דברים לפרשת תרומה, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

שיעורו החודשי של הרב לקראת חג הפורים, בנושא "הלכות פורים", יתקיים אי"ה בשבוע הבא ביום חמישי ז' אדר בשעה 20:00 (תפילת ערבית בשעה 19:45) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.

          

בפרשתנו מופיע הציווי על בנין המשכן. התורה כותבת בפירוט רב מה צריך להיות בדיוק במשכן, כמה קרשים, כמה קרסים, כמה אדנים וכו', עד כדי שהיא מקדישה ארבע וחצי פרשיות לענין בנית המשכן.

כשאדם בונה בית, הוא אינו צריך לומר לקבלן כמה בטון וכמה ברזל צריך לשים מפני שזה ענין של מקצועיות, והקבלן הוא המקצוען. אולם המשכן אינו סתם בנין בעלמא , אלא דגם של העולם כולו ,שצריך להיבנות עפ"י הוראות מדוייקות של הקב"ה , ובזה לא שייך לסמוך על סברא של אדם.  בפרשת 'משפטים'  כתבה התורה "אשר יאמר כי הוא זה" , וממילים אלו למדו חז"ל את כל היסודות של הלכות טוען ונטען. לעומת זאת במשכן שהוא דגם של כל העולם, שהשכינה שורה בו  ושהאלוקות מתגלה בו,  הכל מפורט לפרטי פרטים, מפני שאלו דברים שאין מקום לסברא האנושית להכריע בהם.

בצלאל היה האומן הראשי וחז"ל דרשו את שמו שכביכול היה בצל  אל, מפני שהוא ידע בדיוק את כל פרטי הקמת המשכן, כנגד איזה עולם הוא משמש, למה הוא רומז ומה העמקות שיש בו.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – יש מצווה מהתורה לדורות לבנות את בית הבחירה במקום אשר בחר ה', בירושלים. אם כן נשאלת השאלה: האם עלינו לקיים את המצווה הזאת בזמננו, אם נתעלם לרגע מהחולשות המדיניות , ולבנות את בית המקדש?

ה'חתם סופר', הרב קלישר ועוד גדולי ישראל, התעוררו לענין זה לפני כמאתים שנה. מרן הרב קוק זצ"ל בשו"ת 'משפט כהן'  טוען שהמצווה היחידה שטעונה גילוי וחזרה של הנבואה היא בנין המקדש. המצווה היא לבנות את המזבח בדיוק באותו מקום שנתקדש בימי שלמה המלך ואי אפשר להזיזו למקום אחר. אמנם נעשו מדידות בהר הבית, אך אי אפשר לזהות את המקום בדיוק מושלם. משום כך ברור ,שאפילו אם לא היתה מניעה פוליטית ומדינית, לא היינו יכולים לבנות את בית המקדש ,מחוסר ידע. בנוסף לחסרון הידיעה באיתור המקום המדוייק, יש גם חסרון ידיעה בהלכות עבודה ובהלכות טומאה וטהרה.

אולם חז"ל אמרו ש"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו", לכן בכל דור יש חובה להוסיף נדבך בתחום הרוחני לקרוב בנין בית המקדש. לפני כמאה שנה, בעקבות התחלת שיבת עם ישראל לארצו, חיבר ה'חפץ חיים' ליקוט של הלכות קדשים, מעין מה שעשה הרי"ף על הש"ס, ובעקבות זאת התחילו כהנים ללמוד את סדר 'קדשים'. גם היום ישנן ישיבות מעטות שבהן לומדים סדר 'קדשים' בעיון, כפי שלומדים את שאר הסדרים.

גם אם מנועים אנו מלבנות את המקדש בפועל, בכל זאת מוטל עלינו לגאול את המקום ולהחזירו לבעלות עם ישראל.

נתפלל שהנהגת המדינה תדע ,שכשם שאנו מצווים לגאול את הארץ, כך עלינו לגאול גם את מקום המקדש ולהחזיר את הבעלות עליו לעם ישראל.

