דברים לפרשת בהעלותך, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


          

פרשתנו עוסקת בתאור מהלכי עם ישראל במדבר, ומתמקדת בשנה השניה לצאתם מארץ מצרים. בשנה זו החל המסע הראשון לכיוון ארץ ישראל, ביום כ' לחודש אייר.

לפני כל מסע היה משה רבנו אומר 'קומה ה' ויפוצו אויבך' , וכשנחו היה אומר 'שובה ה' רבבות אלפי ישראל'.

חז"ל אומרים ששני פסוקים אלו, שתחילתם 'ויהי בנסוע הארון' 'ובנחה יאמר', לא כתובים במקום שבו  היו צריכים להיכתב, שהרי לפני כן כתוב בפרשה 'ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים'. דבר נוסף המיוחד בפסוקים אלו, שהם מתוחמים בספר התורה ע"י נ' הפוכה, לומר שאין זה מקומה של הפרשה, אלא שנכתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות, שלא תהיינה שתי פורעניות סמוכות בתורה, ולא יראה כאילו עם ישראל נשתרש בחטא. יש מחלוקת בין הראשונים מהן שתי הפורענויות, אך לכל שיטה כדאית לה היו כאן חולשות.

נשאלת השאלה: מדוע השתמשה התורה דווקא בהיפוכי האות נ' ? ניתן להסביר זאת על פי מאמר במסכת 'ברכות'. בכל יום אנו אומרים שלוש פעמים את המזמור 'אשרי', שבנוי  לפי סדר הא"ב, ומורה על החוקיות שישנה בעולם. במיוחד בא הדבר לידי ביטוי בפסוק 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון' , המראה שההשגחה האלוקית מספקת מזון למיליארדי נבראים בכל העולם כולו, אע"פ שכל אחד אוכל בשעה אחרת ומזון אחר שנותן לו את החיות. במזמור זה אין פסוק המתחיל באות נ' , מפני שהיא מסמלת את נפילתו של עם ישראל. כך גם נאמר בנביא 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל'.

זה ההסבר גם לאותיות נ' ההפוכות. הנפילה, הגלות, המצב הקשה בו עם ישראל נמצא, הוא מצב זמני וחולף. אנחנו מאמינים שהתחילה הגאולה השלישית ועם ישראל חוזר לארצו. כל דבר שאינו במקומו הטבעי, מוכרח בסופו של דבר להתיישר ולהתייצב במקומו.

התורה רמזה לנו שנפילתם של ישראל, כפי שהיה בלכתם במדבר ובמשך הדורות, אינו מצב טבעי שישאר לנצח, אלא עם ישראל יספוג את הייסורים שיזככו אותו, והוא יתרומם וישוב בתשובה.

מה אנו למדים מכך לדורנו?

לפעמים אדם יכול ליפול בייאוש , כשהוא רואה מעידות קשות בהנהגת המדינה, במערכת החינוך, בהתנהגות החברה ועוד. מי שאינו מאמין בחוסנו הפנימי של עם ישראל, עלול ליפול ח"ו בחולשת הדעת ולחשוב שכך יהיה לעולם, ומי יודע לאן עוד עתידים אנו להידרדר. לכן באה התורה האלוקית לרמוז לנו, שמעידתם ונפילתם של ישראל הן תופעות זמניות וחולפות. אנו מאמינים שהקב"ה בחר בעם ישראל שבשורשו הוא טוב, ונפילותיו  וחטאיו נגרמים ע"י משפיעים חיצוניים מאומות העולם, שיש  חלשים מבני עמנו שנגררים אחר פיתויים אלו. אולם לבסוף עם ישראל יתיישר, כמו שהאות נ' ההפוכה היא במצב לא טבעי שלא יכול להמשך לעולם. התורה עצמה הבטיחה שעם ישראל ישוב בתשובה, ואף הרמב"ם כתב זאת להלכה בהלכות תשובה, ומה שהרמב"ם מביא להלכה - כך יהיה. לכן אל ייפול לב המאמין גם כשהוא רואה חולשות גדולות. ההתעלות תבוא מהציבור למטה, ואז עם ישראל יתעורר ויכיר את ערכו, יכיר בקישורו לארצו, ומתוך כך גם יבוא להכרת אלוקי ישראל ולהדבקות בתורת ישראל.

