דברים לפרשת וארא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע - וארא

בשבוע הבא, ביום חמישי ו' שבט (02/02) בשעה 19:45 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב בנושא "קדושתה של הארץ למצוותיה בכלל, וט"ו בשבט בפרט", בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9, בשכונת קרית משה ירושלים.

הציבור מוזמן 

          

פרשת 'וארא' עוסקת במהלכים האלוקיים שאילצו את המצרים לשלח את עם ישראל, אך בתוך הפרשה משובצות גם כמה הדרכות להתבוננות נכונה על ההתרחשויות שמסביבנו.

בתחילה משה רבנו מסרב שבעה ימים, כאשר הקב"ה שולחו להוציא את עם ישראל ממצרים. משה רבנו ידע שעם ישראל עדיין לא הגיע לכלל השלמות, שגלות מצרים היתה צריכה להביאו. לכן סבר משה כי עדיף שיגאלו בעוד זמן מה, עם כל הסבל הכרוך בכך, מאשר שיגאלו עכשיו ואח"כ יזדקקו לגלויות נוספות על מנת להגיע לשלמות. אולם ההשגחה האלוקית ידעה שאם הם יישארו במצרים זמן נוסף, כבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה. משום כך הקב"ה שולח את משה.

משה רבנו טען שצריך לשלוח את אהרון והזקנים, שהם טובים ממנו, ולא אותו. ה' נתן לו שני אותות. האות הראשון הוא המטה שנהפך לנחש, וכשאחז אותו בזנבו הפך למטה, דהיינו, הזנב הפך לראש.בזה רצה הקב"ה לרמוז לו ,שלפעמים יש להעמיד מנהיג על העם למרות שלא גדל בתוכו ולא היה מוכר, כל זאת בשל הסגולות הנפשיות של אותו אדם.

אח"כ אומר הקב"ה למשה, שאם לא יאמינו לשני האותות האלה, יבוא האות השלישי שהוא שונה מהשניים הראשונים אשר באו כדי לאמת את השליחות. באות השלישי ה' אומר למשה לקחת ממימי היאור, לשפוך על היבשה והם יהפכו לדם. אות זה לא בא לאמת את השליחות, אלא בא לומר שמי שיתחכם עם מהלך הגאולה, מהלך הגאולה עצמו יהפך לו לרועץ. ואכן כך באמת היה, שכל אלו שלא רצו להיגאל מתו בשלושת ימי האפילה ולא זכו לצאת ממצרים.

הדבר מודגש פעמיים בפסוק "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאוֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" כדי לרמוז שכך הדבר אף לדורות עולם, שכשהקב"ה גואל את עם ישראל ויש אנשים שחושבים שזו אינה הגאולה, הקב"ה מעניש על כך. "והיו לדם ביבשת" - המים שנותנים חיות, אם הם לא מתקבלים על ידי מי שצריך, הם נהפכים לו לרועץ.

דוגמא לדבר אנו מוצאים בזמן המלכים, כשהיה רעב בשומרון. אחר מפלת חיל ארם היה ניתן להשיג חיטים ושעורים בזול. מי שלגלגו על כך נרמסו בזמן שהעם פרץ החוצה, וכך לא זכו לגאולה.

כך גם לדורות. כל מי שלא מאמין שזו גאולת עם ישראל ומתחכם,  הגאולה כשלעצמה עלולה חלילה להיהפך לו לרועץ.

אנו מאמינים שגילויי ההשגחה האלוקית, שהשיבה את עם ישראל לארצו, אלו מהלכים אלוקיים ואל לנו להתחכם יותר מדי. יש להודות על מה שיש, וכל כמה שעם ישראל יהיה מוכן יותר וירצה יותר את הגאולה, אזי המהלכים יהיו מהירים וקלים יותר לעם ישראל.

אנו רואים זאת בכל שבע המכות שמוזכרות בפרשתנו, שעל ידן  העניש הקב"ה את המצרים, כדי להמריץ אותם לשלח את ישראל וכן על מנת שיפיקו את הלקחים על ההשגחה. אין מקרה בעולם והכל תחת השגחת ה' על עם ישראל, בין אם מבינים ובין אם לא מבינים.

