עלינו להיות הומאניים כלפי העם שלנו , ולא כלפי זרים שיש להם מדינות משלהם.

יהי רצון שתפקחנה העיניים, ועם ישראל, במיוחד בימי בין המצרים, ידע לתקן את חטא המרגלים, ואז נזכה לשבת בשלום ובבטחה בכל מרחבי ארצנו.

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

דברים לפרשת פנחס, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


 

בשלושת השבועות אנחנו קוראים את פרשת 'פנחס', לאחר מכן את פרשות 'מטות- מסעי' ולאחר מכן את פרשת 'דברים'. ההפטרות שאנו קוראים בשבתות אלו, הנקראות 'תלתא דפורענותא', אינן שייכות כ"כ לפרשות השבוע אלא לענייני דיומא. מכיון שהימים שאנו נמצאים בהם הם ימי אבלות על חורבן ביהמ"ק, תקנו חז"ל לקרוא את דברי האזהרה של ירמיהו, שאם ילכו בדרכים נלוזות יבוא חורבן.

השבועות הללו באו גם לעורר אותנו לתשובת המשקל. בעטיו של חטא המרגלים נגזר על אבותינו חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, הגלויות וכל המסתעף מהם. כשנתבונן, נראה שבנושאים המרכזיים של פרשיות השבוע יש הדרכה אלוקית לתיקון אותה חולשה שגרמה לנו את חטא המרגלים.

חז"ל אומרים לנו שעיקר חטא המרגלים היה "וימאסו בארץ חמדה", ואז נאמר : אתם בכיתם בכיה של חינם  באה לכם בכיה לדורות.

נושא מרכזי בפרשת 'פנחס' הוא המפקד שהיה בשנת הארבעים, מפקד שמטרתו היתה לדעת כמה מונה כל שבט, מפני שלאלה נתחלקה הארץ, לגברים מגיל עשרים ועד גיל שישים ,"לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט". בעטיו של מפקד זה באו בנות צלופחד בטענה שהן רוצות נחלה בתוך אחוזת אביהן. חז"ל דרשו שבנות צלופחד היו חכמניות ודרשניות. הן לא היו  תאבות לרכוש בעלמא, שאילו היו רוצות רק נחלה בארץ, היו יכולות להצטרף לחצי שבט המנשה שקיבל את נחלתו בעבר הירדן, אשר בו היתה נחלה רחבת ידיים. אלא שבגודל אמונתן וצדקותן של בנות צלפחד הן רצו חלק בעיקר קדושתה של הארץ, שהיה בצד המערבי "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" - בחלק של שבט מנשה שקיבל את נחלתו בתוך הארץ. ואף שהמקום עדיין לא נכבש, הן האמינו שעם ישראל יעלה לארץ, יכבוש אותה וינחל אותה. זו תשובת המשקל לחטא המרגלים.

גם בדורנו, שזכינו לשיבת עם ישראל לארצו, חשוב שנדע להכיר בגודל חשיבותה של ארצנו, ולאהוב אותה כמו שבנות צלופחד אהבוה. לצערנו, יש עדיין חלק מעמנו שאינו מודע לגודל החשיבות של מצוות ישוב הארץ, ולא מודע לכך שמצבו הלאומי של עם ישראל לא יתייצב אלא אם כן הוא יהיה מחובר לארץ. כל הנסיונות להפריד בין העם ובין הארץ, ולומר שיש להציל את העם לפני הארץ, הם פטפוטי סרק. כמו שאי אפשר להוציא את הדגים מהים שיחיו על שפת הים, כך א"א להפריד בין העם והארץ אפילו לרגע אחד. כשעם ישראל שוכן בארץ ישראל, קומתו הלאומית זקופה, חיה, קיימת ויציבה. אולם כאשר ממעיטים את אחיזתם של אחינו בני ישראל ברחבי ארצנו, מנמיכים את קומתה הלאומית של כנסת ישראל.


לכן בימינו אלה חובה עלינו ליישב את כל מרחבי ארצנו, להחיל ריבונות יהודית על כל חלקיה, ולנקות אותה ממחבלים. להם יש למעלה מעשרים מדינות , וגם אותן אינם מסוגלים להנהיג.

מדינת ישראל תוכל ברצון רב  לעזור להם בייעוץ ובהדרכה נכונה כיצד  להתיישב מחדש בארצות מוצאם, ובלבד שהיא תהיה הריבון הבלעדי על הארץ.

