דברים לפרשת שמיני, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א


          

פרשתנו מתחלקת לשני נושאים מרכזיים. הנושא הראשון הוא חנוכת המשכן שהחלה בכ"ג אדר והסתיימה בר"ח ניסן, ע"פ מסורת חז"ל. הנושא השני הוא איסור מאכלות אסורות.

בנושא מאכלות אסורות דרשו חז"ל שאדם מישראל שאוכל אותם הוא מאבד את השכל הישר היהודי, "ונטמאתם בם" דרשו חז"ל "ונטמתם בם". מי שאוכל דברים אסורים אין לו השכל הישר של צאצאי אברהם אבינו והוא יכול לחוס על אויבים במקום שצריך לרחם על יהודים, זה בתור עונש על שעיקם דרכו.

נושא זה מופיע בספר ויקרא כיון שבעלי חיים ועופות, במצבים מסוימים, מטמאים, ואלו דינים השייכים לטומאת מקדש וקודשיו.

בסיום חנוכת המשכן קרה אסון גדול לעם ישראל. נדב ואביהוא בני אהרן הקריבו אש זרה אשר לא צוה ה', ונענשו במיתה. אירוע זה היה אמור לשבש את שמחתם של ישראל ביום חנוכת המשכן והשראת השכינה.

כאן לימדה אותנו ההשגחה האלוקית כיצד עלינו להתנהג במצבים שאור וחושך משמשים בעירבוביא.

יש מחלוקת תנאים לאן הכניסו נדב ואביהו את האש, האם למזבח החיצון, או למזבח הפנימי, ולכל שיטה כדאית לה היתה זו טעות. הם רצו לעלות בהשגת חכמת האלוקות לא באופן הדרגתי אלא בקפיצה. היה להם להט לדבקות אלוקית.

תנא אחד אומר שהם נכנסו למקדש שתויי יין. מסביר רבי יונתן אייבשיץ, שאין הכוונה שהם ממש שתו יין, הרי חתן ביום חתונתו צם כדי לשמור על צלילות דעתו, וזו היתה חתונה של כלל ישראל. וכי אלו שהיו אמורים להנהיג את הדור לאחר משה ואהרן, יתנהגו בקלות ראש כזאת כמו שתיית יין העלולה לשבש את צלילות דעתם!?

אלא "שתויי יין" הכוונה שהם היו בבחינת 'שיכורים' מרוב להט ודבקות רוחנית. הם ניסו להשיג השגות רוחניות באופן לא הדרגתי, אלא בפעם אחת. נפשם נדבקה בעולם העליון והם לא יכלו לחזור לגופם, כיון שלא הכינו את עצמם לכך, שלא כמו רבי עקיבא שנכנס לפרדס ויצא בשלום.

לאחר מותם, אמר משה רבנו לאהרן "הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרן". מה היה במילים אלו של משה רבנו כדי להפיג את עוצמת הכאב וצער האסון באובדן שני בניו דוקא ביום של שמחה?

משה רבנו אומר "הוא אשר דבר ה'" למרות שלא היה דיבור מפורש, מפני שלפעמים גילויי ההשגחה האלוקית בעולם נחשבים כדיבור. "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" - אל תחשוב שמיתת שני בניך היתה לריק. התועלת שתצמח מכך היא שכל הקרובים אל המשכן, במיוחד הכהנים העובדים, יהיו בחרדת קודש, ויזהרו במקדש וקודשיו. כלל ישראל יראו עד כמה מקום זה מכובד ומקודש, עד שאפילו קדושי ה' ששגגו במשהו נענשו, כל שכן שכל העם צריך להזהר בו מתוך חרדת קודש.

אנו לומדים מכך שגם בדורנו, שאור וחושך משמשים בעירבוביא, מצד אחד מתרחשת לעינינו שיבת ציון, עם ישראל חוזר לארצו, למרות ההתנכלות של הרשעים. ומצד שני עם ישראל סובל מהאויבים מבחוץ, ומהחולשות הגדולות מבפנים. במצב כזה אדם יכול ליפול ביאוש ובחולשת הדעת ולא יודע איך לעכל דברים אלו.

אלא שדרכו של עולם, כל זמן שלא הגיע התיקון השלם, גם לדברים משמחים מתלווים ייסורים קשים, אך אין זה פוטר אותנו מלהודות על הדברים החיוביים שבכל זאת מתרחשים.

יהי רצון שעם ישראל יידע ויתנהג בדרכה של תורה בשמירת קדושת החיים היהודיים, ואזי תחזור אליו גם השפיות האיתנה והטבעית התואמת את רוח ישראל סבא ונזכה לראות בישועת ה' השלמה על עמו ונחלתו.