אור גאולת ישראל שהתחיל להתנוצץ בדורנו, ילך ויגדל, ילך ויתרחב, עד שנגיע לראות את  הגאולה על כל מרחביה, ועם ישראל יתעורר לתשובה שלמה. המצב העכשווי הוא רק זמני. אם נהיה ראויים, יעשה הקב"ה כך שהמהלכים האלוקיים יתרחשו במידת הרחמים ולא במידת הדין, ונזכה בקרוב לראות בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.

 

 

 

                                                                        

--





























David Wilder דוד וילדר
Exec Dir: Eretz.Org

p:(+972) 52-429-5554 | p: US: +1-347-725-0325 | e:david@davidwilder.org | w:www.davidwilder.org a: Beit Hadassah, Hebron בית הדסה, חברון 90100
Breaking the Lies - שוברים שקרים

    

דברים לפרשת שמות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א



צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע - שמות

          

ספר שמות בכללו נקרא על ידי הראשונים 'ספר הגלות והגאולה'. הגלות היא קיום הנבואה שנאמרה לאברהם אבינו "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".

מה היתה מטרת הגלות, מה היא תרמה לבניינה של האומה?

אומרים המפרשים, שהגלות היתה כדי שעם ישראל יפנים את ענין ביטול הרצון העצמי להשתעבדות כלפי שמיא. כמו שעבד אינו עושה כל מה שליבו חפץ אלא את מה שאומרים לו, כך גם כאן, העבדות הקשה באה לדכא ולהחליש את החומר עד כדי שיוכלו לומר 'נעשה ונשמע'.

כמובן חלק גדול מעם ישראל לא הגיע למדרגה הזו ולא יצא ממצרים, וגם לאלו שיצאו ממצרים היו מידי פעם מעידות, אך מבחינה בסיסית עם ישראל הוכשר על ידי הגלות לומר 'נעשה ונשמע'.

כשהחליט הקב"ה להוציא את עם ישראל ממצרים, אמר הקב"ה למשה "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים". לפי חז"ל, רק לאחר שבעה ימים  ניאות משה לקבל על עצמו את השליחות הזאת. כיצד יתכן שמשה רבנו לא קיבל מיד את השליחות, הרי היה צר לו מסבלם וצרתם של בני ישראל ? אנו רואים בתחילת הפרשה, שכאשר יצא משה מפלטין של מלך וראה איש מצרי מכה איש עברי, מיד נחלץ לעזרתו להצילו, ואם הוא יודע שעם ישראל סובל מאד, איך הוא אומר "שלח נא ביד תשלח" ? מדוע לדחות את הגאולה ולא לגאול עכשיו?

אלא, שידע משה רבנו כי גלות מצרים טרם השלימה את המטרה שלשמה עם ישראל יצא אליה. לא כולם הגיעו למדרגה הראויה, ולא כולם היו מוכנים לגאולה. משה חשב שעדיף שיישארו עוד זמן מה במצרים, למרות המשך סבל עול השעבוד, בכדי שבסופו של דבר יצאו לחרות עולם ולא יגלו שוב.

אולם משה רבנו לא ידע, שאם יישארו עוד עלול להיווצר מצב שכבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה. משל לאדם שנפצע קשה בתאונת דרכים, אם יגישו לו טיפול רפואי בהקדם יצילו את חייו, אך אם חלילה ימשיך לדמם על הכביש, לאחר זמן קצר לא יהיה את מי להציל. משום כך 'הכריח' הקב"ה את משה רבנו לגאול את ישראל.

לפי זה צריך להבין את דברי משה רבנו בהמשך: "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". אם לא הגיע זמן הגאולה - מדוע נשלחתי, ואם הגיע - מדוע הוכבד עול השעבוד?

בפסוקים אין תשובה מפורשת לכך, אך המפרשים אומרים, שמה שאמר הקב"ה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" – זאת התשובה. הקב"ה מבקש לומר למשה, שלא יחשוב שהכבדת עול השעבוד היא 'המצאה' של פרעה, אלא שהכל לפי התכנון של ה', מפני שעם ישראל לא היה זכאי לכך שמהלך הגאולה יתחיל בשידוד מערכות הטבע ע"י ניסים.  הכבדת עול השעבוד באה כתחליף לאי זכאותם.

"עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" - הכל מתוכנן ע"י הקב"ה, כדי שמכאן ואילך תתאפשר היציאה בדרך של שידוד מערכות הטבע.

עם ישראל לא גילה מספיק נכונות להיגאל, כפי שחז"ל אומרים, שמשתתפי המשלחת שהייתה אמורה להופיע לפני פרעה ולדרוש "שלח את עמי ויעבדוני", נשמטו  אחד אחד - הם פחדו לבוא לפני פרעה. כשבאו משה ואהרן, היה יכול פרעה  לומר להם: 'את מי אתם מייצגים, העם לא רוצה'. משום כך בא עליהם העונש של הכבדת עול השיעבוד , אך התוצאה היתה  שנסללה הדרך לגאולה, ועם ישראל הגיע למעמד הר סיני כדי לומר  'נעשה ונשמע'.

המפרשים אומרים שגלות מצרים היא אב טיפוס לגלויות האחרות, כפי שאנו רואים בדורות שלנו את המצב בו עם ישראל נתון. אנו מאמינים שעם כל הייסורים הפוקדים את עמנו כתוצאה מהחולשות, בסופו של דבר ניגאל.

אין לנו ספק שתהליך גאולת עם ישראל שהתחיל בדורנו  יגדל ויפרח, עד שנזכה לראות בשוב ה' את שיבת ציון ובישועת ה' על עמו ונחלתו.

 

 

 

                                                                        

------------------------------------------------------

 

 

 

--





























David Wilder דוד וילדר
Exec Dir: Eretz.Org

p:(+972) 52-429-5554 | p: US: +1-347-725-0325 | e:david@davidwilder.org | w:www.davidwilder.org a: Beit Hadassah, Hebron בית הדסה, חברון 90100
Breaking the Lies - שוברים שקרים

    

דברים לפרשת ויחי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א







מצ"ב רעיון קצר לפרשת ויחי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע - ויחי

 

          

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". על יעקב אבינו עברו כמה חלופות זמנים - הוא נרדף ע"י עשיו אחיו, סבל מלבן, ואח"כ באה צרת יוסף. רוב ימיו חי יעקב בהתגוננות. לעומת זאת, בשבע עשרה שנותיו האחרונות אמנם לא התגורר יעקב בארץ, אך חייו היו ללא דאגות פרנסה וללא איום כלשהו עליו או על משפחתו. כך היה יכול יעקב להקדיש את כל זמנו וכוחותיו לחינוך נכדיו וניניו.

 

יעקב אבינו חשש מהירידה למצרים, כפי שמעידה התורה בפרשת 'ויגש', כאשר אמר לו  ה' "אל תירא מרדה מצרימה" – משמע שהוא פחד. יעקב חשש להשפעת הגלות וטומאת ארץ מצרים על הדורות הבאים. רק כאשר באה ההבטחה האלוקית "אנכי אעלך גם עלה" - שתי עליות, עליה פיזית ביציאת מצרים, ועליה רוחנית במעמד הר סיני, נרגעה המיית לבבו של יעקב. יעקב דאג לחינוך הילדים ורצה שידעו שהם מהווים את התשתית לבנין בית ישראל, ולא הסתלק מן העולם עד אשר ראה את צאצאיו הרבים הולכים בדרכו.

 

אכן חינוכו של יעקב הניב פירות, וכל בניו המשיכו בדרכו. במיוחד ניכר חינוכו של יעקב בבנו יוסף, ששהה עשרות שנים מחוץ לבית אביו לבדו בנכר ועמד בכל הנסיונות, הן בתחום המוסרי והן בתחום הממוני שבין אדם לחברו .

 

חז"ל דרשו , שלאחר שיעקב נתבשר שיוסף חי ואמר "אלכה ואראנו בטרם אמות", חזרה אליו רוח הקודש כנאמר "ותחי רוח יעקב". הוא צפה ברוח הקודש שיוסף 'מלך הוא ועומד בצדקו'.

יוסף אף השפיע מחינוכו הטוב על שני בניו מנשה ואפרים, שגדלו לבדם בסביבה של עובדי אלילים, בתוך התרבות העתיקה הקלוקלת של מצרים.

