דברים לפרשת מקץ, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


מצ"ב רעיון קצר לפרשת מקץ, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

ביום שלישי הקרוב, ה' טבת (03/01) בשעה 20:30 יתקיים בביתו של הרב בשכונת "בית אורות" שיעור בנושא "דרכי פסיקת הלכה".

כמו כן, ביום חמישי ז' טבת (05/01) בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב בנושא "איסור מלאכה בשבת, גרמא, דבר שלא מתכוון ופסיק רישא" ב"בית הרב" רח' הרב קוק 9.

הציבור מוזמן

          

מטרת ירידתו של יוסף למצרים היתה להכשיר את הקרקע לקליטת בית יעקב כעבור כמה שנים כאשר כולם ירדו למצרים, ע"מ לקיים את הגזירה האלוקית "גר יהיה זרעך בארץ לא להם".


דווקא יוסף נבחר ע"י ההשגחה האלוקית לרדת למצרים, בגלל מעלתו וצדקותו, כיון שרק אצלו היה בטחון שלא יפול מהמדרגה הרוחנית והחינוכית שקיבל אצל יעקב אבינו. התורה גם מספרת  על ההתמודדויות שהיו ליוסף בין האומות, ובכולן נהג  בצדקות. 

במיוחד בולטת ישרותו ומוסריותו, כשהיה ממונה על ביתו של השר המצרי, ולא שלח ידו ברכוש הזולת. גם כאשר אשת אדוניו ניסתה לפתותו לדבר עבירה סירב בתוקף, כיון שידע שזהו חטא גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.

לצערנו, היום בעולם הרחב מתארים דוקא את חולשותיהם של בני האדם. לעומת זאת התורה מתארת מי הוא גיבור - אדם שיודע לא להיגרר אחר התאוות, אלא בוחר בדרך של ישרות צדקות ואצילות, למרות שהוא משלם על כך מחיר כבד אפילו עד כדי ישיבה בבית סוהר.

עמידתו האיתנה של יוסף, שלא הושפע ממידותיהם של המצרים, שימשה כדוגמא חיה לכל בית יעקב שהיו במצרים, ובעצם לכל יהודי שנקלע לבין האומות לבדו, שאפשר להיות נחושים ולשמור על רמה רוחנית גבוהה.                                                                       

פרשתנו חלה בכל שנה בימי החנוכה. בחנוכה אנו מציינים דוקא את גבורת החשמונאים, למרות שבזמן בית שני היו  אירועים נוספים שבהם עם ישראל ניצח אויבים מבית ומחוץ, כפי שנכתבו במגילת 'תענית'. חז"ל אומרים שבטלה מגילת 'תענית' מפני שאירועים אלו כוחם יפה לשעתם ולא לדורות. מה שאין כן חג החנוכה שנקבע לדורות עולם, מכיון שהתועלת שהיתה בניצחון על מלכות יון לא הצטמצמה לאותה שעה, אלא נתנה לעם ישראל 'זריקת חיסון' לדורות עולם, לעמוד מול השפעות זרות. היוונים הרשעים רצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", דהיינו, לבטל תורה ולגרום לכך שעם ישראל יחיה חיי הוללות. עם ישראל התגבר על ידי הכהנים הקדושים, והקב"ה מסר את הרשעים ביד עוסקי תורתו. זהו לימוד לדורות, שאם עם ישראל נחוש בדרכו האמיתית, דרך התורה, הוא יכול לעמוד גם מול מעצמות גדולות ועמים רבים. יוסף באופן אישי השפיע על הסובבים אותו ועל הדורות הבאים. יש להבין גם שחג החנוכה לא בטל, מפני שהמשמעות של הניצחון על תרבות יוון נמשכת עד היום הזה. מלחמתנו נגד תרבות יוון לא הסתיימה, ובכל דור ודור יש הרוצים לטשטש את הזהות היהודית-תורנית שלנו, ולייבא תרבות מאומות העולם. עלינו לדבוק בתורתנו הקדושה, שרק היא נותנת לנו את ההדרכה לחיים אמיתיים.

יהי רצון שנזכה ללמוד, גם מיוסף וגם מחנוכה, לשאוב את העוז והגבורה שאבותינו  הקדושים הנחילו לנו מדורי דורות, שיביאו אותנו אל המנוחה ואל הנחלה.