 

                                                                        

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

 

 


דברים לפרשת צו - פורים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א



---------- Forwarded message ---------



בס"ד

מצ"ב רעיון קצר לפרשת צו – פורים, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב לפורים - דבר תורה לפורים

  

          

אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. את זה הבינו מרדכי ואסתר.


חז"ל תיקנו לנו להסמיך מחית המן למחית עמלק. סמיכות זו באה להזכיר לנו את עוצמת השנאה והרשעות של עמלק וממשיכי דרכו, להופעת אור ישראל בעולם. עם ישראל נצטווה למחות את זכר עמלק שרוצה להחדיר את רוח הכפירה בבני אדם, ולחיות חיי הפקרות ללא כל תכלית.
כל זה כאמור כלפי אומות העולם, אולם לא פחות מכן יש לראות מה ניתן לנו לפעול ולעשות בדורנו בתוך האומה פנימה, כדי שנתקן את עצמינו ונכשיר את הלבבות לקראת היעוד האלוקי שיועד לנו עלי אדמות.

בעקבות דברי המן שאמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" באה עצתה של אסתר באומרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים...". ברור הדבר שאין מדובר בכנס באולם כל שהוא, אלא תיקון יסודי. כנגד האמירה של "מפוזר ומפורד" יש להגביר את האחדות. לפני מתן תורה נאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל שישנו דבר מיוחד בחנייה זו - שישראל חנו באחדות, לעומת שאר הנסיעות והחניות שהיו בהם חילוקי דעות. במסע לקראת הר סיני הייתה התעלות לקראת המעמד הנשגב וזאת הייתה שעת הכושר לנתינת התורה. אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. מרדכי ואסתר רוממו את העם והביאו אותו למדרגה גבוהה, שידעו שהם עם ה' בעולם, וממילא מעשיהם והתנהגותם צריכה להיות בבחינת "ואנשי קודש תהיו לי".
בדורנו מדברים על אחדות, אולם אם לא נדע בברור מהו הערך הרוחני שכולנו מחוברים לו ומתאחדים סביבו, לא תיכון שום אחדות. אנו שמאמינים שהדרכתה של תורת ישראל בחיי היום-יום הם הערך העליון של היהדות, ושאם הציבור ידע שדברי התורה הם שמחייבים ולא סברות אנושיות שאינן מבוססות על בסיס תורת הנצח - אז תתכן אחדות, אחרת כל הדיבורים על אחדות זו תהיה משאלה יפה מבלי יכולת ביצועית למעשה.

הלוואי ועם ישראל ובייחוד הציבור הדתי הלאומי יחדיר למודעות שלו, ויקבל על עצמו גם בדורנו את "הדוּר קיבלוה בימי אחשורוש", שתהיה מעין קבלת תורה מחדש. את תחילת העונש על הרשעים מסביב אנו רואים כבר עין בעין. ההתכתשות של עמי ערב בינם ובין עצמם הולכת ותופשת תאוצה. כל הגויים שהתנכלו לעם ישראל נלחמים בינם לבין עצמם וזה בסופו של דבר יחליש אותם ועם ישראל יצא מחוזק יותר ומחושל יותר, ואז נזכה גם לראות בישועתו יתברך בקרוב בימינו. פורים שמח.

 

                                                                        

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דברים לפרשת ויקרא - שבת זכור, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א




צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב לפרשת השבוע - דבר תורה לפרשת ויקרא - שבת זכור  

הערב בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב, בנושא "הלכות פורים" ,ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן

          

קדמונינו תיקנו לקרוא בחודש אדר ארבע פרשיות. פרשה ראשונה, שכבר קראנו, היא פרשת 'שקלים'. פרשה שניה קוראים אנו השבת בפרשת 'ויקרא' והיא פרשת 'זכור', ולאחר מכן פרשת 'פרה' ופרשת 'החודש'.

פרשת 'זכור', לפי שיטת בעלי ה'תוספות', היא הפרשה היחידה שיש חיוב לקוראה מתוך הספר, ולא רק לזכור בלב את מה שעשה לנו עמלק.

עלינו להבין את גודל החשיבות וכובד המשקל שהתורה מייחדת לנושא זה. יש מצווה לזכור את אשר עשה לנו עמלק, ויש מצווה נוספת למחות את זכרו.

