דברים לפרשת ויחי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

          

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". על יעקב אבינו עברו כמה חלופות זמנים - הוא נרדף ע"י עשיו אחיו, סבל מלבן, ואח"כ באה צרת יוסף. רוב ימיו חי יעקב בהתגוננות. לעומת זאת, בשבע עשרה שנותיו האחרונות אמנם לא התגורר יעקב בארץ, אך חייו היו ללא דאגות פרנסה וללא איום כלשהו עליו או על משפחתו. כך היה יכול יעקב להקדיש את כל זמנו וכוחותיו לחינוך נכדיו וניניו.

 

יעקב אבינו חשש מהירידה למצרים, כפי שמעידה התורה בפרשת 'ויגש', כאשר אמר לו  ה' "אל תירא מרדה מצרימה" – משמע שהוא פחד. יעקב חשש להשפעת הגלות וטומאת ארץ מצרים על הדורות הבאים. רק כאשר באה ההבטחה האלוקית "אנכי אעלך גם עלה" - שתי עליות, עליה פיזית ביציאת מצרים, ועליה רוחנית במעמד הר סיני, נרגעה המיית לבבו של יעקב. יעקב דאג לחינוך הילדים ורצה שידעו שהם מהווים את התשתית לבנין בית ישראל, ולא הסתלק מן העולם עד אשר ראה את צאצאיו הרבים הולכים בדרכו.

 

אכן חינוכו של יעקב הניב פירות, וכל בניו המשיכו בדרכו. במיוחד ניכר חינוכו של יעקב בבנו יוסף, ששהה עשרות שנים מחוץ לבית אביו לבדו בנכר ועמד בכל הנסיונות, הן בתחום המוסרי והן בתחום הממוני שבין אדם לחברו .

 

חז"ל דרשו , שלאחר שיעקב נתבשר שיוסף חי ואמר "אלכה ואראנו בטרם אמות", חזרה אליו רוח הקודש כנאמר "ותחי רוח יעקב". הוא צפה ברוח הקודש שיוסף 'מלך הוא ועומד בצדקו'.

יוסף אף השפיע מחינוכו הטוב על שני בניו מנשה ואפרים, שגדלו לבדם בסביבה של עובדי אלילים, בתוך התרבות העתיקה הקלוקלת של מצרים.

מנשה ואפרים זכו לשמש דגם לברכה שכל הורה מברך את ילדיו. יעקב אבינו אומר "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", כיון שחינוכם היה קשה יותר מחינוך שאר הילדים . מנשה ואפרים חיו בחברת בני נסיכים שראשם היה מלא בדברים בטלים, אך למדו תורה מיוסף למרות שכל יומו היה מלא בענייני המלוכה. לכן זו הברכה שכל הורה מברך את ילדיו, שאף אם יקלעו לחברה רעה, ימשיכו את דרך התורה של אביהם. זו האמת שעליהם לדבוק בה, למרות שהיא קשה.

 

יעקב אבינו לא הסתפק רק בשמירת הצביון, אלא החדיר במודעות של בניו שהימצאותם בארץ מצרים היא זמנית והם צריכים לחזור לארץ מכורתם, לארץ ישראל. לכן גם דרש שיקברו אותו בארץ ישראל מיד אחר מיתתו. הוא חשש שאם יקבר במצרים, הדורות הבאים יאמרו : 'הצדיק קבור במצרים, מדוע שנלך לארץ ישראל?!' היום אנו מכירים את התופעה שיהודים הגרים בארץ ישראל נוסעים להשתטח על קברי צדיקים בחו"ל, כל שכן שיש חשש שמי שכבר גר בחו"ל לא יחפוץ לעלות לארץ.

 

גם יוסף השביע את אחיו לפני מותו "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" על מנת להחדיר לכל הדורות הבאים את הידיעה, ששהותם בגולה היא זמנית ומקומם האמיתי הוא בא"י.

 

לצערנו הרב יש כאלה שמסתפקים אם אחינו שאינם מתגוררים בארץ הם 'גולה' או 'תפוצה', כאילו מילת הקסם 'תפוצה' מתקנת את המצב. יהודי צריך לדעת , שגם אם מקומו כרגע בחו"ל, בשל אילוצים כלכליים או אחרים, מקום מגוריו הקבוע הוא בא"י.

 

אנו, תושבי א"י, צריכים להכין את התשתית לקלוט את מליוני אחינו מארצות הפזורה, מתוך ידיעה ברורה שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל. ההשגחה האלוקית נתנה לנו את הארץ הזאת כדי להחזיק בה, לבנות עליה, ולהכין את התשתית לקליטת אחינו מהגולה. ברור לכל, שלא ירחק היום בו הם יאלצו לעזוב את ארצות הנכר בגלל שנאת הגויים.