נקוה שעם ישראל יבין שזאת טובתו, ואז נזכה ששלושת השבועות הללו יהפכו לששון ולשמחה, כמו שהבטיח הנביא ש"צום הרביעי וצום החמישי יהפכו לששון ולשמחה".

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

 

 

"דברים לפרשת בלק, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


 

חז"ל אומרים במסכת בבא בתרא : "משה כתב ספרו ופרשת בלעם". לכאורה נשאלת השאלה : מהו ייחודה של פרשה זו?

כל התורה כולה, חוץ מהפרשיות הראשונות שמדברות בבריאת העולם, עוסקת בבניינה של האומה, באבות הקדושים ותולדותיהם, בציוויים שנצטוו ישראל בהיותם במדבר ובכל הארועים שארעו להם עד אשר משה רבנו נפרד מהם.

בפרשת בלק התורה כביכול אינה מוסיפה לעסוק בנעשה בתוך מחנה ישראל ופונה לעסוק במה שקורה אצל הגויים : מה הם זוממים, מה הם מתכננים, ועל מה הם מדברים.

בלעם שהיה קוסם הועלה לדרגת נבואה משום מעלתם של ישראל.  ההשגחה האלוקית רצתה שדוקא נביא מאומות העולם יאמר דברים לכבודם של ישראל ולמעלתם ,ויטיל אימה על הגויים.

בנבואה הראשונה, כשבלעם רואה את כלל ישראל, הוא אומר: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" - בזה הוא רואה את סגולתם, את מעלתם ואת הצלחתם של ישראל. "הן עם לבדד" - אם עם ישראל יהיה 'בדד', דהיינו ישמור על ייחודו ועל תרבותו וישמור על אורח חייו הקדוש, אזי 'ישכון' - גם אומות העולם יכבדו אותו ויעריכו אותו. אולם אם "בגויים" - אם עם ישראל ינסה לטשטש את הזהות היהודית שלו וירצה להדמות לגויים ולחקות אותם, "לא יתחשב" – אף הגויים לא יעריכו אותו ולא יתחשבו בו. כך היה במצרים הקדומה לאחר מות יוסף ואחיו, כשבני ישראל הפרו את מצוות ברית המילה, החלו לעבוד עבודה זרה ורצו להידמות לגויים,  באה עליהם התעוררות הגויים לשנוא את עם ישראל, כמו שכתוב בתהילים : "הפך ליבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו".

לדורות אנחנו למדים מזה, שאם עם ישראל רוצה לשמור על כבודו על דמותו ועל מעמדו, עליו להיות מה שההשגחה אלוקית ייעדה לו - לברית עם לאור גויים. עלינו להבליט את הפן הרוחני שבנו, ורק אז הגויים יעריכו אותנו. אם אנחנו נזלזל בייחודנו ונרצה להדמות לגויים ולתרבותם - גלי השנאה יתעצמו וירבו.

אנחנו רואים שהאנטישמיות גואה והשנאה כלפינו הולכת ותופחת יותר ויותר, במיוחד בארצות אירופה, משום שאנחנו מתעצלים בשמירת ייחודינו. בקוראנו את פרשת בלק עלינו להפנים את מה שאותו גוי ראה, ולהתאמץ ללכת במסילה שהתורה האלוקית סללה לנו. עלינו לבצע את שליחותנו להרמת קרנו של עם ישראל. ההבדלה בין ישראל לאומות העולם, כמו שאנו אומרים בתפילה: "אתה בחרתנו מכל העמים", אין משמעותה גזענות המקובלת היום, דהיינו, שעבוד והתנשאות ושליטה על עמים אחרים.לעם ישראל אין מגמה כזאת. בהיותנו העם הנבחר אנו מקבלים עלינו עול כבד של תרי"ג מצוות. מעמד זה מחייב אותנו להיות יותר קדושים, יותר צדיקים ויותר ישרים.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו להיות לאור לכל עמי העולם, שנוכל לסייע להם לצאת מתוך יוון המצולה בו הם טובעים ושנזכה לתקן עולם במלכות שדי.