מנשה ואפרים זכו לשמש דגם לברכה שכל הורה מברך את ילדיו. יעקב אבינו אומר "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", כיון שחינוכם היה קשה יותר מחינוך שאר הילדים . מנשה ואפרים חיו בחברת בני נסיכים שראשם היה מלא בדברים בטלים, אך למדו תורה מיוסף למרות שכל יומו היה מלא בענייני המלוכה. לכן זו הברכה שכל הורה מברך את ילדיו, שאף אם יקלעו לחברה רעה, ימשיכו את דרך התורה של אביהם. זו האמת שעליהם לדבוק בה, למרות שהיא קשה.

 

יעקב אבינו לא הסתפק רק בשמירת הצביון, אלא החדיר במודעות של בניו שהימצאותם בארץ מצרים היא זמנית והם צריכים לחזור לארץ מכורתם, לארץ ישראל. לכן גם דרש שיקברו אותו בארץ ישראל מיד אחר מיתתו. הוא חשש שאם יקבר במצרים, הדורות הבאים יאמרו : 'הצדיק קבור במצרים, מדוע שנלך לארץ ישראל?!' היום אנו מכירים את התופעה שיהודים הגרים בארץ ישראל נוסעים להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל, כל שכן שיש חשש שמי שכבר גר בחו"ל לא יחפוץ לעלות לארץ.

 

גם יוסף השביע את אחיו לפני מותו "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" על מנת להחדיר לכל הדורות הבאים את הידיעה, ששהותם בגולה היא זמנית ומקומם האמיתי הוא בא"י.

 

לצערנו הרב יש כאלה שמסתפקים אם אחינו שאינם מתגוררים בארץ הם 'גולה' או 'תפוצה', כאילו מילת הקסם 'תפוצה' מתקנת את המצב. יהודי צריך לדעת , שגם אם מקומו כרגע בחו"ל, בשל אילוצים כלכליים או אחרים, מקום מגוריו הקבוע הוא בא"י.

 

אנו, תושבי א"י, צריכים להכין את התשתית לקלוט את מליוני אחינו מארצות הפזורה, מתוך ידיעה ברורה שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל. ההשגחה האלוקית נתנה לנו את הארץ הזאת כדי להחזיק בה, לבנות עליה, ולהכין את התשתית לקליטת אחינו מהגולה. ברור לכל, שלא ירחק היום בו הם יאלצו לעזוב את ארצות הנכר בגלל שנאת הגויים.

ומי יתן והדברים הללו יתרחשו במידת החסד ולא במידת הדין.

 

יהי רצון שנזכה להמשיך את דרכו של יעקב אבינו לשמור על ייחודנו, לשמור על חיי קדושה וטהרה, לשמור על ארצנו השייכת אך ורק לעם ישראל, ולהחיל ריבונותנו  על כל מרחביה.

 

 

 

 

דברים לפרשת מקץ, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


מצ"ב רעיון קצר לפרשת מקץ, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

ביום שלישי הקרוב, ה' טבת (03/01) בשעה 20:30 יתקיים בביתו של הרב בשכונת "בית אורות" שיעור בנושא "דרכי פסיקת הלכה".

כמו כן, ביום חמישי ז' טבת (05/01) בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב בנושא "איסור מלאכה בשבת, גרמא, דבר שלא מתכוון ופסיק רישא" ב"בית הרב" רח' הרב קוק 9.

הציבור מוזמן

          

מטרת ירידתו של יוסף למצרים היתה להכשיר את הקרקע לקליטת בית יעקב כעבור כמה שנים כאשר כולם ירדו למצרים, ע"מ לקיים את הגזירה האלוקית "גר יהיה זרעך בארץ לא להם".


דווקא יוסף נבחר ע"י ההשגחה האלוקית לרדת למצרים, בגלל מעלתו וצדקותו, כיון שרק אצלו היה בטחון שלא יפול מהמדרגה הרוחנית והחינוכית שקיבל אצל יעקב אבינו. התורה גם מספרת  על ההתמודדויות שהיו ליוסף בין האומות, ובכולן נהג  בצדקות. 

