תורת חברון: פרשת השבוע ושיעורי הלכה מאת הגאון הרב דב ליאור שליט"א Rav Dov Lior

דברים לפרשת כי תשא ולפורים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

מצ"ב רעיון קצר לפרשת כי תשא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשלושה שיעורים של הרב לפורים :

תענית אסתר, מחצית השקל ומצוות זכור - מפי הגאון הרב ליאור שליט"א (9 דק') - לחץ כאן!!!

שיעורו של הגר"ד ליאור לפורים חלק א' - קריאת המגילה

מה להכין למשלוח מנות? וכמה צריך לתת מתנות לאביונים? -

פרשתנו משופעת בנושאים שונים, כאשר בתחילתה כל עניני המשכן וכליו. לאחר מכן בא התיאור של אחת המעידות הקשות של דור המדבר - חטא העגל, וקבלת לוחות שניים. ה'אבן עזרא' מביא בשם הגאון, שכבוד הלוחות השניים היה יותר מאשר הלוחות הראשונים. מסביר הנצי"ב שהכוונה, שלמרות שהראשונים ניתנו בפומבי והשניים בצינעה, מ"מ הכוונה היא שהמעלה הגדולה של התורה שבע"פ שהיא נותנת אפשרות גם לאדם לחדש דברים בתורה והם נחשבים דברי אלוקים חיים, ומתגלה שזה רצון ה'.

יש כאן גם דברים גדולים שנתגלו אחר חטא העגל, והם ההדרכות האלוקיות בהנהגת העוה"ז.

משה רבנו התפלל על חטא העגל והזכיר זכות אבות, ואז הקב"ה לימד אותו את ענין שלוש עשרה המידות.הרמב"ם מגדיר את שלוש עשרה המידות כחוקים שהטביע האלוק בעולם להנהגת המין האנושי. יש חוקיות בעולם כולו, וזה כלול ב'אני אעביר כל טובי על פניך'. משה רבנו ידע בחכמתו את כל החוקים בהם הבורא מנהיג את העולם כולו, לפיהם י"ג המידות מתייחסות להנהגה של הקיבוץ האנושי. כל אדם עלול לחטוא עוד מראשיתה של הבריאה, מפני שיש בו גם יצר טוב וגם יצר רע. משום כך ברא הקב"ה את התשובה עוד לפני שברא את העולם, שהרי אם לא היתה אפשרות התשובה היה האדם מתייאש לגמרי.

בי"ג מדות נאמר שם ה' פעמיים , האחת לפני שיחטא האדם והשניה לאחר שיחטא. 'רחום וחנון' - הידיעה האלוקית אינה מכריחה את התנהגות האדם. ידיעת האלוק איננה מכריחה את הבחירה, והאדם נשאר חופשי. גם כשנגזרה גזרה עדין יש בכוחה של תפילה מעומק הלב וכוונה אמיתית לשנות את האדם או לשנות את המציאות, והמצב אינו אבוד.

בזמן מרדכי ואסתר, נהפך חודש אדר מיגון לשמחה בזכות התשובה והתפילה של עם ישראל. גם היום יש איום גדול על קיומו של עם ישראל ועל קיום ההתיישבות בארץ ישראל.
עלינו להתפלל לקב"ה מעומק הלב ולא לחשוב שהמציאות מראה שאין מוצא. גם אם בעיני בשר ודם נראה שאין מוצא, אנחנו מאמינים 'כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזב' .

אם י"ג מידות נאמרות בכוונה, אזי הקב"ה משפיע שפע על העולם הזה, ומשבש ומפר את עצת הזוממים להרע לעם ישראל.

נקווה שגם בדורנו ישבית הקב"ה את כל מדיינינו , יסולקו כל שונאינו ויפר ה' את עצת כל אויבנו, ונזכה גם החודש הזה לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

דברים לפרשת תצוה - שבת זכור, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

מחר בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב בנושא "פורים – פרזים ומוקפים", ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן.