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

דברים לפרשת חוקת, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


 

הנהגת ה' את עם ישראל בתקופת היותם במדבר הייתה בדרך המכונה בחכמה הפנימית "מוליך לימין משה זרוע תפארתו" - הנהגה שמעל הטבע. פרשת חוקת עוסקת במעבר מהנהגת דור המדבר במשך ל"ט שנה להנהגה של השנה האחרונה, שנת הארבעים. השנה הזאת הביאה בכנפיה שינוי בהנהגת ה' ביחס לעם ישראל. היות והיתה נבואה שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לא"י, ובני ישראל לא רצו את הנהגתו של משה רבנו שהייתה הנהגה ניסית, לכן הם בחרו בהנהגה בדרך הטבע. הקדוש ברוך הוא רצה להרגיל אט אט את עם ישראל למעבר מהנהגה ניסית שהיתה עד אז להנהגה בדרך הטבע. לכן עם הסתלקותה של מרים, בחודש ניסן בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, נסתלקה גם הבאר שהייתה בזכותה של מרים. אמנם בני ישראל היו כבר קרובים לארץ כנען והיו יכולים לקנות מים לצרכיהם מהיישובים הסמוכים, אלא שזה לא היה כ"כ נוח. מ"מ הסתלקות הבאר לא הייתה כעונש, אלא כחלק מהמעבר להנהגה בדרך הטבע ע"מ להרגיל את העם לחיי טבע יותר פשוטים. למרות זאת חלק מהעם התלונן, אך ודאי לא היו אלו תלמידי משה רבנו ולא שבט לוי שלא התלוננו, אך התורה מציינת גם את המיעוט החריג.

ה' אמר למשה לאסוף את העם, לקחת את המטה ולדבר אל הסלע שיתן מימיו. משה רבנו טעה במשהו, ונחלקו המפרשים מה באמת הייתה הטעות של משה.  בדרך צחות אמרו שמשה רבנו טעה טעות אחת והמפרשים עשו ממנה שתים עשרה טעויות.

הנצי"ב מוולוז'ין אומר שה' אמר למשה רבנו להדגים בפני העם כיצד צריך לנהוג בדרך הטבע בזמן שאין מים או כשמתרגשת צרה, כדי שלאחר שיגיעו לארץ ותהיה חלילה עצירת גשמים, שהרי ארץ ישראל 'למטר השמים תשתה מים', ידעו מה לעשות. הקדוש ברוך הוא אמר למשה 'ודברתם אל הסלע' - דבר אל העם דברי תורה ודברי כיבושין, אחר כך עִמדו והִתפללו ואז תענו, וכך תנהגו גם בארץ. הדבר מובא גם במסכת תענית, שבזמן שיש עצירת גשמים מוציאים את ספר התורה לרחובה של עיר ואומרים דברי כיבושין, וכך חוני המעגל שהיה עג עוגה ומתפלל בתוכה עד שירדו גשמים.

אולם, כיון שמשה רבנו כעס, לא רצה הקדוש ברוך הוא שהוא ינהיג את העם בצורה הזאת, לכן  אמר "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". המגמה האלוקית הייתה שבני ישראל יראו ויבינו איך תפילה פועלת, ומכך היו מקבלים מסר חינוכי, אך כיון שלא עלה הדבר - הם לא זכו להיכנס לארץ.

נמצא שהייתה כאן החמצה מצד משה רבנו איך ללמד את העם, וזו אחת הסיבות שגם הוא לא נכנס לארץ.

מכאן אנו למדים לדורות, שעל כל צרה שלא תבוא על הציבור צריכים להתפלל ולזעוק אל ה', ולדעת שהקדוש ברוך הוא עונה לעם ישראל בעת צרה.

אנו נמצאים היום במצב לא נורמאלי. עם ישראל מאויים ע"י רשעי הגויים מרחוק ומקרוב, בנוסף להתנכלות מהטועים שבתוכו.

עלינו להתאחד במיוחד בחודש תמוז, שבו מתחילים ימי הצום והאבלות על חורבן ביהמ"ק. נדע נאמנה, שאם נתפלל בכוונה ובלב שלם, הקדוש ברוך הוא יענה לתפילתנו וישבית את כל אויבינו. אי"ה נזכה גם שתענה התפילה שנראה עין בעין בישועת השם על עמו ונחלתו.

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

דברים לפרשת קרח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


שיעורו החודשי של הרב בנושא "משמעות הצומות לאור ההלכה", יתקיים אי"ה מחר יום חמישי בשעה 20:30 (תפילת ערבית בשעה 20:15) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.

הציבור מוזמן.