במיוחד בולטת ישרותו ומוסריותו, כשהיה ממונה על ביתו של השר המצרי, ולא שלח ידו ברכוש הזולת. גם כאשר אשת אדוניו ניסתה לפתותו לדבר עבירה סירב בתוקף, כיון שידע שזהו חטא גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.

לצערנו, היום בעולם הרחב מתארים דוקא את חולשותיהם של בני האדם. לעומת זאת התורה מתארת מי הוא גיבור - אדם שיודע לא להיגרר אחר התאוות, אלא בוחר בדרך של ישרות צדקות ואצילות, למרות שהוא משלם על כך מחיר כבד אפילו עד כדי ישיבה בבית סוהר.

עמידתו האיתנה של יוסף, שלא הושפע ממידותיהם של המצרים, שימשה כדוגמא חיה לכל בית יעקב שהיו במצרים, ובעצם לכל יהודי שנקלע לבין האומות לבדו, שאפשר להיות נחושים ולשמור על רמה רוחנית גבוהה.                                                                       

פרשתנו חלה בכל שנה בימי החנוכה. בחנוכה אנו מציינים דוקא את גבורת החשמונאים, למרות שבזמן בית שני היו  אירועים נוספים שבהם עם ישראל ניצח אויבים מבית ומחוץ, כפי שנכתבו במגילת 'תענית'. חז"ל אומרים שבטלה מגילת 'תענית' מפני שאירועים אלו כוחם יפה לשעתם ולא לדורות. מה שאין כן חג החנוכה שנקבע לדורות עולם, מכיון שהתועלת שהיתה בניצחון על מלכות יון לא הצטמצמה לאותה שעה, אלא נתנה לעם ישראל 'זריקת חיסון' לדורות עולם, לעמוד מול השפעות זרות. היוונים הרשעים רצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", דהיינו, לבטל תורה ולגרום לכך שעם ישראל יחיה חיי הוללות. עם ישראל התגבר על ידי הכהנים הקדושים, והקב"ה מסר את הרשעים ביד עוסקי תורתו. זהו לימוד לדורות, שאם עם ישראל נחוש בדרכו האמיתית, דרך התורה, הוא יכול לעמוד גם מול מעצמות גדולות ועמים רבים. יוסף באופן אישי השפיע על הסובבים אותו ועל הדורות הבאים. יש להבין גם שחג החנוכה לא בטל, מפני שהמשמעות של הניצחון על תרבות יוון נמשכת עד היום הזה. מלחמתנו נגד תרבות יוון לא הסתיימה, ובכל דור ודור יש הרוצים לטשטש את הזהות היהודית-תורנית שלנו, ולייבא תרבות מאומות העולם. עלינו לדבוק בתורתנו הקדושה, שרק היא נותנת לנו את ההדרכה לחיים אמיתיים.

יהי רצון שנזכה ללמוד, גם מיוסף וגם מחנוכה, לשאוב את העוז והגבורה שאבותינו  הקדושים הנחילו לנו מדורי דורות, שיביאו אותנו אל המנוחה ואל הנחלה.

 

 

 

 

                                                                       

 

 

 

--





























David Wilder דוד וילדר
Exec Dir: Eretz.Org

p:(+972) 52-429-5554 | p: US: +1-347-725-0325 | e:david@davidwilder.org | w:www.davidwilder.org a: Beit Hadassah, Hebron בית הדסה, חברון 90100
Breaking the Lies - שוברים שקרים

    

Fwd: דברים לפרשת וישלח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א





מצ"ב רעיון קצר לפרשת וישלח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע -  וישלח

 

          

פרשתנו עוסקת בשובו של יעקב אבינו מפדן ארם לארץ ישראל, ובאירועים שעברו עליו בדרך. יעקב אבינו שולח מלאכים לעשיו כדי להודיע לו שהוא בא, ורוצה למצוא חן בעיניו – "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". חז"ל מותחים ביקורת על מהלך זה, ואומרים שעדיף היה לו לבוא בשקט, ולא לפרסם את דבר בואו. יעקב חשש ונקט אמצעי זהירות סבירים - דורון, תפילה ומלחמה. לאחר מכן, כשראה שעשיו לא בא, התחיל להתקדם לכיוון ארץ ישראל במחשבה שאולי עשיו זנח את תכניותיו.