קדמונינו תיקנו לקרוא בחודש אדר ארבע פרשיות. פרשה ראשונה, שכבר קראנו, היא פרשת 'שקלים'. פרשה שניה קוראים אנו בשבת פרשת 'תצוה' והיא פרשת 'זכור', ולאחר מכן פרשת 'פרה' ופרשת 'החודש'.

פרשת 'זכור', לפי שיטת בעלי ה'תוספות', היא הפרשה היחידה שיש חיוב לקוראה מתוך הספר, ולא רק לזכור בלב את מה שעשה לנו עמלק.

עלינו להבין את גודל החשיבות וכובד המשקל שהתורה מייחדת לנושא זה. יש מצווה לזכור את אשר עשה לנו עמלק, ויש מצווה נוספת למחות את זכרו.

נשאלת השאלה : מפני מה בא ציווי זה, הרי במהלך הדורות עמים רבים התנכלו לעם ישראל, אולם על אף אחד מהם לא נצטווינו למחותו מתחת השמים?

אלא, שמלחמות פורצות בדרך כלל בגלל מחלוקת על שליטה בשטח מסויים, או על מקורות כלכליים, או פעולות גמול על שהצד השני הרע להם וכדומה.

עמלק בא להתנגד לעם ישראל בצאתם ממצרים מבלי שהיתה לו אף אחת מהסיבות האלה. לעם ישראל לא היה שיג ושיח עם עמלק בדורות הקודמים - הם לא באו לרשת את ארצו של עמלק ואף פעם לא הרעו לו.

עמלק בא להתנגד לעצם עליית קרנם של ישראל, שאמורים לקבל את התורה שהיא המאור שבעולם. קבלת התורה מעידה שהבורא ברא את העולם למטרה מסויימת ועל האדם מוטלות חובות מסויימות. הבורא ברא את העולם וגם משגיח עליו, ומנהל בו שכר ועונש. עמלק שולל את הגישה הזאת , ודוגל בכך שכל מה שמגיע לאדם וכל מה שקורה בעולם הוא במקרה ולא בהכוונה ממקור עליון. עמלק רצה למחוק את עם ישראל מעל פני האדמה. משום כך בא הציווי לא רק למחות את אותה השתייכות גזעית לעמלק, אלא יותר מזה. גדולי המפרשים אומרים שהכוונה במצווה זו היא כלפי כל מי שמייצג את הרעיון של עמלק. כל עם שחורט על דגלו למחות את עם ישראל, כלומר מתנגד לייעוד שעם ישראל צריך להביא לעולם, הוא בבחינת עמלק. במשך הדורות המאבק בעמלק מופיע בכל פעם כלפי עם אחר.

מובא בספרים, שמחיית עמלק היא על ידי הגברת הקדושה של עם ישראל בעולם.לפי הנאמר ב'שפת אמת', כל שמירת שבת כהלכתה וכל הגברת הקדושה בעולם יש בהן מעין מחיית עמלק - מחיית התיזה וההשקפה שלהם ומחיית הדגל שלהם .

בדור הקודם עמלק התגלם באומה הגרמנית. אולם גם היום יש מדינה באזור הפרסי, שמכריזה בריש גלי על רצונה למחות את ישראל , אע"פ שעם ישראל אף פעם לא הרע להם ולא היה לו שום שיג ושיח איתם.

כמובן, אנחנו צריכים לעשות כל מה שיש בידינו על מנת להתגונן. אבל לא פחות מזה, ואולי ביתר שאת, עלינו להגביר את הייחודיות של קדושת עם ישראל. עם ישראל צריך לדעת שהוא העם הנבחר, לא במובן השלילי שאצל אומות העולם, שמשתלטים ומנצלים עמים אחרים, אלא באופן המחייב אותנו בתרי"ג מצוות, בפרישות ובקדושה. עלינו להבליט את האמונה האמיתית בתוכנו וממילא גם לעולם כולו.