ומי יתן והדברים הללו יתרחשו במידת החסד ולא במידת הדין.

 

יהי רצון שנזכה להמשיך את דרכו של יעקב אבינו לשמור על ייחודנו, לשמור על חיי קדושה וטהרה, לשמור על ארצנו השייכת אך ורק לעם ישראל, ולהחיל ריבונותנו  על כל מרחביה.

 

                                                                        

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דברים לפרשת ויגש, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

שיעורו החודשי של הרב בנושא "התנהלות יוסף ואחיו לאור ההלכה", יתקיים אי"ה מחר בשעה 20:00 (תפילת ערבית בשעה 19:45) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.     

בפרשתנו מסופר על כל מהלך האירועים עד ירידת יעקב ובניו למצרים .

יש להבין מדוע  משך יוסף את כל הענין עד שהתוודע אל אחיו. וכי הוא לא ידע שאביו מצטער בכל רגע נוסף?!

אלא שיוסף ידע שחלומותיו הם חלומות נבואיים, ואין ביכולתו לעשות שום פעולה אשר תשבש את התגשמות החלומות. משום כך רצה יוסף לגרום לכך שאביו יבוא אליו, לאחר שיאסר בנימין. ואולם כאשר אמר לו יהודה : "והיה כראותו כי אין הנער ומת",  הבין יוסף שאין הכוונה כפשוטו  שיעקב יבוא וישתחווה לו, ואז התוודע אל אחיו.

הכתוב אומר שאחיו נבהלו מפניו. עשרים שנה הם סברו שהצדק איתם במכירת יוסף, והנה יום אחד מתברר להם שהכל נבע מטעות יסודית. מעמד זה היה מאוד לא נעים עבורם. אף שיוסף היה הצעיר שבאחים, הם לא יכלו לעמוד בתוכחתו. חז"ל למדו מבהלת האחים מוסר השכל : 'אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה' -  אם הם נבהלו מתוכחתו של אחיהם הקטן, איך נעמוד אנחנו בתוכחתו של הקב"ה ביום הדין!?

ההשגחה האלוקית סובבה את כל האירועים כך שבני ישראל ירדו למצרים. יעקב אבינו חשב שהוא רק יורד לראות את בנו וחוזר לארץ, אך לפני צאתו רמז לו הקב"ה במראות הלילה שמכאן ואילך מתחילה הגלות. הירידה לא תהיה בבחינת 'יום' אלא בבחינת 'לילה'.

עוד אמר הקב"ה ליעקב : "אל תירא מרדה מצרימה" - משמע שיעקב פחד מהירידה למצרים. הוא חשש לגורל הרוחני של נכדיו וניניו. בארץ ישראל כבר הושרשה הקדושה, אך מצרים היתה שיא טומאת ארץ העמים, כעין 'תרבות המערב' של היום. הקב"ה 'מרגיע' את יעקב באומרו "ויוסף ישית ידו על עיניך", ואכן יוסף דאג שכולם ישכנו בחבל ארץ נפרד, בארץ גושן, לא יחד עם המצרים.

יעקב אבינו גם דאג לשלוח את יהודה לפניו להקים בארץ גושן בתי אולפנא, תלמודי תורה ומוסדות חינוך, כדי שכל צאצאיו ילמדו להיות נאמנים לתורתם ולתורת אבותיהם. אין ספק שבכל אותן שבע עשרה שנה שיעקב חי במצרים הוא דאג, טיפל, חינך והשפיע על כל הצאצאים שכבר אז היו  רבים מאד.

מכאן אנו לומדים, ששמירת ערכי החינוך אצל הילדים היא בסיסית ועקרונית לשמירתה של האומה. אכן חז"ל אומרים, שאחרי שיוסף ואחיו נפטרו חלק מהעם התחיל למעוד -  יצאו מארץ גושן, הפרו את ברית המילה ועוד. עם זאת סייגים מסויימים כן היו להם - שלא שינו את שמם, את לשונם ואת מלבושיהם, ולא התחתנו עם גויים. היום לצערנו גם סייגים אלו אינם קיימים, ורבבות אחינו בגולה הולכים לאיבוד ע"י התבוללות בגויים. זהו כרסום גדול בקיומו הפיזי של עם ישראל.

יוסף עצמו שימש דוגמא לדורו ולדורות הבאים. לאחר שנמכר ע"י אחיו, היה בין הגויים עשרות שנים ובכל זאת שמר על קדושתו ועל יושרו. כאשר הודיעו ליעקב אבינו שיוסף חי נאמר "ותחי רוח יעקב אביהם" -  ששרתה עליו שכינה. יעקב היה בחברון וצפה ברוח קדשו, ואמר: "עוד יוסף חי" - מלך הוא ועומד בצדקו. להיות מלך בעל עמדת כוח כמעט בלתי מוגבלת ולא להסתאב במנעמי השלטון, ולא להיגרר לשחיתות וחוסר יושר, זהו נסיון קשה מאד. חז"ל אומרים שיוסף היה מלך במצרים שמונים שנה! בכל הזמן הזה היה נאמן וישר "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה", למרות  שהיה יכול להעביר חלק מהכסף לחשבונו הפרטי. יוסף הראה דוגמא של ישרות ומוסריות לדור הצעיר. כל צאצאי בני ישראל למדו ממנו וקיבלו כוח לעמוד ולשמור על צדקותם וישרותם גם בתוך חשכת הגלות.