בהמשך נאבק יעקב עם המלאך "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר". הרמב"ם סובר שכל ענין זה לא היה במציאות אלא במראות הנבואה, כדי לחזק את יעקב שלא יפחד מהמאיימים עליו. אולם קשה על הרמב"ם, שהרי אם הכל היה בחלום, איך אח"כ יעקב צלע על ירכו?

האברבנל ,בפירושו על 'מורה נבוכים', מסביר שאצל אנשי מעלה כמו יעקב אבינו ההתפעלות ממראה החלום היא גדולה כל כך, עד שהיא יכולה לתת את אותותיה בגוף הגשמי.

גדולי המקובלים ובהם הרמב"ן סוברים שזו היתה התגלות אמיתית של מלאך בדמות אדם, כמו במקומות נוספים במקרא, ומה שכתוב שהמלאך לא היה יכול לו, הכוונה שלא היתה לו רשות לפגוע בו.

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר". כדי להתמודד עם האיום של עשיו, כינס יעקב את כל בני משפחתו, ועשה את כל ההכנות בדרך הטבע  לקראת המאבק על הקיום הפיזי של בית יעקב. אך היתה זו גם מלחמה רוחנית,שיעקב נשאר בה לבדו. המאבק בין יעקב לשרו של עשיו יימשך כל זמן שהחושך יכסה ארץ, כל זמן שהבערות עדיין תשלוט, והרשעות לא תכיר במלכות ה' ואחדותו. המאבק יימשך עד עלות השחר, עד שיבקע אורו של משיח, ויכירו כל באי עולם במציאות ה', ובתפקידו של האדם בבריאה. רק אז ייפסק המאבק.

יציאת יעקב אבינו לגלות מסמלת את מצב הגלות של עם ישראל, בו יש מאבק הנמשך עד היום בין העולם האלילי (למחצה, לשליש ולרביע) ובין היהדות הנאמנה. אומות העולם נאבקות בעם ישראל, ושורש המאבק הוא על הדת והאמונה.

לצערנו הרב גם בעמנו לא כולם מבינים את שורש הבעיה, אך מי שקורא את הפרשה ומבין מה התרחש בין יעקב לעשיו, יודע שהגויים הנאבקים בנו עומדים נגד ה' ונגד משיחו. אלו העומדים על משמר היהדות, למרות שהם בודדים כיעקב אבינו בשעתו, מועטים בכמותם אך לא יפלו ברוחם. כמו שיעקב גבר על שרו של עשיו, כך האמת סופה לנצח - "ותזרח לו השמש".

אנו מאמינים שלא ירחק היום ונזכה לראות את תורת ישראל מאירה את כל המחשכים, ועם ישראל כולו יבין את הקשר בינו לבין אלוקיו וארצו.

 

 

 

דברים לפרשת ויצא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א




בס"ד


מצ"ב רעיון קצר לפרשת ויצא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע -  ויצא


פרשתנו עוסקת בעיקרה בהולדת בניו של יעקב אבינו, המהווים את התשתית של בנין בית ישראל.

בני יעקב נולדו בארם נהריים ולא בארץ ישראל, ולפני יעקב אבינו עמדה בעיית החינוך שיקבלו ילדיו, אך הוא ראה את הנולד והכין את עצמו לחיים בגלות. חז"ל אומרים שלאחר שיעקב קיבל את הברכות מיצחק ונאלץ לברוח מפני עשו אחיו, לא ברח מיד לארם נהריים, אלא התעכב ארבע עשרה שנה בבית המדרש של שם ועבר, כדי להתחזק ולקבל את החוסן הרוחני. בית מדרש זה היה 'המכללה התורנית' היחידה בעולם העתיק. לאחר שהרגיש מספיק מחוזק, נשא רגליו והלך ארצה בני קדם. שם לא היה אף מוסד תורני לחינוך הילדים -  לא בית ספר, לא תלמוד-תורה, ולא חיידר מכל סוג שהוא. יעקב אבינו לקח עמו את ילדיו הקטנים לרעיית הצאן, והיה מעביר אליהם את מה שלמד בעצמו אצל שם ועבר, ואת מה שספג מאבותיו. הוא החדיר בהם את הידיעה, שהם צריכים להיות התשתית של בנין בית ישראל.