 

פרשת קורח עוסקת באחד התיאורים הקשים והלא נעימים שבהתנהגות דור המדבר. רבי יהודה הלוי אומר 'אשרי מי שחטאיו ספורים'. לדור המדבר לא היו הרבה מעידות, אך למעידות המועטות שלהם היו השלכות שלא הצטמצמו רק לדורם אלא לדורות עולם, כמו חטא העגל וחטא המרגלים שקראנו בפרשת שלח לך.

 

בדרך כלל המעידות היו בטענות כלפי ההנהגה האלוקית על הקשיים בדרך ממצרים לארץ ישראל -  "למה העליתנו ממצרים". בפרשת קורח עיקר הקפידה הייתה כנגד משה ואהרון. הם טענו נגד משה "כי תשתרר עלינו גם השתרר", דבר שהיה שקר מוחלט, שהרי התורה העידה על משה רבנו שהוא איש עניו מכל האדם אשר על פני האדמה. אלא, כשלאדם יש נגיעה הוא יכול גם לשקר בריש גלי.

 

למעשה, המחלוקת הזאת הייתה אמורה לפרוץ כשהחליפו הלווים את מקומם של הבכורות  בעבודת המקדש כאשר חנו בהר סיני ולא כאן לאחר שעברו כמה מסעות מהר סיני. מדוע בחר קרח את העיתוי דווקא עכשיו? מסביר הרמב"ן, אכן סיבת המחלוקת היתה כבר קודם, אלא שעדיין קורח לא מצא מקום בלבבו לחלוק על משה והרגיש שהציבור לא יגרר אחריו. מי יאמין לקרח לאחר שמשה רבנו התפלל על עם ישראל בחטא העגל שלא יענשו ובזכותו הקב"ה סלח להם ונבנה המשכן ושרתה השכינה.

קרח המתין להזדמנות שבאה לו לאחר חטא המרגלים שנגזרה עליהם הגזירה שלא יכנסו לארץ וימותו במדבר והייתה בלב העם מרירות על משה. הוא ניצל את שעת הכושר לחלוק על משה אפילו בדברים שקרו בעבר.

חז"ל גילו ששורש הבעיה היה לא מתוך שהם היו באמת 'ליבראלים' ולא מתוך דאגה לכך שהעבודה תחזור לבכורי ישראל ותהיה נחלת כלל ישראל, אלא הייתה כאן נגיעה אישית. קרח חשב שהוא צריך להיות ראש הלווים, אך אם יטען טענה כזאת על עצמו מי פתי ישמע לו, לכן בא במסווה של דאגה לכלל ישראל וחלק על הכהונה. כלפי חוץ הוא משתמש בטיעונים שבנקל יגררו וימשכו את העם אחריו כמו שוויון - 'כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו' (יש להבין, להבדיל מהיום, שענייני ממון והנאות העולם הזה תופסים מקום מרכזי ועל ידם מפתים את ההמונים, באותו דור, הנושאים הרוחניים משכו את הציבור והעניין של קרבת אלוקים תפס מקום מרכזי). כאן חז"ל לימדו אותנו שנגיעה אישית יכולה להעביר את האדם על דעתו, על ישרותו ועל צדקותו.

 

מפרשה זו אנו לומדים לדורות, שבכל מקום שיש בחירות להנהגת הציבור, למרות שהנואמים בעלי כשרון רטורי רב, והם מדברים גבוהה גבוהה על שוויון וצדק חברתי, יש לדעת מהו המניע העיקרי שלהם, האם לא כבודם או קידומם האישי גורם, וכל הדיבורים משמשים רק  עילה.

צריך תמיד לבחון את האדם שרוצה להיות מנהיג ציבור אם הוא אמין, אם יש בו ישרות, אם יש לו יחסי אנוש תקינים, והאם הוא באמת ראוי להנהיג את כלל ישראל. אם עם ישראל ידע  כלל זה ויבחר אנשים מתאימים בעלי כישורים אלו, ממילא הנהגת הציבור תהיה נאותה ונקיה מנגיעות אישיות ותפעל לטובת הציבור באמת.

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

 

דברים לפרשת שלח לך, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


שיעורו החודשי של הרב בנושא "משמעות הצומות לאור ההלכה", יתקיים אי"ה בשבוע הבא ביום חמישי א' תמוז (14/06/18) בשעה 20:30 (תפילת ערבית בשעה 20:15) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.


 

הנושא המרכזי בפרשתנו עוסק בשילוח המרגלים לתור את הארץ. המפרשים שואלים מדוע היה צריך כלל לשלוח מרגלים, הרי הקדוש ברוך הוא צוה אותם לבוא לרשת את הארץ?

