מתחילת ספר דברים ועד פרשתנו משה רבנו מזהיר ומוכיח את הדור הנכנס לארץ שלא יחזרו על דברים שנכשלו בהם. הוא חוזר על עיקרי התורה, על מעמד הר סיני ועל מצוות שקשורות בביאתם לארץ- ביעור עבודה זרה והקמת המקדש, שהוא המקום המרכזי לעבודת ה'. מפרשה זו ואילך משה רבנו מתמקד בהדרכה תורנית בנושאים הקשורים להנהגת כלל ישראל- מערכת המשפט, מינוי שופטים ושוטרים, סמכויות בית דין הגדול והסנהדרין שהתורה ניתנה לנו על דעתם (כדברי הרמב"ם בהלכות ממרים). כידוע, כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, ולכן קבעה התורה שתהיה סמכות עליונה, שכל ויכוח שיתעורר בביאור התורה, הם יכריעו בו. הרמב"ן כותב בספר המצוות, שנושא שהועלה בסנהדרין והוכרע שלא כדעה של אחד החכמים, אין לנהוג כדעה הדחויה אפילו לחומרא. אנו למדים מכך, עד כמה הכרעת הסנהדרין היא משמעותית. יכול גם להיות שבדור אחד יכריעו כך ובדור שני יכריעו אחרת, מפני שהתורה ניתנה על דעתם. לדוגמא: יש מחלוקת בענין שבת, האם מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה או לא. יכול להיות שבזמן שמואל הרמתי הסנהדרין פסקו כשיטת ר' שמעון שפטור עליה, ולעומת זאת בזמנו של שלמה המלך דנו על כך והכריעו כשיטת ר' יהודה שחייב. תורת ה' תלויה בהכרעת חכמי התורה.
מצרנית לפרשת השופטים היא פרשת המלך - הקמת שלטון המלוכה. כשעם ישראל נכנס לארץ לא היתה סמכות שלטון מרכזית, כל שבט ניהל את ענייניו לעצמו. במצוות מינוי מלך אומר הרמב"ם, שתפקיד המלך הוא לאגד את כל השבטים ולאחד את כלל ישראל תחת הנהגה מדינית אחת.
שאלה ידועה היא, האם שלטון מלוכה הוא שלטון אידיאלי, או שעדיף שלטון 'דמוקרטי' שהציבור בוחר בו. כתוב בפרשת המלך: "ואמרת אשימה עלי מלך". לכאורה, מדוע כתוב "ואמרת"? מדייק הנצי"ב, שיש כאן חידוש בכך שצורת השלטון צריכה להיות בהתאם לרצון העם. יש עם שמתאים לו לקבל מרות של מלך, ויש עם שמתנגד לכך ורוצה שישלוט רק מי שנבחר על ידו. כבר לפני מאות שנים היו עמים שהשלטון בהם היה דמוקרטי, בגלל רצון העם. כמובן שמדובר על דמוקרטיה אמיתית ולא צבועה כפי שאנו מכירים היום. מאחר שבזמנו של שמואל שאלו מלך, לאחר מכן הקב"ה בחר בדוד והוא וזרעו זכו בכתר מלכות, זו צורת ההנהגה בעם ישראל. היום אנחנו לא יודעים את שושלת הדורות, אבל כשתחזור הנבואה יתברר מי הוא מלך המשיח והוא יקים שלטון מזרע דוד המלך.
היום יש חשש מסויים משלטון של מלך שמא הוא יתעמר בעם, אך האמת היא שסוג שלטון אינו משנה אלא אופיו של השליט הוא הקובע. אדם ישר ומוסרי, גם אם הוא מלך, לא ינצל את סמכותו לנשל או לפגוע במישהו. לעומת זאת, אם מערכת השלטון מושחתת, גם אם קוראים לה 'דמוקרטיה', היא רעה. אין צורך להביא דוגמאות, ומי שמתמצא במה שקורה בעולם ובארץ מבין את הענין.
הרמב"ם כותב בהלכות מלכים שהמלוכה ניתנה לבית דוד, ואם המלך ינהיג את עם ישראל על פי הדרכת תורת ישראל, שלטונו יהיה אמיתי וצודק ומקובל על העם גם אם אינו 'דמוקרטי'.
התורה מסרה למלך גם סמכויות של שיפוט. אמנם חוקי התורה קיימים לעולם ואינם משתנים, אך חוקי המלוכה הם בהתאם לצורכי הדור. למלך יש סמכות לתקן תקנות, ועלינו חלה מצווה לשמוע לציווי המלך, שכן גם במלכות ישראל 'דינא דמלכותא דינא'. כל חוק בענייני ממון או בענייני חברה, אם אינו נוגד את דין התורה והוא שווה לכל אזרחי המדינה, יש לו תוקף של 'דינא דמלכותא דינא', ולדעת הרבה מגדולי הפוסקים החיוב הוא מדאורייתא. כמובן גם שלטון ישראל ואף מלך, אם מחוקק חוק נגד התורה אסור לשמוע לו, כפי שאומרים חז"ל : 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין?".
יהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, ולתקומת מלכות ישראל האמיתית בכל גודלה ותפארתה.