יש בפרשתנו שתי דוגמאות לחינוך הילדים, אחת בתחום שבין אדם למקום ואחת בתחום שבין אדם לחברו.

דוגמא ראשונה היא מראובן, שכשהיה כבן שש הביא לאמו דודאים שמצא בשדה. מסביר רש"י, שלמרות שהיה זה בימי קציר חטים, לא פשט ידו בגזל ולא הביא לה חטים, אלא דוקא דודאים שגדלים הפקר.

דוגמא שניה ,כאשר יעקב נאלץ לברוח מלבן הרודף אחריו. כשהדביק לבן את יעקב, שאל "למה גנבת את אלהי". המדרש אומר שבני יעקב אמרו ללבן "ביישתנו אבי אמא". אף שהם היו ילדים קטנים, ידעו שהפסלים הם הבל ורעות רוח ובושה היא להשתחוות אליהם.

זה החינוך שיעקב העניק לילדיו כבר מקטנות , הן בתחום שבין אדם למקום והן בתחום שבין אדם לחברו, ובזה בנה את התשתית של כנסת ישראל.

יעקב אבינו מסר את נפשו על חינוך בניו, שאכן יצאו יראים ושלמים. גם במעשה המכירה של   יוסף, שבו נראה לכאורה שהאחים לא נהגו כשורה, אין ספק שהם חשבו שזו הדרך הנכונה וכל מה שעשו  נעשה לשם שמים.

מכאן אנו לומדים, שאם אדם מכין את עצמו, ומצטייד במטען רוחני גדול, יש בכוחו לא רק לשמור על עצמו, אלא גם לחנך את ילדיו.

כאשר יעקב אבינו שולח מלאכים אל עשו הוא אומר לו "עם לבן גרתי", ודורשים חז"ל שהתכוון לומר "ותרי"ג מצוות שמרתי". לכאורה, מה מעניין את עשו בכך שיעקב שמר תרי"ג מצוות?! אלא שעשו  ידע, שאם יעקב היה כל כך הרבה שנים אצל לבן הרשע ובכל זאת שמר על תמימותו ורמתו הרוחנית - הוא לא יוכל לו. מצד אחד כך היה סיפור הדברים, אך מאידך היה בזה איום סמוי לעשו שידע שלא יוכל לפגוע ביעקב.

גם בימינו, כושר עמידתנו נגד הרשעים שמבחוץ תלוי בעוצמה הרוחנית המושרשת בלבנו . אם נתחזק באמונתנו, נוכל לעמוד מול כל הרשעים שמסביב ומול החולשות שמבפנים ללא מורא ופחד. אם רק נדע לכלכל את מעשינו ולפעול בתבונה, נוכל להתמודד עם כל הקשיים.

יהי רצון שאכן עם ישראל יתחזק בשמירת התורה ,ואז נזכה שהקב"ה יסלק מעלינו את כל שונאינו וינקה את ארצנו לקראת גאולתנו ההולכת ובאה.

 

 

דברים לפרשת תולדות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א




מצ"ב רעיון קצר לפרשת תולדות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע -  תולדות

  

          

התורה מקדישה שש פרשיות לתולדות חייו של יעקב אבינו, לעומת פרשה אחת בלבד ליצחק אבינו. הסיבה לכך היא, שמעשיו ופעליו של יעקב אבינו ובניו מרובים היו, אך יצחק, כיון שהיה מרומם מעניני העוה"ז, היה כולו קודש בבחינת עולה תמימה. ממילא, עיסוקיו של יצחק בעניני העולם הזה היו מועטים, ולכן גם מעשיו הכתובים בתורה, דברים שהביעו את רישומם על מהלך ההסטוריה של עם ישראל, לא היו מרובים.

הנושא המרכזי בפרשתנו הוא ברכת יצחק לבניו לפני מותו.