יהי רצון שמהלכים אלו יבואו במידת הרחמים ולא במידת הדין, ונזכה לכך בקרוב בימינו, אמן.

 

                                                                  

דברים לפרשת נשא - חג השבועות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


 צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לחג השבועות -
שבועות

מחר בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב לקראת חג השבועות, בנושא "תוקפם של דברי חז"ל" , ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן.

  

          

ימי ספירת העומר שעברו עלינו הם עליה על גבי עליה, החל ביציאה משיעבוד מצרים עד  לנקודת החירות הגדולה – מתן תורה. דבר זה מוצא את ביטויו גם בקרבנות ,כאשר בחג הפסח אנו מביאים קרבן מנחת העומר משעורים, ובשבועות שתי הלחם מחיטים, דהיינו, אנו עולים מדרגת מאכל בהמה לדרגת מאכל אדם.

חג השבועות הוא גולת הכותרת של יציאת מצרים. בגאולת מצרים היו שני שלבים, שחרור הגוף משיעבוד זר, וחירותה של הנשמה משיעבוד אל נכר- שחרור מתרבות עבודה זרה שהיתה שלטת באותם הזמנים. חירות- אין פירושה רק לא להיות משועבד לאחר, אלא  הכוונה  היא להיות בן חורין אמיתי, כפי שחז"ל אומרים 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'. התורה מרוממת את האדם לספירה גבוהה, כך שהוא אינו משועבד לרצונות עצמו אלא לדבר האמיתי והנכון שהוא רצון הבורא.

כל מעשי בראשית עומדים ומצפים ליום השישי בסיון. האירוע החשוב ביותר שהתרחש בעולם מאז בריאתו היה מתן תורה ,שבו עם ישראל כולו הועלה לדרגה גבוהה וכל אדם השיג לפי דרגתו את גילוי ה'.

יש שיטות שונות בראשונים לגבי הדברים שבדיוק נשמעו בעשרת הדברות, אך לדעת כולם (כל שיטה כדאית לה) נבואת משה רבנו ניתנה לו מפי הגבורה.

הקב"ה ברא את עם ישראל להיום לברית עם לאור גויים ,כפי שאנו קוראים בחג השבועות "והייתם לי סגולה". עם ישראל הוא העם שנבחר ע"י הקב"ה לפרסם את שמו יתברך בין הברואים כולם. כך גם אברהם אבינו החל לפרסם ולהודיע שיש משגיח יש מנהיג ויש שכר ועונש, שאדם חי בעולם לא  כבעלי חיים שכל ייעודם הוא לאכול ולשתות. אדם חי כדי למלא שליחות אלוקית, לפרסם את כבוד ה', לזכות להיות דבק בשכינה עד כמה שהוא מסוגל להגיע.

רב סעדיה גאון כותב בספרו 'האמונות והדעות', שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה - תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אי אפשר להפריד בין עם ישראל לתורה, זו עצמיות החיים הפנימיים שבלעדיה  אין שום טעם לחיים. עם ישראל סבל אלפיים שנות גולה לא כדי לחזור לארץ ישראל ולכונן ממלכה שתכליתה היא בידור ומופעי תרבות שאין להם ערך רוחני, אלא להיות גוי קדוש בארץ ישראל, לקיים את התכלית האלוקית ולפרסם את כבוד ה' בעולם.

זכינו בדורנו לחזור לארץ ישראל ולכונן את מלכות ישראל בחלק גדול מהארץ. עלינו לשאוף גם לגלות את המאור שבנשמתנו, לדבוק בתורת ישראל, וגם להקרין ולהשפיע על העולם כולו.