כל השנאה שאנחנו חשים ועדים לה היום, לא תעלם על ידי ועידה כזו או אחרת או ע"י שיח כלשהו. אם עם ישראל לא ימלא את יעודו ואת שליחותו בעולם, השנאה תלך ותגבר. גלי השנאה באים לעורר את אלו מתוכנו שאינם מבינים את ההבדל המהותי בינינו ובן העמים האחרים. הגויים בפנימיותם מצפים שאנחנו נתקן את עצמנו ואת כל העולם כולו.

יהי רצון שנזכה עם קריאת פרשת 'זכור' למלא את ייעודנו בעולם, להיות בבחינת "והייתם לי סגולה מכל העמים", להבליט את הקדושה, את אהבת הצדק והיושר ואת האמונה בעולמנו. אם אנחנו נתקן את עצמנו ונקרין לעולם, ממילא יתוקן העולם כולו והגויים כולם ידעו להעריך את עם ישראל. העולם יבין שרק עם ישראל מסוגל לתת להם את קרן ההצלה מהחומרנות והתועבות שבהן הם שקועים.

נדע לנצל את שבת זו להתרוממות לספירה הרוחנית שלשמה נבראנו, ולהביא לעצמנו ולעולם כולו את האמת, הצדק והיושר. נזכה אי"ה כולנו לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו, בהתקיים הפסוק: "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

דברים לפרשת משפטים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

פרשת משפטים נאמרה אחרי המעמד הנשגב של מתן תורה, וכפי שחז"ל דרשו :'ואלה המשפטים', באה ו' להוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף האחרונים מסיני.

בפרשתנו מרוכזים כל הדינים שבין אדם לחברו, אשר אנו לומדים בסדר נזיקין.

ההגיון הפשוט אומר, שלאחר המעמד הנשגב והנורא בהר סיני, תעסוק התורה בדברים עליונים של דבקות באלקים חיים. אולם התורה האלוקית יורדת לתחום המעשי שבין אדם לחברו, כגון עניני נזיקין וכו'. אכן חמורים הם ענינים אלו עד שאומרים בעלי 'התוספות', שאדם צריך להיות זהיר יותר שלא יזיק בהם מאשר שלא ינזק מהם.

אדם צריך להיזהר לא רק על רכושו וממונו של הזולת, אלא גם שלא יזיק את חברו בדיבור, כפי שדרשו חז"ל 'לא תשא שמע שוא' - אזהרה למקבל לשון הרע. לפעמים נזקים נגרמים בגלל פגיעה בזולת או השפלה של הזולת, והם יותר חמורים מנזקים שנגרמים לממונו, מפני שנזק ממוני ניתן לשלם בכסף, ואילו פגיעה בדיבור אינה ניתנת לפיצוי .

התורה האלוקית עוסקת גם בתחום ההנהגתי, ומצווה 'אחרי רבים להטות' שמשמעותו שיש ללכת אחר הרוב, אך זאת רק בזמן שיש ספק ואדם לא יודע אם לנטות לכאן או לכאן – אומרת התורה האלוקית שיש להכריע לפי הרוב. גם בהנהגות הציבור, אם רוב הציבור בוחר בדרך מסויימת והאדם הפרטי מסתפק - עליו ללכת אחר הרוב .

אולם בזה ישנה מגבלה - 'לא תהיה אחרי רבים לרעות', כלומר, כאשר אדם משוכנע שדבר מסויים הוא אמיתי והרוב מצדדים בַּשקר, התורה האלוקית מזהירה אותו מפני ההליכה אחרי הרבים לרעות, אע"פ שהם הרבים.

