שיעורו החודשי של הרב לקראת ט"ו בשבט, בנושא "קדושת הארץ למצוותיה", יתקיים אי"ה מחר, יום חמישי ט' שבט בשעה 20:00 (תפילת ערבית בשעה 19:45) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.
פרשתנו ממשיכה לתאר את מהלך יציאת עם ישראל מארץ מצרים. אם היה מי שחשב שעם היציאה ממצרים סיימנו את ההתמודדויות עם אומות העולם, באה פרשת 'בשלח' ומתארת את מסע המלחמה של המצרים נגד עם ישראל, וסיומה בסוף הפרשה "ויבא עמלק", כדי להראות לנו שאומות העולם לא משלימות עם קיומה של האומה הישראלית.
פרעה אמר לבני ישראל "קומו צאו מתוך עמי", ומיד אחר כך חזר בו מדבריו. גם כורש ומלכים נוספים הצהירו דברים לטובת עם ישראל ולאחר מכן חזרו בהם. אולם יש הבדל עקרוני בין האיום המלחמתי של פרעה, ובין המלחמה שהיתה עם עמלק. כשפרעה חזר בו ורדף אחרי עם ישראל, הוא נתלה בנימוק מסויים. אמנם הנימוק לא היה נכון, אך הוא נתלה בו. לפי מדרש חז"ל, פרעה אמר : לקינו, נטלו את ממוננו, ושילחנום - מה זאת עשינו ? מדוע עשינו שטות כזאת ? למרות שבאותה שעה הוא נאלץ להסכים לשלחם, הוא חזר בו. היה לו נימוק לא צודק, אבל בכל זאת בעיניו זה היה נימוק.
אצל עמלק אין הדבר דומה. בסוף הפרשה נאמר "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". התורה אינה מביאה סיבה לכך שהוא בא להלחם עם ישראל. המלבי"ם מסביר, שלמלחמת עמלק בעם ישראל לא היתה אף אחת מהסיבות המקובלות בעולם למלחמת עם בעם. לא הצקה, לא פעולת גמול ולא בעיה של פרנסה גרמה לעמלק להלחם בישראל. לעם ישראל לא היה שיג ושיח עם עמלק בעבר, לכן למלחמת עמלק בעם ישראל לא היתה כל סיבה סבירה. הם התנגדו להופעת אורם של ישראל על במותי ההיסטוריה, ולכן גם לא ניתן היה לפתור את העימות בדרכי שלום. הרי היו ישראל יכולים לשלוח אליהם את אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, שיפגש ויעשה עמם שלום. אלא שעם ישראל ידע שעמלק מתנגד לעצם קיומה של האומה, וזה גם נותן לנו את ההסבר למאמר האלוקי "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". הרי במהלך הדורות היו הרבה עמים שלחמו בעם ישראל, ואף על פי כן לא נדרשנו למחות אלא רק את זכרו של עמלק.
הגרי"ד סולוביצ'יק מביא בשם אביו הגר"מ, שכל עם שדוגל בהשמדת עם ישראל מתוך שנאה יש לו דין של עמלק על כל המשתמע מכך.
את המציאות הזאת אנו רואים מול עינינו היום, כאשר לפעמים עמלק בא לידי ביטוי בעם זה ולפעמים בעם אחר. את העמלקים צריך למחות - למחוק את התיזה שלהם, למחוק את ההשקפה שלהם – את כל אלה שרוצים להשמיד את עם ישראל מתוך התנגדות לעצם קיומו של עם ישראל.
אין שום פתרון לבעיה הזו אלא ע"י התגברות הקדושה. ככל שעם ישראל יגביר את הופעת הקדושה בעולם, כך תזורז מחיית עמלק. על כך אומר ה'שפת אמת', שע"י שמירת שבת כהלכתה, מוקרנת קדושה בעולם, והעמלקיות הולכת ונעלמת.
עלינו לדעת שגם היום ההתנגדות של העמים, של הישמעאלים ותומכיהם, היא עבורנו מעין מלחמת עמלק. מלחמתם בנו אינה בגלל שטח זה או אחר, אלא שהם מתנגדים לעצם קיומו של עם ישראל. לכן זו בעיה שאין לה שום פתרון, ורק אם אנחנו נגביר את עוצמתנו הרוחנית נוכל להתגבר עליה. זה הדבר שכתוב אצל יעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" - אם הקול הוא קולו של יעקב - הצד הרוחני של עם ישראל, יתגבר ועם ישראל ישמור תורה ומצוות, ואז תהיה לו הזכות כלפי שמיא, וממילא ידי עשו לא ישלטו והקב"ה יחליש את שונאי ישראל.
נדע נאמנה שלא על ידי הידמות לתרבות שלהם, אלא על ידי הגברת כוחו של עם ישראל מבחינה רוחנית, הקב"ה יעזור לנו להחליש את הרשעות ולהגביר את הקדושה בעולם. כשאנו אומרים 'אתה בחרתנו', אנו מתכוונים לצד הערכי והרוחני שלנו. אין לנו ענין להשמיד או לנצל ולשעבד מישהו. יש לנו תרי"ג מצוות המחייבות אותנו מבחינה מוסרית. אם אנחנו נעשה את המוטל עלינו , הקב"ה יעזור לנו למחות את זכר הרשעות הזו שבעולם ואז נזכה לשלום אמת ולבטחון בארץ ובעולם כולו.