מצד אחד אנו רואים שיש התקדמות רבה בחיים הגשמיים, והמדע הגיע להישגים גדולים בכל התחומים. אולם בעניינים אנושיים, מוסריות, תיקון המידות, אהבת הצדק והיושר, העולם לא רק שלא התקדם אלא נשאר נחות כמו שהיה לפני אלפי שנים. רק לעם ישראל ישנה היכולת לרומם את העולם כולו.

הבה נהיה נאמנים למטרה שלשמה נבראנו, להיות לברית עם לאור גויים, לתקן את עצמנו וממילא יתקיים הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". מארץ ישראל תצא הוראה של קדושה, הוראה של תיקון המידות, הוראה של יישור המעשים כולם, ומתוך כך יבואו השלום והביטחון לעמנו ולעולם כולו.

 

                                            

 


דברים לפרשת בחוקותי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


 צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב לפרשת השבוע - בחוקותי ל"ג בעומר


          

'בחוקותי' היא הפרשה האחרונה בחומש ויקרא, והיא עוסקת בברית אשר כרת הקב"ה עם עם ישראל לאחר מתן תורה. הנושאים המרכזיים בברית הם שניים מתוך יסודות האמונה שמונה הרמב"ם : האמונה בשכר ועונש, והאמונה בהשגחה פרטית.

לאחר מעמד הר סיני אומר משה  לעם ישראל, שכל מה שעובר על כל אחד ואחד מישראל, ומכל שכן אירועים הקשורים לכלל ישראל, הכל מכוון בהתאם למעשיהם. לפיכך, כל  הגלויות המלחמות והייסורים שעוברים על עם ישראל באים כתוצאה מהמעידות הרוחניות ומהחולשות שהתגלו בהם.

הרמב"ם בהלכות תענית כותב שעל כל צרה שבאה על הציבור יש מצווה לזעוק ולהריע, לגזור תענית ולהתפלל, לפשפש במעשים ולהתבונן מדוע באה הצרה, כדי לתקן את המעוות. הרמב"ם מדגיש שאם חושבים שהצרות הן נוהג שבעולם, הקב"ה מעניש על עצם המחשבה הזו, כפי שכתוב בתוכחה "ואם תלכו עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי". כלומר, הקב"ה אומר לישראל, שאם יחשבו שהעונש שבא עליהם (כגון: צונאמי, רעידת האדמה או טרור) הוא במקרה ולא בכוונת מכוון, מחשבה כזו מביאה עונש נוסף.

כל התוכחות הכתובות בפרשת 'בחוקותי' התקיימו בחורבן בית ראשון. שבעים השנים של החורבן היו כנגד שבעים השמיטות שישראל ביטלו בהיותם בארצם - מדה כנגד מדה.

ואולם, בסופו של דבר אנו מבינים שכל הצרות והייסורים באים עלינו לא כנקמה אלא כדי לעורר את כולנו לתשובה.

מכאן אנו לומדים יסוד חשוב בעניין ההשגחה גם לתקופתנו. בל נחשוב שהאיומים על עם ישראל מהרשעים שבצפון ומהמחבלים שמסביב באו עלינו במקרה, אלא שהכל נובע מחולשותינו. כמובן אין הכוונה לסנגר על המחבלים, אלא לנסות לתקן את הדרוש אצלנו, כדי להסיר את הקטרוג על העם היושב בציון. יש חלקים בעם, שעניין קדושת החיים הלאומיים וקדושת חיי הפרט, ומכל שכן קדושת הכלל, לא מוטבע בהם כלל, וכל שאיפתם היא להיות ככל הגויים. לצערנו הרב, יש גם הלהוטים להסגיר חבלי ארץ לידי המחבלים, ואינם מבינים את גודל האיסור של הסגרת חבלי ארץ לגויים, שהוא המשך חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה. אין ספק שזו אחת הסיבות העיקריות שבגינה אנו סובלים מהמחבלים מקרוב ומאיומים של הרשעים מרחוק.