התורה מספרת לנו גם על גדולת האחים, שהודו על האמת ואמרו "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת". הם הבינו שאין מקרה, ואם באים ייסורים על אדם עליו לחשוב מדוע הם באו, כדי שיתקן ולא יעסוק בהטלת האשמות על אחרים.

עלינו ללמוד ממעשי אבותינו וללכת בדרכם, כדברי חז"ל שצריך אדם לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי". מובא בשם ר' בונים מפשיסחא שאמר: איני חושש שבשמים יטענו עלי מדוע לא הייתי כמו אברהם אבינו, אלא מדוע לא הייתי ר' בונים. דהיינו : האם התאמצתי להיות מה שאני יכול להיות ? האם מלאתי את שליחותי, או שנתתי לזמן לעשות את שלו ?

כל אחד מאיתנו צריך לעשות כמיטב יכולתו על מנת לקשור את עצמו לכלל ישראל, לקיים תורה ומצוות ולחנך את ילדיו ומשפחתו, ובזה להמשיך את מסורת אבותינו הקדושים, עד שנזכה לגאולתנו השלמה.

 

                                                                        

 

 

 

דברים לפרשת מקץ, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

מצ"ב רעיון קצר לפרשת מקץ, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

שיעורו החודשי של הרב בנושא "התנהלות יוסף ואחיו לאור ההלכה", יתקיים אי"ה בשבוע הבא ביום חמישי ג' טבת (21/12) בשעה 20:00 (תפילת ערבית בשעה 19:45) בבית כנסת "הבית הלבן" ברח' גת 9 קרית משה ירושלים.

הציבור מוזמן

        

פרשת מקץ היא הפרשה השנייה שהתורה מקדישה למעשיו של יוסף הצדיק.

ירידתו של יוסף למצרים וכל האירועים שאירעו לו הטביעו את רישומם בעת ההיא, וגם על כנסת ישראל בכל מהלך הדורות. ירידתו של יוסף למצרים נועדה להכשיר את הקרקע ולהכין את התשתית לקליטת בית יעקב, שממנו עתידה להתפתח האומה הישראלית. אכן בפרשת 'שמות' אנו רואים את ההכרה הראשונה בבני ישראל כעם מצד פרעה , כשאמר "הנה עם בני ישראל".

ההשגחה האלוקית סובבה כך, שיוסף ירד למצרים כדי שייעשה מושל ויאפשר את קליטת בני יעקב בזמן הרעב, לכלכל אותם, ולתת להם את האפשרות להכין את מוסדות התורה בארץ גושן.

לא פחות חשוב מכך, היתה ירידתו על מנת להוות דוגמא לדורות. יוסף היה לבדו בארץ מצרים, שהייתה שקועה באליליות ובתרבות של אותם הימים . אף על פי כן הוא הצליח לעמוד בצדקו בכל התחומים. בתחום המוסר - בניסיון שהיה לו עם אשת פוטיפר, וכן בישרות שבין אדם לחברו. כתוב "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה" – יוסף הביא את כל ההכנסות ממכירת התבואה לבית האוצר של המלך ולא לקח לעצמו אפילו פרוטה. כידוע, יוסף היה משנה למלך פרעה, ולמעשה כל סמכויות השלטון היו בידיו במשך שמונים שנה (שספק רב אם היה כמותו בכל היסטורית העמים), כך שלכאורה היה יכול לעשות ככל העולה על רוחו. אולם יוסף נהג בישרות ובנקיות כפיים. הוא עשה מלאכתו במסירות ובנאמנות למלוכה, ואת כל הכסף הביא ביתה פרעה. זו דוגמא לאדם בעל יראת שמים אמיתית, יראת שמים שבאה לידי ביטוי בישרות בתחום המוסר ובתחום הממון.

זהו לימוד לדורות, שכאשר יהודי נקלע לגלות בין הגויים, עליו ללמוד מהנהגתו של יוסף, לשמור בתוקף על אמונתו היהודית ולעמוד בכל הנסיונות.