 

 

 

 

                                                                       

 

 

 

--





























David Wilder דוד וילדר
Exec Dir: Eretz.Org

p:(+972) 52-429-5554 | p: US: +1-347-725-0325 | e:david@davidwilder.org | w:www.davidwilder.org a: Beit Hadassah, Hebron בית הדסה, חברון 90100
Breaking the Lies - שוברים שקרים

    

Fwd: דברים לפרשת וישלח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א





מצ"ב רעיון קצר לפרשת וישלח, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע -  וישלח

 

          

פרשתנו עוסקת בשובו של יעקב אבינו מפדן ארם לארץ ישראל, ובאירועים שעברו עליו בדרך. יעקב אבינו שולח מלאכים לעשיו כדי להודיע לו שהוא בא, ורוצה למצוא חן בעיניו – "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". חז"ל מותחים ביקורת על מהלך זה, ואומרים שעדיף היה לו לבוא בשקט, ולא לפרסם את דבר בואו. יעקב חשש ונקט אמצעי זהירות סבירים - דורון, תפילה ומלחמה. לאחר מכן, כשראה שעשיו לא בא, התחיל להתקדם לכיוון ארץ ישראל במחשבה שאולי עשיו זנח את תכניותיו.

בהמשך נאבק יעקב עם המלאך "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר". הרמב"ם סובר שכל ענין זה לא היה במציאות אלא במראות הנבואה, כדי לחזק את יעקב שלא יפחד מהמאיימים עליו. אולם קשה על הרמב"ם, שהרי אם הכל היה בחלום, איך אח"כ יעקב צלע על ירכו?

האברבנל ,בפירושו על 'מורה נבוכים', מסביר שאצל אנשי מעלה כמו יעקב אבינו ההתפעלות ממראה החלום היא גדולה כל כך, עד שהיא יכולה לתת את אותותיה בגוף הגשמי.

גדולי המקובלים ובהם הרמב"ן סוברים שזו היתה התגלות אמיתית של מלאך בדמות אדם, כמו במקומות נוספים במקרא, ומה שכתוב שהמלאך לא היה יכול לו, הכוונה שלא היתה לו רשות לפגוע בו.

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר". כדי להתמודד עם האיום של עשיו, כינס יעקב את כל בני משפחתו, ועשה את כל ההכנות בדרך הטבע  לקראת המאבק על הקיום הפיזי של בית יעקב. אך היתה זו גם מלחמה רוחנית,שיעקב נשאר בה לבדו. המאבק בין יעקב לשרו של עשיו יימשך כל זמן שהחושך יכסה ארץ, כל זמן שהבערות עדיין תשלוט, והרשעות לא תכיר במלכות ה' ואחדותו. המאבק יימשך עד עלות השחר, עד שיבקע אורו של משיח, ויכירו כל באי עולם במציאות ה', ובתפקידו של האדם בבריאה. רק אז ייפסק המאבק.

יציאת יעקב אבינו לגלות מסמלת את מצב הגלות של עם ישראל, בו יש מאבק הנמשך עד היום בין העולם האלילי (למחצה, לשליש ולרביע) ובין היהדות הנאמנה. אומות העולם נאבקות בעם ישראל, ושורש המאבק הוא על הדת והאמונה.

לצערנו הרב גם בעמנו לא כולם מבינים את שורש הבעיה, אך מי שקורא את הפרשה ומבין מה התרחש בין יעקב לעשיו, יודע שהגויים הנאבקים בנו עומדים נגד ה' ונגד משיחו. אלו העומדים על משמר היהדות, למרות שהם בודדים כיעקב אבינו בשעתו, מועטים בכמותם אך לא יפלו ברוחם. כמו שיעקב גבר על שרו של עשיו, כך האמת סופה לנצח - "ותזרח לו השמש".

אנו מאמינים שלא ירחק היום ונזכה לראות את תורת ישראל מאירה את כל המחשכים, ועם ישראל כולו יבין את הקשר בינו לבין אלוקיו וארצו.

 

 

 

דברים לפרשת ויצא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א




בס"ד


מצ"ב רעיון קצר לפרשת ויצא, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו קצר של הרב לפרשת השבוע -  ויצא


פרשתנו עוסקת בעיקרה בהולדת בניו של יעקב אבינו, המהווים את התשתית של בנין בית ישראל.