עם ישראל צריך לשוב בתשובה ולבחון האם התנהגותו תואמת את הדרכת תורת ישראל. אין ספק שאם יחזרו בתשובה, יסורו כל הצרות והאיומים שאנו שרויים בהם. אין אנו יודעים איך בדיוק ההשגחה האלוקית תעשה זאת, אך ללא ספק כך יהיה.

כאשר עם ישראל הולך בדרכה של התורה, יש שפע כלכלי, יש שלום ויש ביטחון. אולם כאשר הולכים ביהירות אחר שרירות הלב, אז באות הצרות כפי שאנו רואים היום. לצערנו, לאחרונה אנו עדים להפקרות ולהידרדרות בשמירה על חיי הזולת. כאשר נותנים לגיטימציה לחיי הפקרות שכרות והוללות, בל נתפלא שאלו הן התוצאות, והציבור כולו משלם את המחיר. הפתרון אינו בהגברת השמירה אלא בחינוך על פי דרכה של תורה.

יהי רצון שעם ישראל יתעורר לגאולתו, ונזכה לראות בקרוב בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.

 

                                                                        

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

 

 

 


דברים לפרשת בהר, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


          

עניינה המרכזי של פרשתנו הוא מצוות השמיטה, שבה אנו מצווים מן התורה להשבית בשנה השביעית את כל עבודת האדמה.

מבחינה רעיונית, למצווה זו יש אותה מטרה כמו זו של השבת. השבת פועלת על היחיד מישראל, ומטמיעה בו את הידיעה שה' ברא את העולם, ויש יום אחד שהוא כולו לה'. כך בשמיטה, האומה בכללה מתפנה מעיסוקי היום יום, ובעיקר מעבודת האדמה  שהיתה עיקר עיסוקו של עם ישראל, ואז מתפנים ללימוד תורה – 'שנת השתלמות'.

לדעת רוב הפוסקים, חיובה של מצווה זו בזמננו הוא מדרבנן, מפני שהיא תלויה ביובל הנוהג לכל השיטות  רק בזמן שרוב ישראל בארץ,  וכאשר אין רוב ישראל בארץ אין היובל נוהג וממילא גם השביעית בזמן הזה נוהגת רק מדרבנן.

פולמוס השמיטה התחיל לפני למעלה ממאה שנה סביב 'היתר המכירה' של הקרקע לגוי, כדי להפקיע ממנה את קדושת שביעית ולאפשר את המשך קיומן הכלכלי של המושבות שהתפרנסו בעיקר מחקלאות. על אף שהמכירה אינה האידיאל, בהתחשב במצב, פסקו גדולי ישראל שמועילה המכירה כדי להפקיע את הקדושה, בזמננו ששביעית מדרבנן.

מאז, מדי שמיטה נאלצת הרבנות להמשיך את היתר המכירה, מכיון שהמדינה נתונה במידה מסויימת בחרם כלכלי מן המדינות שמסביבה ויש קושי לייבא פרות וירקות.

כמובן כל זה אילוץ, ובע"ה כשנזכה לעוצמה כלכלית שתאפשר להשבית את כל החקלאות לשנה שלמה בלי לפגוע בקיומה של החקלאות בארץ, כולל תכנון של מניעת נזקים בשל ביטול חוזים מחוץ לארץ, נקיים את מצוות השמיטה ככתבה וכלשונה.

השביעית תופסת גם מקום מבחינה ערכית. חז"ל דרשו שבשל ביטול מצוות שביעית עם ישראל נענש, וסברו  ששבעים שנות גלות בבל היו כנגד שבעים שמיטות שביטלו בהיותם בארץ. השביעית טומנת בחובה מהלכים ששייכים לקיומה של האומה בארץ. לכן, חקלאי שיכול לשמור שביעית כהלכתה גם בזמננו – קדוש יאמר לו, אך הציבור באופן כללי עדיין נאלץ להשתמש בהיתר המכירה.