------------------------------
------------------------------ ------------------------------ ------------------------------ ----------
דברים לפרשת בשלח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א
דברים לפרשת בא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א
שיעורו החודשי של הרב לקראת ט"ו בשבט, בנושא "קדושת הארץ למצוותיה", יתקיים אי"ה בשבוע הבא ביום חמישי ט' שבט בשעה 20:00 (תפילת ערבית בשעה 19:45) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.
בפרשתנו בא לכלל סיום המהלך של יציאת מצרים. המהלך הזה כלל שידוד מערכות הטבע ע"י ההשגחה האלוקית, כדי לאלץ את המצרים לשלח את בני ישראל מארץ מצרים.
לפני צאתם של בני ישראל ממצרים ציווה הקב"ה אותם לקיים את קרבן הפסח, כדי להרחיקם מעבודה זרה ולהכינם לקבלת עול מלכות שמים.
המצווה הראשונה שנצטוו כלל ישראל כציבור עוד לפני מתן תורה היא זו שכתובה בפרשתנו, "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". זו אינה הודעה לקונית בעלמא, אלא שלפי הרמב"ם ושאר מוני המצוות יש כאן ציווי מיוחד למנות את התאריך ע"פ הלוח העברי, להבדיל מהתאריכים שבהם משתמשים גויים אחרים. החודשים שאנו מונים הם לפי מהלך הלבנה, והשנים לפי מהלך השמש.
אנו רואים שכל הנושאים ההלכתיים שקשורים לזמן נקבעים לפי התופעות הטבעיות. היום מתחיל בצאת הכוכבים וכן השבתות והמועדים. חצות היום וחצות הלילה נמדדים לפי אמצע היום ואמצע הלילה. המועדים נקבעים ונקראים לפי עונות החקלאות: חג האסיף, חג הקציר וכדומה . הכל נקבע בהתאם לכוחות שההשגחה האלוקית מפעילה במציאות, עד כדי כך שאם קורה שפסח עשוי לחול לא באביב מעברים את השנה ומוסיפים עוד חודש.
השנה מתחילה בתשרי, כשרואים שינוי בטבע, עוצמת החום פוחתת והימים מתקצרים. אצל אומות העולם כגון הנוצרים, השנה מתחלפת באמצע החורף, כשאין כל שינוי בטבע. גם היום מתחלף אצלם בשעה שתים עשרה בלילה ללא כל קשר לשינוי בטבע. הכל נקבע באופן מלאכותי, בלי שום אחיזה במציאות.
קידוש החודשים הוא אחד מהתחומים שמסורים לבית הדין הגדול, לסנהדרין. ידוע שהסמיכה בוטלה בזמנו של הלל נשיאה, נכדו של רבי יהודה הנשיא . הראשונים שואלים: כיצד מתקדשים א"כ בזמננו החודשים והשנים? תשובתם, שאותו הלל הנשיא האחרון, לאחר שראה שהסמיכה עלולה להתבטל, קידש את החודשים ועיבר את השנים, עד לביאת הגואל וחזרת הסנהדרין אשר יוכלו לשוב ולקדש.
הרמב"ם אינו מתייחס למעשה הזה של הלל הנשיא האחרון, לא בפירוש המשניות, לא בספר המצוות, ולא ביד החזקה. קידוש החודש על פי הרמב"ם נעשה ע"י בני ארץ ישראל. בזה מביע הרמב"ם רעיון עמוק, שלציבור שיושב בארץ יש באופן פוטנציאלי סמכות לחדש את הסמיכה. לדעת רוב הפוסקים כל מערכת המשפט התורנית כיום היא רק מדרבנן - 'שליחותייהו קעבדינן'. איך יוכל להתקיים לעתיד לבא הפסוק "ואשיבה שופטייך כבראשונה", הרי בטלה הסמיכה? עפ"י הרמב"ם יש בכוחנו לחדש את הסמיכה, כאשר כל חכמי ארץ ישראל יקבעו את מי הם מסמיכים, ואז יוכל הוא להסמיך אחרים.
קידוש החודשים מתאפשר כאשר כל הציבור שיושב בארץ, על כל חכמיו, מסכים שביום פלוני יהיה ראש חודש. הרמב"ם בפירוש המשניות ל'בכורות' כותב, שאם ח"ו לא יהיו לפחות עשרה יהודים בארץ ישראל, שהם נקראים עדה, אזי לכל מערך המועדים לא יהיה תוקף. אותם עשרה יהודים שהיו בארץ, גם בתקופות הקשות שבהן היתה ארץ ישראל חרבה, בהסכמתם החילו את הקידוש לזמן הזה. בספר המצוות (מצוות 'עשה' קנג) כתב הרמב"ם : "ואנחנו אמנם נחשב היום, כדי שנדע היום שקבעו... בני ארץ ישראל... ועל קביעתם נסמוך ולא על חשבוננו. אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא, והבן זה מאד . ואני אוסיף לך באור , שאילו היה אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת ,כיון שהבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ. הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים, לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים".