המפרשים שואלים : עד היכן היתה טעותו של יצחק אבינו, וכי הוא חשב שההבטחה לאברהם אבינו בפסוק "כי ביצחק יקרא לך זרע", שממנו תצא האומה הנבחרת, מכוונת לעשו? וכי הוא לא ידע באמת את ההבדל התהומי בין עשו ליעקב? עד כמה אפשר לטעות בזה?!

הרמב"ן מסביר על דרך הפשט, שהיתה כאן טעות מוחלטת, אך רבקה לא העמידה את יצחק על טעותו. כשראתה אותו בפעם הראשונה , נבהלה ממנו ונוצר מרחק של כבוד בינה ובין יצחק , שמנע ממנה להעמידו על טעותו.

ואולם רוב המפרשים אומרים שלא היתה ליצחק טעות מוחלטת. הוא ידע שהאומה הנבחרת אמורה לצאת מיעקב ולא מעשו, אלא שברכו בענייני העולם הזה.

אנו יודעים ש'שכר מצוות בהאי עלמא ליכא', אך בענינים שבין אדם לחברו כמו גמילות חסדים ביקור חולים וכו', אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. גם מי שעושה גמילות חסדים לא מפני ציווי התורה אלא מדעתו האנושית זוכה לשכר בעוה"ז.

יצחק אבינו ידע שמיעקב תצא האומה הנבחרת להתהלך לפני ה', אך בשל מעלתו הרוחנית,  חשב שאם יהיו מזרעו של יעקב שיקיימו גמ"ח מדעתם ולא לשם שמים לפי דין תורה, ראוי שלא יחשב להם כלל.  רבקה, בגלל אהבתה הגדולה ליעקב, רצתה שגם אם בניו של יעקב יתרחקו ממקור הקדושה במידה מסויימת, אך יעשו צדקה וחסד, יחשב להם כמצווה ולפחות יאכלו פירותיהם בעוה"ז. משום כך רצתה שיעקב אבינו יקבל את הברכות.

אמנם יעקב אבינו קיבל את הברכות לשפע בעוה"ז, אך בערמה, מפני שלפי האמת אין זה מתאים למדרגתו של יעקב, שהכל אצלו צריך ללכת לפי גדרה של תורה ולא על פי גישה אנושית רציונאלית. מכל מקום ברור , שיצחק לא טעה לחשוב שמעשו תצא האומה הנבחרת.

בסוף הפרשה, כשעשו מבקש להרוג את יעקב, רבקה אומרת לו : "הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך קום ברח לך". הפרשנים התלבטו בפירוש המילה 'מתנחם'. הנצי"ב אומר (בהוספות מכי"ק, בסוף 'העמק דבר') דבר מעניין. עשו נהג ברמיה מתוחכמת. עד עכשיו היתה הכרזת מלחמה של עשו על יעקב, ויעקב אכן נשמר מפני עשו. לאחר שעשו רואה שבדרך זו לא יצליח לפגוע ביעקב, מוציא עשו קול שהוא מתנחם וחוזר בו מכוונתו להרוג את יעקב, וכי הוא רוצה 'שלום'. רבקה שמבינה את התכסיס של עשו מגלה זאת ליעקב ואומרת לו : "הנה עשו אחיך מתנחם לך – להרגך", מה שהוא מתנחם וחוזר בו, כביכול, זה לא למטרת שלום אלא להיפך , כדי שלא תיזהר והוא יוכל להרגך.

כך נוהגים גם הרשעים הארורים בזמננו. הם הכריזו על הליכה בדרך ה'שלום', אך למעשה כל כוונתם היא לפגוע ולהילחם בעם ישראל, ולכן אין להאמין להם כלל. הם חדורים שנאה ארסית לעם ישראל ומתנגדים לעצם קיומו. עלינו להשמר מהם ולא ללכת שולל אחרי פטפוטי ההבל של 'שלום' מדומה. איתם לא היה שלום ולא יהיה שלום. אנו צריכים לשאוף לישבם בארצות מוצאם.

יהי רצון שעם ישראל ילמד מתוך הפרשה, להכיר את תכונותיהם של עמים אלו ולא ילך אחריהם שולל, אלא ידבק בהדרכתה של התורה , שרק היא תביא בטחון ושלום אמת לכל מרחבי ארצנו.