ומי קובע מהו רע? התורה עצמה קובעת מהו טוב ומהו רע. כל עיקרה של התורה הוא 'ועשית הישר והטוב' – עליך לרדוף אחר הצדק והיושר. עזרה וכבוד אמיתי לזולת - זהו טוב, אך מה שהפוך מזה ומנוגד לזה - הוא רע למרות שהרוב החליט כך. דמוקרטיה שבה הולכים אחר הרוב היא דבר יפה ונחמד, אך אם אין בה ערכי-על אמיתיים, היא יכולה להגיע למעשים מחרידים, וכבר היו דברים מעולם שהרוב החליט להשמיד את המיעוט. לכן באה התורה האלוקית לומר, שבזמן שיש לך ספק – לך אחר הרוב, אך בזמן שברור לך שהרוב טועה ועושה רע, נגד תורת ישראל, אסור לך ללכת אחר הרוב, גם אם בשל כך יבואו עליך ייסורים או קשיים אחרים.

אין ספק שאם עם ישראל היה הולך על פי הדרכתה של תורה, כל חיי האומה היו נראים לגמרי אחרת. לא היו אז כל אותן שביתות מזיקות במשק שגורמות להפסדים של הפרט ושל הכלל, וכל אורחות החיים בין אדם לחברו ובין הפרט לציבור היו טובים יותר.

אהבת הצדק והיושר בתחום הנהגת הציבור היא זו שתביא לנו את האושר. יהי רצון שעם ישראל ידע להפנים את הדברים ולהתנהג בהתאם להדרכתה של תורה, שהיא נצחית ואיננה משתנית בהתאם לזמנים.

דברים לפרשת משפטים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

בפרשתנו מרוכזים כל הדינים שבין אדם לחברו, אשר אנו לומדים בסדר נזיקין.

דברים לפרשת בשלח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

פרשתנו עוסקת במה שהתרחש לאחר שעם ישראל עזב את אדמת מצרים. למרות שפרעה אמר 'קומו צאו מתוך עמי', לאחר שהבין שאין בדעת עם ישראל לחזור, נהפך לבו והתחרט על ששלחם.

היום דבר מקובל הוא שאיש ציבור מבטיח משהו ולא מתכוון כלל לקיים אותו. אולם בדורות הקודמים, כשמלך אמר משהו היה לזה גיבוי, כמו שאומרת הגמרא, שמלך האומר שיעקור הר - ההר יעקר ולא יחזור מדבריו. אולם כאן פרעה חזר בו מפני ששנאה גברה, והמצרים אמרו "לקינו, נטלו ממוננו ושילחנום". למרות שהם עשו זאת בהכרה מלאה - חזרו בהם.

פרשתנו עוסקת בתיאור שני איומי מלחמה שהיו על עם ישראל, האחד איום פרעה שרודף אחר עם ישראל על מנת להחזירם למצרים, והאחר בסוף הפרשה - מלחמת עמלק.

יש הבדל מהותי בין שתי מלחמות אלו. למרות שגם מעשהו של פרעה נבע מרשעות, הרי היתה לו טענה מסויימת: "מה זאת עשינו כי שילחנו את בני ישראל מעבדנו", דהיינו, היו לנו עבדים ואנו הוצאנו אותם לחופשי בחינם. אולם מלחמת עמלק שונה במהותה. לעמלק לא היתה שום עילה להלחם בעם ישראל. לא היה בין שתי האומות כל שיג ושיח. בני ישראל לא התכוונו לרשת את ארצו, ולא התגרו בהם. עמלק יצא למלחמה אך ורק מתוך שנאה תהומית וכעס על עצם הופעת אורם של ישראל על במותי ההיסטוריה. מכאן אנו למדים שיכולה להיות שנאה שאין לה שום נימוק הגיוני, וממילא אין שום פתרון להשקיט אותה.

המלחמה במצרים היתה בדרך ניסית, אך המלחמה בעמלק התנהלה בדרך הטבע "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" - מלחמה ממש. כמובן,תפילתו של משה סייעה ללוחמים במערכה.