יהי רצון שנזכה שעם ישראל בהמוניו יחזור לארץ, ומצווה זו תוכל להתקיים בארץ מן התורה ולא רק מדרבנן. אז גם נוכל לקיים כראוי את המצוות הקשורות לתרומות ומעשרות, שגם אותן מתנה הרמב"ם ב'רוב יושביה עליה',  ונשב לבטח בארצנו.

 

 

 


דברים לשבת פרשת אמור - יום העצמאות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א





מצ"ב רעיון קצר ליום העצמאות, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב - האם לומר הלל ביום העצמאות??? שיעורו של הגר"ד ליאור. חובה לראות!!! לחצו כאן!!

בשבוע הבא ביום חמישי י"א ניסן (19/05) בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב לקראת יום ירושלים, בנושא "קדושת מקום המקדש בזמננו_" , ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן.


מאז הכרזת המדינה לפני שישים שנה ישנה הסתייגות של חוגים מסויימים לקיומה, מפני שהמדינה לא מתנהלת לאור תורת ישראל.

בשנים האחרונות פשטה ההסתייגות הזאת גם לחוגים, שדגלו בעבר בהליכה עם הציונות החילונית. זאת בעקבות הגברת המדיניות האנטי יהודית ואנטי ציונית, ובייחוד לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, הגליית יהודים מיישובם, החרבת הבתים והסגרת חבלי ארץ לידי המחבלים.

ניתן להבין את המניעים להבעת רגשי הזעם והכעס כלפי אלה שמובילים מדיניות שלילית זו. אולם, בכל זאת, כשאנו בוחנים את המצב הכללי של עמנו בתקופה שלאחר השואה ומתבוננים לעומק, עד כמה ששכלנו מגיע, במשמעות של האירועים הגדולים שהתחוללו לעינינו בדורות האחרונים, נראה שיש להביט בראיה אחרת על התופעות הגדולות המתרחשות לפנינו.

מי שמאמין בהשגחת ה' על עמו, לא ישגה לרגע במחשבה שכל שאירע בתקופת השואה באירופה קרה במקרה. תמיד עלינו לברר ולעסוק בשאלה – מה ההשגחה העליונה רוצה מאיתנו ? מדוע בא עלינו אסון נורא, שלא היה כמותו בתולדות האנושות ?

מאמר קצר זה אינו המקום המתאים לעסוק בלקחי השואה. אולם נקודה אחת ברצוני להדגיש כאן – חשיבות המדינה לאור מאורעות השואה.  אצל מורנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל למדנו, שעצם הכרזת המדינה – יש בה קידוש שם שמים עצום מול חילול השם הנורא שהיה בזמן השואה האיומה, כאשר כבוד ישראל נרמס עד עפר ממש. תקומת מדינת ישראל אחרי הגלות הארוכה והקשה, ובייחוד שהיא קמה רק שלוש שנים לאחר שכבו תנורי אושוויץ, היא תשובה לחילול השם הגדול שהיה בעבר.

ולעצם הקושיה – כיצד ניתן להתייחס בצורה חיובית למדינת ישראל לאור התנהגותם של קובעי המדיניות בה ? התשובה היא, שמדינת ישראל שייכת לכל החוגים  ולכל הרבדים בעמנו, לכל בני עמנו בכל פזוריהם וגם לדורות הבאים. לכן, שומה עלינו להודות לבורא עולם על הטובה הגדולה שניתנה לנו לאחר שנות עינוי וסבל. ההתנגדות שלנו היא רק למדיניות של מנהלי המדינה, שמתוך ההתרחקות ממקורות התורה הביאו את עצמם ואת העם היושב בציון להתנתקות מהלאומיות והתנתקות מארץ ישראל.