אלא שאם עם ישראל היה נכנס לארץ בדרגה הגבוהה של 'מוליך לימין משה תפארת עוזמו' שזו היא הנהגה מעל הטבע, אכן לא היו צריכים את המרגלים, אך הם ידעו שהם במדרגה נמוכה יותר והם נכנסים בדרך הטבע, לכן נהגו בדרך הטבע ושלחו מרגלים.

מטרת המרגלים לא היתה לברר שאלה מדינית האם כדאי להכנס לארץ, אלא מה היא הדרך המתאימה מבחינה צבאית לכיבוש הארץ, כפי שבצבא ישנן סיירות ההולכות לפני הגדוד ע"מ להורות את הדרך המתאימה ביותר לגדוד. אבל המרגלים מצד עצמם הוסיפו "אפס כי עז העם היושב בארץ", כלומר, אנחנו לא מסוגלים לעמוד במערכה ולכבוש את הארץ. יכול להיות שהערכתם המציאותית לא היתה טעות. הם עשו חישוב שעם ישראל שזה עתה יצא ממצרים, לא יוכל לעמוד נגד שבעה עמים מבוצרים עם שכירי חרב ובני ענק.

כלב בן יפונה שהלך ונשטתח על קברי אבות רצה להפריך את התזה של עשרת המרגלים. הוא בא לשאוב כוח מאברהם אבינו. הארץ הובטחה לאברהם אבינו, וכשהוא בא ארצה, היא לא היתה שוממה אלא מיושבת על ידי עמים שונים, ומלחמה היתה נתושה בין בני שם לבני חם על השליטה באיזור. כשנח חילק את היבשות בין בניו, את איזור ארץ ישראל הוא נתן לשם ואת אפריקה נתן לחם. בני חם כנראה לא הסתפקו ביבשת שניתנה להם, ורצו לחלוש על מזרח התיכון המשמש כצומת דרכים לשלושת היבשות. אברהם אבינו כשהגיע ארצה, היה יכול לשאול את עצמו איך יתכן שהארץ הזו תהיה לזרעי? לא רק שאין לי בנים, אפילו אם יהיו לי, יש כבר שני שבטים שנלחמים לכבוש את הארץ הזו? אך אברהם אבינו נשאר באמונתו שההבטחה תתקיים.

לכן הלך כלב בין יפונה להשתטח על קיברו של אבי האומה בחברון שלו הובטחה לו הארץ, ואמר לחבריו, שאע"פ שבדרך הטבע קשה לראות מוצא איך נעמוד מול המסות האלה, אך מי שיש לו אומץ וגבורה, ומי שיש לו בטחון גדול, יודע שאם הקדוש ברוך הוא מצוה משמע שאנו מסוגלים לעשות זאת, רק יש להתאמץ.

כלב יצא מתוך הנחה כמו שאברהם אבינו האמין שההבטחה האלוקית תתקיים נגד כל הסיכויים, גם בזמנינו, אם משה רבינו אומר לנו "וירשתם אותה וישבתם אותה" ו"עלה רש", משמע שאנחנו מסוגלים, רק שעלינו להתאמץ. לכן כלב הכריז "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". הוא לא אמר 'אנחנו ניכנס' 'אנחנו נלך', אלא "עלה נעלה" - עליה על גבי עליה.

כך גם לדורות, בדרך הטבע קשה לראות מוצא מהסבך המדיני והביטחוני בו אנחנו נמצאים היום. יש הערכות כאלה ואחרות, אך יכול להיות שבדרך הטבע אין מוצא. רק מי שיש לו עומק אמונה יודע שאם הקדוש ברוך הוא מצוה עלינו, משמע שאנו מסוגלים, רק אנחנו צריכים להשתדל. אם עם ישראל כולו היה רוצה שארץ ישראל תהיה כולה אך ורק בידי עם ישראל, ממילא גם אומות העולם היו משלימות עם זה, ולא היינו מתבהלים מכל מה שהמחבלים ושליטיהם הרודנים מסביב מתנכלים לעם ישראל.

עלינו מוטלת חובה להתחזק באמונתינו ולדעת שהארץ הזאת הובטחה רק לנו. אם אנחנו נעשה את המוטל עלינו, תהיה לנו סייעתא דשמיא ונזכה לרשת את הארץ על כל מרחביה.

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.