עמלק מייצג את ההתנגדות לגילוי השכינה והקדושה בעולם (לצערנו, גם היום יש אתיאיסטים מסוגים שונים שרוצים למחוק כל זכר של קדושה), לכן לאחר הניצחון על עמלק הקב"ה מבטיח שיימחה את זכר עמלק מן העולם. מחיית עמלק נעשית באמצעות עם ישראל. ככל שעם ישראל יגביר את הקדושה בעולם ע"י שמירת התורה והמצוות, ככל שנגביר את העוצמה הרוחנית, בזה אנו מוחקים את עמלק.

אי אפשר לפתור את בעיית הרשעות בעולם על ידי דיפלומטיה וכדומה. אין פתרון אחר לבעיה, אלא רק כאשר עם ישראל יהיה בדרגה רוחנית גבוהה, ויקרין קדושה ואמונה בבורא עולם, כמו שכתוב "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

בל נחשוב כי התקרבות והתרפסות כלפי אומות העולם יביאו את הגאולה, להיפך, וכך כותב הגרי"מ חרל"פ, שהגאולה תבוא רק כאשר לא תמצא אומה אחת שמוקירה את ישראל – "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". ההתקרבות שלנו לאומות, והנסיונות למצוא חן בעיני העמים, יתנפצו אל מול סלעי המציאות. אין מה להיבהל מכך - זהו תהליך הגאולה. כמו שבלידה, בתחילה יש לאישה צירים כואבים מאד שהולכים ומתגברים, אך בסופו של דבר התוצאה היא הבאת חיים חדשים לעולם. עם ישראל צריך להיפרד מהעמים כדי למלא את שליחותו האלוקית להיות "לברית עם לאור גויים". אנו רואים שהמהלכים האלוקיים חותרים לקראת ייעוד זה, ואין הדבר רחוק. גם כשיש ירידות ונפילות, אנו סמוכים ובטוחים כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב, ובע"ה עוד בדורנו נזכה למחיית עמלק, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה ובא לציון גואל.

בייחוד בזמן האחרון אנו עדים לאנטישמיות שצוברת תאוצה ביבשת אירופה ושאר ארצות. נדע נאמנה שזה חלק מתהליך הגאולה, והלוואי שנזכה לראות בישועת השם המלאה על עמו ונחלתו בקרוב בימינו.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דברים לפרשת בא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א‎

בפרשתנו בא לכלל סיום המהלך של יציאת מצרים. המהלך הזה כלל שידוד מערכות הטבע ע"י ההשגחה האלוקית, כדי לאלץ את המצרים לשלח את בני ישראל מארץ מצרים.

לפני צאתם של בני ישראל ממצרים ציווה הקב"ה אותם לקיים את קרבן הפסח, כדי להרחיקם מעבודה זרה ולהכינם לקבלת עול מלכות שמים.

המצווה הראשונה שנצטוו כלל ישראל כציבור עוד לפני מתן תורה היא זו שכתובה בפרשתנו, "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". זו אינה הודעה לקונית בעלמא, אלא שלפי הרמב"ם ושאר מוני המצוות יש כאן ציווי מיוחד למנות את התאריך ע"פ הלוח העברי, להבדיל מהתאריכים שבהם משתמשים גויים אחרים. החודשים שאנו מונים הם לפי מהלך הלבנה, והשנים לפי מהלך השמש.

אנו רואים שכל הנושאים ההלכתיים שקשורים לזמן נקבעים לפי התופעות הטבעיות. היום מתחיל בצאת הכוכבים וכן השבתות והמועדים. חצות היום וחצות הלילה נמדדים לפי אמצע היום ואמצע הלילה. המועדים נקבעים ונקראים לפי עונות החקלאות: חג האסיף, חג הקציר וכדומה . הכל נקבע בהתאם לכוחות שההשגחה האלוקית מפעילה במציאות, עד כדי כך שאם קורה שפסח עשוי לחול לא באביב מעברים את השנה ומוסיפים עוד חודש.