בני יעקב נולדו בארם נהריים ולא בארץ ישראל, ולפני יעקב אבינו עמדה בעיית החינוך שיקבלו ילדיו, אך הוא ראה את הנולד והכין את עצמו לחיים בגלות. חז"ל אומרים שלאחר שיעקב קיבל את הברכות מיצחק ונאלץ לברוח מפני עשו אחיו, לא ברח מיד לארם נהריים, אלא התעכב ארבע עשרה שנה בבית המדרש של שם ועבר, כדי להתחזק ולקבל את החוסן הרוחני. בית מדרש זה היה 'המכללה התורנית' היחידה בעולם העתיק. לאחר שהרגיש מספיק מחוזק, נשא רגליו והלך ארצה בני קדם. שם לא היה אף מוסד תורני לחינוך הילדים -  לא בית ספר, לא תלמוד-תורה, ולא חיידר מכל סוג שהוא. יעקב אבינו לקח עמו את ילדיו הקטנים לרעיית הצאן, והיה מעביר אליהם את מה שלמד בעצמו אצל שם ועבר, ואת מה שספג מאבותיו. הוא החדיר בהם את הידיעה, שהם צריכים להיות התשתית של בנין בית ישראל.

יש בפרשתנו שתי דוגמאות לחינוך הילדים, אחת בתחום שבין אדם למקום ואחת בתחום שבין אדם לחברו.

דוגמא ראשונה היא מראובן, שכשהיה כבן שש הביא לאמו דודאים שמצא בשדה. מסביר רש"י, שלמרות שהיה זה בימי קציר חטים, לא פשט ידו בגזל ולא הביא לה חטים, אלא דוקא דודאים שגדלים הפקר.

דוגמא שניה ,כאשר יעקב נאלץ לברוח מלבן הרודף אחריו. כשהדביק לבן את יעקב, שאל "למה גנבת את אלהי". המדרש אומר שבני יעקב אמרו ללבן "ביישתנו אבי אמא". אף שהם היו ילדים קטנים, ידעו שהפסלים הם הבל ורעות רוח ובושה היא להשתחוות אליהם.

זה החינוך שיעקב העניק לילדיו כבר מקטנות , הן בתחום שבין אדם למקום והן בתחום שבין אדם לחברו, ובזה בנה את התשתית של כנסת ישראל.

יעקב אבינו מסר את נפשו על חינוך בניו, שאכן יצאו יראים ושלמים. גם במעשה המכירה של   יוסף, שבו נראה לכאורה שהאחים לא נהגו כשורה, אין ספק שהם חשבו שזו הדרך הנכונה וכל מה שעשו  נעשה לשם שמים.

מכאן אנו לומדים, שאם אדם מכין את עצמו, ומצטייד במטען רוחני גדול, יש בכוחו לא רק לשמור על עצמו, אלא גם לחנך את ילדיו.

כאשר יעקב אבינו שולח מלאכים אל עשו הוא אומר לו "עם לבן גרתי", ודורשים חז"ל שהתכוון לומר "ותרי"ג מצוות שמרתי". לכאורה, מה מעניין את עשו בכך שיעקב שמר תרי"ג מצוות?! אלא שעשו  ידע, שאם יעקב היה כל כך הרבה שנים אצל לבן הרשע ובכל זאת שמר על תמימותו ורמתו הרוחנית - הוא לא יוכל לו. מצד אחד כך היה סיפור הדברים, אך מאידך היה בזה איום סמוי לעשו שידע שלא יוכל לפגוע ביעקב.

גם בימינו, כושר עמידתנו נגד הרשעים שמבחוץ תלוי בעוצמה הרוחנית המושרשת בלבנו . אם נתחזק באמונתנו, נוכל לעמוד מול כל הרשעים שמסביב ומול החולשות שמבפנים ללא מורא ופחד. אם רק נדע לכלכל את מעשינו ולפעול בתבונה, נוכל להתמודד עם כל הקשיים.

יהי רצון שאכן עם ישראל יתחזק בשמירת התורה ,ואז נזכה שהקב"ה יסלק מעלינו את כל שונאינו וינקה את ארצנו לקראת גאולתנו ההולכת ובאה.