נמצא שכל רצף התאריך וקביעת המועדים תלוי בישיבתנו בארץ. אילו לא היה עם ישראל בארץ לא היה דין של קידוש החודש. מכאן רואים, שהמצווה הראשונה שהקב"ה מצווה אותנו כעם, קידוש החודשים, תלויה בקיומה של האומה שהוא מותנה בהיותה בארץ.
יהי רצון שנזכה לכך שעם ישראל יתעורר לגאולתו ויחזור לארצו, ונזכה לקיים את מצוות קידוש החודשים כלכתחילה על ידי סנהדרין.
------------------------------
------------------------------ ------------------------------ -----------
דברים לפרשת וארא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א
פרשת 'וארא' עוסקת במהלכים האלוקיים שאילצו את המצרים לשלח את עם ישראל, אך בתוך הפרשה משובצות גם כמה הדרכות להתבוננות נכונה על ההתרחשויות שמסביבנו.
בתחילה משה רבנו מסרב שבעה ימים, כאשר הקב"ה שולחו להוציא את עם ישראל ממצרים. משה רבנו ידע שעם ישראל עדיין לא הגיע לכלל השלמות, שגלות מצרים היתה צריכה להביאו. לכן סבר משה כי עדיף שיגאלו בעוד זמן מה, עם כל הסבל הכרוך בכך, מאשר שיגאלו עכשיו ואח"כ יזדקקו לגלויות נוספות על מנת להגיע לשלמות. אולם ההשגחה האלוקית ידעה שאם הם יישארו במצרים זמן נוסף, כבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה. משום כך הקב"ה שולח את משה.
משה רבנו טען שצריך לשלוח את אהרון והזקנים, שהם טובים ממנו, ולא אותו. ה' נתן לו שני אותות. האות הראשון הוא המטה שנהפך לנחש, וכשאחז אותו בזנבו הפך למטה, דהיינו, הזנב הפך לראש.בזה רצה הקב"ה לרמוז לו ,שלפעמים יש להעמיד מנהיג על העם למרות שלא גדל בתוכו ולא היה מוכר, כל זאת בשל הסגולות הנפשיות של אותו אדם.
אח"כ אומר הקב"ה למשה, שאם לא יאמינו לשני האותות האלה, יבוא האות השלישי שהוא שונה מהשניים הראשונים אשר באו כדי לאמת את השליחות. באות השלישי ה' אומר למשה לקחת ממימי היאור, לשפוך על היבשה והם יהפכו לדם. אות זה לא בא לאמת את השליחות, אלא בא לומר שמי שיתחכם עם מהלך הגאולה, מהלך הגאולה עצמו יהפך לו לרועץ. ואכן כך באמת היה, שכל אלו שלא רצו להיגאל מתו בשלושת ימי האפילה ולא זכו לצאת ממצרים.
הדבר מודגש פעמיים בפסוק "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאוֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" כדי לרמוז שכך הדבר אף לדורות עולם, שכשהקב"ה גואל את עם ישראל ויש אנשים שחושבים שזו אינה הגאולה, הקב"ה מעניש על כך. "והיו לדם ביבשת" - המים שנותנים חיות, אם הם לא מתקבלים על ידי מי שצריך, הם נהפכים לו לרועץ.
דוגמא לדבר אנו מוצאים בזמן המלכים, כשהיה רעב בשומרון. אחר מפלת חיל ארם היה ניתן להשיג חיטים ושעורים בזול. מי שלגלגו על כך נרמסו בזמן שהעם פרץ החוצה, וכך לא זכו לגאולה.
כך גם לדורות. כל מי שלא מאמין שזו גאולת עם ישראל ומתחכם, הגאולה כשלעצמה עלולה חלילה להיהפך לו לרועץ.
אנו מאמינים שגילויי ההשגחה האלוקית, שהשיבה את עם ישראל לארצו, אלו מהלכים אלוקיים ואל לנו להתחכם יותר מדי. יש להודות על מה שיש, וכל כמה שעם ישראל יהיה מוכן יותר וירצה יותר את הגאולה, אזי המהלכים יהיו מהירים וקלים יותר לעם ישראל.
אנו רואים זאת בכל שבע המכות שמוזכרות בפרשתנו, שעל ידן העניש הקב"ה את המצרים, כדי להמריץ אותם לשלח את ישראל וכן על מנת שיפיקו את הלקחים על ההשגחה. אין מקרה בעולם והכל תחת השגחת ה' על עם ישראל, בין אם מבינים ובין אם לא מבינים.
אור גאולת ישראל שהתחיל להתנוצץ בדורנו, ילך ויגדל, ילך ויתרחב, עד שנגיע לראות את הגאולה על כל מרחביה, ועם ישראל יתעורר לתשובה שלמה. המצב העכשווי הוא רק זמני. אם נהיה ראויים, יעשה הקב"ה כך שהמהלכים האלוקיים יתרחשו במידת הרחמים ולא במידת הדין, ונזכה בקרוב לראות בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.
------------------------------
------------------------------ ------