השנה מתחילה בתשרי, כשרואים שינוי בטבע, עוצמת החום פוחתת והימים מתקצרים. אצל אומות העולם כגון הנוצרים, השנה מתחלפת באמצע החורף, כשאין כל שינוי בטבע. גם היום מתחלף אצלם בשעה שתים עשרה בלילה ללא כל קשר לשינוי בטבע. הכל נקבע באופן מלאכותי, בלי שום אחיזה במציאות.

קידוש החודשים הוא אחד מהתחומים שמסורים לבית הדין הגדול, לסנהדרין. ידוע שהסמיכה בוטלה בזמנו של הלל נשיאה, נכדו של רבי יהודה הנשיא . הראשונים שואלים: כיצד מתקדשים א"כ בזמננו החודשים והשנים? תשובתם, שאותו הלל הנשיא האחרון, לאחר שראה שהסמיכה עלולה להתבטל, קידש את החודשים ועיבר את השנים, עד לביאת הגואל וחזרת הסנהדרין אשר יוכלו לשוב ולקדש.

הרמב"ם אינו מתייחס למעשה הזה של הלל הנשיא האחרון, לא בפירוש המשניות, לא בספר המצוות, ולא ביד החזקה. קידוש החודש על פי הרמב"ם נעשה ע"י בני ארץ ישראל. בזה מביע הרמב"ם רעיון עמוק, שלציבור שיושב בארץ יש באופן פוטנציאלי סמכות לחדש את הסמיכה. לדעת רוב הפוסקים כל מערכת המשפט התורנית כיום היא רק מדרבנן - 'שליחותייהו קעבדינן'. איך יוכל להתקיים לעתיד לבא הפסוק "ואשיבה שופטייך כבראשונה", הרי בטלה הסמיכה? עפ"י הרמב"ם יש בכוחנו לחדש את הסמיכה, כאשר כל חכמי ארץ ישראל יקבעו מי הוא המוסמך, ואז יוכל הוא להסמיך אחרים.

קידוש החודשים מתאפשר כאשר כל הציבור שיושב בארץ, על כל חכמיו, מסכים שביום פלוני יהיה ראש חודש. הרמב"ם בפירוש המשניות ל'בכורות' וכן בספר המצוות מצוה קנ"ג כותב, שאם ח"ו לא יהיו לפחות עשרה יהודים בארץ ישראל, שהם נקראים עדה, אזי לכל מערך המועדים לא יהיה תוקף. אותם עשרה יהודים שהיו בארץ, גם בתקופות הקשות שבהן היתה ארץ ישראל חרבה, בהסכמתם החילו את הקידוש לזמן הזה. בספר המצוות (מצוות 'עשה' קנג) כתב הרמב"ם : "ואנחנו אמנם נחשב היום, כדי שנדע היום שקבעו... בני ארץ ישראל... ועל קביעתם נסמוך ולא על חשבוננו. אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא, והבן זה מאד . ואני אוסיף לך באור , שאילו היה אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת ,כיון שהבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ. הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים, לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים".

נמצא שכל רצף התאריך וקביעת המועדים תלוי בישיבתנו בארץ. אילו לא היה עם ישראל בארץ לא היה דין של קידוש החודש. מכאן רואים, שהמצווה הראשונה שהקב"ה מצווה אותנו כעם, קידוש החודשים, תלויה בקיומה של האומה שהוא מותנה בהיותה בארץ.

יהי רצון שנזכה לכך שעם ישראל יתעורר לגאולתו ויחזור לארצו, ונזכה לקיים את מצוות קידוש החודשים כלכתחילה על ידי סנהדרין.

דברים לפרשת וארא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

פרשת 'וארא' עוסקת במהלכים האלוקיים שאילצו את המצרים לשלח את עם ישראל, אך בתוך הפרשה משובצות גם כמה הדרכות להתבוננות נכונה על ההתרחשויות שמסביבנו.