אנו צריכים להפנים את ההבדל הפשוט שיש בין היחס למדינה לבין היחס למנהליה. עלינו להודות לה' על שנתן לנו מדינה, ולהתפלל להתפתחותה ושיגשוגה, ויחד עם זאת עלינו לפעול כדי לשנות את הכיוון אליו חותרות מערכות המדינה השונות. טרם הגענו אל הגאולה השלימה, אך אנו מצפים ונערכים לכך שלא ירחק היום ועם ישראל יתעורר ויחזור בתשובה, כפי שהרמב"ם פסק בהלכות תשובה, בקרוב בימינו אמן.

 

                                                                        

 


דברים לפרשת קדושים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


  

          

מלשון הפסוק "דבר אל כל עדת בני ישראל... קדושים תהיו" לומדים חז"ל שפרשה זאת נאמרה ב'הקהל'. בדרך כלל את רוב הדברים היה משה רבנו אומר לזקנים והם היו מעבירים הלאה, עד שהגיעו גם לנשים. אך ישנן כמה פרשיות מיוחדות בתורה, שבהן משה רבנו כינס את כולם, אנשים ונשים, ואמר בפניהם את הדברים.

פרשת 'קדושים' היא תקציר של ההדרכות בענייני ההנהגה שבין אדם לחברו, שהן הבסיס של חיי החברה. אמנם גם פרשת 'משפטים' נאמרה לכולם, אך הדגש בה הוא על הימנעות מלהזיק לאחר. בפרשתנו הדגש הוא על הצד החיובי של עזרה לזולת, כגון מתנות עניים, בנוסף על לא לגנוב, לא לשקר, לא לכחש, לא להישבע, לא לעשוק ולא לגזול. יתרה מזאת, נאמרו כאן אפילו עניינים של דיבור כמו לא לקלל חרש, לא לתת מכשול לפני עיוור, לא לעמוד על דם רעך. כל ההדרכות האלו הן הנהגה נאותה כפי שראוי לבני אל חי שחיים ברמה מוסרית גבוהה, ולכן התורה פותחת בציווי "קדושים תהיו".

התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך". כידוע, התורה אינה מצווה את האדם לעשות דבר שהוא נגד הטבע, ולכן לכאורה אי אפשר לומר לאדם שיאהב את חברו כפי שהוא אוהב את עצמו, שהרי אדם קרוב לעצמו. לכן פירשו חז"ל על דרך השלילה – "מה דעלך סני לחברך לא תעביד" - מה שאינו מקובל עליך ואתה לא מרוצה בו אל תעשה לחברך. בסוף הפסוק כתוב "אני ה'" - אם אדם יוצא מתוך נקודת מוצא שכולם ברואיו של המקום, ממילא הוא יתייחס לכל אדם שנברא בצלם כפי שהתורה האלוקית מצווה.  אנשים שאינם מאמינים, וחושבים שהעולם נברא במקרה וכל חייהם במקרה, שום דבר לא מחייב אותם להתנהגות ישרה המתחשבת בזולת , כשאין ציווי אלוקי לכך.

עלינו לדעת שגם תיקון החברה צריך להיות ע"פ התורה ומעומק האמונה בציווי הקב"ה. אנו רואים בעינינו את התוצאות של הניסיונות לתקן את חיי החברה על בסיס אנושי גרידא מבלי מחשבה על "אני ה'". עם כל הרצון הטוב שיש, כאשר תיקונים חברתיים לא נובעים מתוך עומק האמונה, ברור לנו מראש שהם נועדו לכישלון. כפי שידוע, הקומוניזם קם על בסיס תיקון החברה ע"י שוויון לכל ונגד ניצול הזולת. התוצאה הייתה הפוכה, הם הביאו לניצול גדול ולחוסר שוויון. לעומת זאת, תורתנו מקיפה את כל תחומי החיים, כולל תיקונים חברתיים, אך בתנאי שהם יהיו נובעים מתוך עומק אמונה  כי "אני ה'"- רק אז החברה תתוקן.

יהי רצון שנדע ליישם את חוקי התורה בחיינו היום-יומיים, וע"י זה  נהיה עדה קדושה בדרגה גבוהה כפי שהתורה האלוקית דורשת מאיתנו, לטובתנו.