יהי רצון שנזכה לראות בהשבתה של הגזלה לבעליה החוקיים, וארץ ישראל תחזור להיות כולה של עם ישראל, ובמיוחד הר הבית שעליו יתנוסס בית המקדש בב"א.

 

                                                                        

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דברים לפרשת משפטים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

          

פרשת משפטים נאמרה אחרי המעמד הנשגב של מתן תורה, וכפי שחז"ל דרשו :'ואלה המשפטים', באה ו'  להוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף האחרונים מסיני.

בפרשתנו מרוכזים כל הדינים שבין אדם לחברו, אשר אנו לומדים בסדר נזיקין.

ההגיון הפשוט אומר, שלאחר המעמד הנשגב והנורא בהר סיני, תעסוק התורה בדברים עליונים של דבקות באלקים חיים. אולם התורה האלוקית יורדת לתחום המעשי  שבין אדם לחברו, כגון עניני נזיקין וכו'. אכן חמורים הם ענינים אלו עד שאומרים בעלי 'התוספות', שאדם צריך להיות זהיר יותר שלא יזיק בהם מאשר שלא ינזק מהם.

אדם צריך להיזהר לא רק על רכושו וממונו של הזולת, אלא גם שלא יזיק את חברו בדיבור, כפי שדרשו חז"ל  'לא תשא שמע שוא' - אזהרה למקבל לשון הרע.  לפעמים נזקים נגרמים בגלל פגיעה בזולת או השפלה של הזולת, והם יותר חמורים מנזקים שנגרמים לממונו, מפני שנזק ממוני ניתן לשלם בכסף, ואילו פגיעה בדיבור אינה ניתנת לפיצוי .

התורה האלוקית עוסקת גם בתחום ההנהגתי, ומצווה 'אחרי רבים להטות' שמשמעותו שיש ללכת אחר הרוב, אך זאת רק בזמן שיש ספק ואדם לא יודע אם לנטות לכאן או לכאן – אומרת התורה האלוקית שיש להכריע לפי הרוב. גם  בהנהגות הציבור, אם רוב הציבור בוחר בדרך מסויימת והאדם הפרטי מסתפק - עליו ללכת אחר הרוב .

אולם  בזה ישנה מגבלה - 'לא תהיה אחרי רבים לרעות', כלומר, כאשר אדם משוכנע שדבר מסויים הוא אמיתי והרוב מצדדים בַּשקר, התורה האלוקית מזהירה אותו מפני ההליכה אחרי הרבים לרעות, אע"פ שהם הרבים.

ומי קובע מהו רע? התורה עצמה קובעת מהו טוב ומהו רע. כל עיקרה של התורה הוא 'ועשית הישר והטוב' – עליך לרדוף אחר הצדק והיושר. עזרה וכבוד אמיתי לזולת - זהו טוב, אך מה שהפוך מזה ומנוגד לזה - הוא רע למרות שהרוב החליט כך. דמוקרטיה שבה הולכים אחר הרוב היא דבר יפה ונחמד, אך אם אין בה ערכי-על אמיתיים, היא יכולה להגיע למעשים מחרידים, וכבר היו דברים מעולם שהרוב החליט להשמיד את המיעוט. לכן באה התורה האלוקית לומר, שבזמן שיש לך ספק – לך אחר הרוב, אך בזמן שברור לך שהרוב טועה ועושה רע, נגד תורת ישראל, אסור לך ללכת אחר הרוב, גם אם בשל כך יבואו עליך ייסורים או קשיים אחרים.

אין ספק שאם עם ישראל היה הולך על פי הדרכתה של תורה, כל חיי האומה היו נראים לגמרי אחרת, וכל אורחות החיים בין אדם לחברו ובין הפרט לציבור היו טובים יותר.

אהבת הצדק והיושר בתחום הנהגת הציבור היא זו שתביא לנו את האושר. יהי רצון שעם ישראל ידע להפנים את הדברים ולהתנהג בהתאם להדרכתה של תורה, שהיא נצחית ואיננה משתנית בהתאם לזמנים.

 

                                                                        

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------