בתחילה משה רבנו מסרב שבעה ימים, כאשר הקב"ה שולחו להוציא את עם ישראל ממצרים. משה רבנו ידע שעם ישראל עדיין לא הגיע לכלל השלמות, שגלות מצרים היתה צריכה להביאו. לכן סבר משה כי עדיף שיגאלו בעוד זמן מה, עם כל הסבל הכרוך בכך, מאשר שיגאלו עכשיו ואח"כ יזדקקו לגלויות נוספות על מנת להגיע לשלמות. אולם ההשגחה האלוקית ידעה שאם הם יישארו במצרים זמן נוסף, כבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה. משום כך הקב"ה שולח את משה.

משה רבנו טען שצריך לשלוח את אהרון והזקנים, שהם טובים ממנו, ולא אותו. ה' נתן לו שני אותות. האות הראשון הוא המטה שנהפך לנחש, וכשאחז אותו בזנבו הפך למטה, דהיינו, הזנב הפך לראש.בזה רצה הקב"ה לרמוז לו ,שלפעמים יש להעמיד מנהיג על העם למרות שלא גדל בתוכו ולא היה מוכר, כל זאת בשל הסגולות הנפשיות של אותו אדם.

אח"כ אומר הקב"ה למשה, שאם לא יאמינו לשני האותות האלה, יבוא האות השלישי שהוא שונה מהשניים הראשונים אשר באו כדי לאמת את השליחות. באות השלישי ה' אומר למשה לקחת ממימי היאור, לשפוך על היבשה והם יהפכו לדם. אות זה לא בא לאמת את השליחות, אלא בא לומר שמי שיתחכם עם מהלך הגאולה, מהלך הגאולה עצמו יהפך לו לרועץ. ואכן כך באמת היה, שכל אלו שלא רצו להיגאל מתו בשלושת ימי האפילה ולא זכו לצאת ממצרים.

הדבר מודגש פעמיים בפסוק "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאוֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" כדי לרמוז שכך הדבר אף לדורות עולם, שכשהקב"ה גואל את עם ישראל ויש אנשים שחושבים שזו אינה הגאולה, הקב"ה מעניש על כך. "והיו לדם ביבשת" - המים שנותנים חיות, אם הם לא מתקבלים על ידי מי שצריך, הם נהפכים לו לרועץ.

דוגמא לדבר אנו מוצאים בזמן המלכים, כשהיה רעב בשומרון. אחר מפלת חיל ארם היה ניתן להשיג חיטים ושעורים בזול. מי שלגלגו על כך נרמסו בזמן שהעם פרץ החוצה, וכך לא זכו לגאולה.

כך גם לדורות. כל מי שלא מאמין שזו גאולת עם ישראל ומתחכם, הגאולה כשלעצמה עלולה חלילה להיהפך לו לרועץ.

אנו מאמינים שגילויי ההשגחה האלוקית, שהשיבה את עם ישראל לארצו, אלו מהלכים אלוקיים ואל לנו להתחכם יותר מדי. יש להודות על מה שיש, וכל כמה שעם ישראל יהיה מוכן יותר וירצה יותר את הגאולה, אזי המהלכים יהיו מהירים וקלים יותר לעם ישראל.

אנו רואים זאת בכל שבע המכות שמוזכרות בפרשתנו, שעל ידן העניש הקב"ה את המצרים, כדי להמריץ אותם לשלח את ישראל וכן על מנת שיפיקו את הלקחים על ההשגחה. אין מקרה בעולם והכל תחת השגחת ה' על עם ישראל, בין אם מבינים ובין אם לא מבינים.

אור גאולת ישראל שהתחיל להתנוצץ בדורנו, ילך ויגדל, ילך ויתרחב, עד שנגיע לראות את הגאולה על כל מרחביה, ועם ישראל יתעורר לתשובה שלמה. המצב העכשווי הוא רק זמני. אם נהיה ראויים, יעשה הקב"ה כך שהמהלכים האלוקיים יתרחשו במידת הרחמים ולא במידת הדין, ונזכה בקרוב לראות בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.