ליוסף נולדו שני בנים במצרים. הם קיבלו חינוך יהודי שורשי, ללא בית ספר וללא תלמוד תורה. למרות עבודתו הרבה בענייני המלוכה, ואע"פ שהגיע בזמן לעבודה (ולא רק על מנת להחתים כרטיס) ולא פרש ממנה לפני סיומה, השכיל יוסף לחנך את בניו לתורה ומצוות. מן הסתם לימד אותם לפני העבודה ולאחר שחזר מהעבודה, כדי שידעו כיצד להתנהג ולא ילמדו מכל בני הנסיכים שסביבם. הוא החדיר לתודעתם מאיזו משפחה הם באים ולמה עליהם לשאוף. אכן זכו מנשה ואפרים, שבהם יברך כל הורה את בנו : "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", לאמר שגם אם חלילה יקלעו הילדים לסביבה רדודה וחלשה, ימשיכו את החינוך של אבותיהם. זו הדוגמא של יוסף לדורות.

יהי רצון שנשכיל כולנו ללכת בדרכו של יוסף בחינוך הבנים, שעם ישראל ישמור על עצמותו וקדושתו ואז נזכה לגאולה בקרוב בימינו.

 

                                                                        

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

 

 

דברים לפרשת וישב, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א

          

פרשתנו עוסקת בהמשך פעליו של יעקב אבינו ובניו, המהווים את התשתית לבניין כנסת ישראל. מעשי האבות אינם מצטמצמים לדורם בלבד, אלא הם מטביעים את רישומם על כל מהלך ההיסטוריה של עם ישראל.

פרשת יוסף ואחיו נראית לנו לא ברורה. איך ייתכן שיוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל אביהם, ואיך ייתכן שהאחים מוכרים אותו כאחרון העבדים, הרי ערכי המוסר הבסיסיים הם כבוד והתחשבות בזולת ? מעשים כאלו, לכאורה, מתאימים לחבורה של פורקי עול, כמו אצל אומות העולם, אך ודאי לא לשבטי - יה.

אלא שבהתבוננות עמוקה נראה שיש כאן שאיפה לגדלות, הן של יוסף והן של האחים. יוסף, בשל גדלותו ומעלתו הרוחנית, חשב שבכל מקרה שאחיו נופלים מעט ממדרגתם הרוחנית הגדולה, צריך אביהם לדעת מכך כדי שיוכל להוכיח אותם. יוסף בוודאי לא התכוון להבליט את אישיותו, כפי שמוכח בפרשות הבאות, שהוא לא נטר שנאה לאחיו אלא דן אותם לכף זכות.

אולם אחיו רצו לסלקו, מפני שחשבו שהוא מתנהג כלפיהם בהתנשאות. הם סברו שהתנהגותו עלולה לערער ולקעקע את בנין כנסת ישראל, ולכן יש לו דין רודף, ומותר לפגוע בו. להשליך אדם לבור או למוכרו לישמעאלים, מבחינה מסויימת זו הריגה, כפי שאומרים חז"ל במסכת 'בבא בתרא' ששבי אצל גויים יותר קשה מהריגה בפעם אחת. עצם אמירת האחים "לכו ונמכרנו לישמעאלים" היא הוצאתו של יוסף מכלל ישראל.

הם חשבו שיוסף מתנשא עליהם מתוך כך שרק הוא הראוי שממנו תצא האומה הנבחרת, כפי שאצל אביהם וסבם שגם להם היו עוד בנים שנדחו. אולם יוסף התכוון להעלותם לדרגה רוחנית גבוהה יותר, כמו שאומר בעל 'משנה למלך' ב'דרך מצוותיך', שהוא חשד באחים שאינם מקפידים באכילת אבר מן החי. לבני נח אין חיוב שחיטה, ולכן כשהבהמה מפרכסת  עדיין אסור להם לאכלה מפני שזה נחשב כאבר מן החי, אך לישראל מותר, כיון שהם מצווים על השחיטה, והשחיטה מותרת למרות שהבהמה מפרכסת (אכן יוצא מכאן שיש לישראל דין קל יותר מאומות העולם בענין זה). האחים רצו להדגיש שיש להם דין של ישראל למרות שעדין לא ניתנה תורה, גם לקולא, אולם יוסף רצה לומר להם שעדיין לא יצאו ממדרגת בני נוח, ולכן המפרכסת אסורה להם.

את גדלותם של האחים אנו רואים בפרשה הבאה. כאשר הם נקלעים למעצר אצל יוסף ושמעון נשאר שם, הם מצדיקים עליהם את הדין ומודים בטעותם "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת". היתה להם טעות מרה, כפי שאומרים חז"ל, שבגלל מכירת יוסף נהרגו עשרת הרוגי מלכות. חטאם נתן את אותותיו א"כ גם לאחר דורות רבים. מכל מקום, הם חזרו בתשובה ותקנו את דרכם, ואנו יודעים שבסופו של דבר גם ליוסף וגם לאחים היתה כוונה לשם שמים.

 

 

                                                                        

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------