נשאלת השאלה : מפני מה בא ציווי זה, הרי במהלך הדורות עמים רבים התנכלו לעם ישראל, אולם על אף אחד מהם לא נצטווינו למחותו מתחת השמים

אלא, שמלחמות פורצות בדרך כלל בגלל מחלוקת על שליטה בשטח מסויים, או על מקורות כלכליים, או פעולות גמול על שהצד השני הרע להם וכדומה.

עמלק בא להתנגד לעם ישראל בצאתם ממצרים מבלי שהיתה לו אף אחת מהסיבות האלה. לעם ישראל לא היה שיג ושיח עם עמלק בדורות הקודמים - הם לא באו לרשת את ארצו של עמלק ואף פעם לא הרעו לו.

עמלק בא להתנגד לעצם עליית קרנם של ישראל, שאמורים לקבל את התורה שהיא המאור שבעולם. קבלת התורה מעידה שהבורא ברא את העולם למטרה מסויימת ועל האדם מוטלות חובות מסויימות. הבורא ברא את העולם וגם משגיח עליו, ומנהל בו שכר ועונש. עמלק שולל את הגישה הזאת , ודוגל בכך שכל מה שמגיע לאדם וכל מה שקורה בעולם הוא במקרה ולא בהכוונה ממקור עליון. עמלק רצה למחוק את עם ישראל מעל פני האדמה. משום כך בא הציווי לא רק למחות את אותה השתייכות גזעית לעמלק, אלא יותר מזה. גדולי המפרשים אומרים שהכוונה במצווה זו היא כלפי כל מי שמייצג את הרעיון של עמלק. כל עם שחורט על דגלו למחות את עם ישראל, כלומר מתנגד לייעוד שעם ישראל צריך להביא לעולם, הוא בבחינת עמלק. במשך הדורות  המאבק בעמלק מופיע בכל פעם כלפי עם אחר.

מובא בספרים, שמחיית עמלק היא על ידי הגברת הקדושה של עם ישראל בעולם.לפי הנאמר ב'שפת אמת', כל שמירת שבת כהלכתה  וכל הגברת הקדושה בעולם יש בהן מעין מחיית עמלק - מחיית התיזה וההשקפה שלהם ומחיית הדגל שלהם .

בדור הקודם עמלק התגלם באומה הגרמנית. אולם גם היום יש מדינה באזור הפרסי, שמכריזה בריש גלי על רצונה למחות את ישראל ,אע"פ שעם ישראל אף פעם לא הרע להם ולא היה לו שום שיג ושיח איתם.

כמובן, אנחנו צריכים לעשות כל מה שיש בידינו על מנת להתגונן. אבל לא פחות מזה, ואולי ביתר שאת, עלינו להגביר את הייחודיות של קדושת עם ישראל. עם ישראל צריך לדעת שהוא העם הנבחר,  לא  במובן השלילי  שאצל אומות העולם, שמשתלטים ומנצלים עמים אחרים, אלא באופן המחייב אותנו בתרי"ג מצוות, בפרישות ובקדושה. עלינו להבליט את האמונה האמיתית בתוכנו וממילא גם לעולם כולו.

כל השנאה שאנחנו חשים ועדים לה היום, לא תעלם על ידי ועידה כזו או אחרת או ע"י שיח כלשהו. אם עם ישראל לא ימלא את יעודו ואת שליחותו בעולם, השנאה תלך ותגבר. גלי השנאה באים לעורר את אלו מתוכנו שאינם מבינים את ההבדל המהותי בינינו ובן העמים האחרים. הגויים בפנימיותם מצפים שאנחנו נתקן את עצמנו ואת כל העולם כולו.

יהי רצון שנזכה עם קריאת פרשת 'זכור' למלא את ייעודנו בעולם, להיות בבחינת "והייתם לי סגולה מכל העמים", להבליט את הקדושה, את אהבת הצדק והיושר ואת האמונה בעולמנו. אם אנחנו נתקן את עצמנו ונקרין לעולם, ממילא יתוקן העולם כולו והגויים כולם ידעו להעריך את עם ישראל. העולם יבין שרק עם ישראל מסוגל לתת להם את קרן ההצלה מהחומרנות והתועבות שבהן הם שקועים.

נדע לנצל את שבת זו להתרוממות לספירה הרוחנית שלשמה נבראנו, ולהביא לעצמנו ולעולם כולו את האמת, הצדק והיושר. נזכה אי"ה כולנו לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו, בהתקיים הפסוק: "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

 

                                                                        

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

במידה ואינך מעוניין להמשיך לקבל את המייל השבועי מדברי הרה"ג דוב ליאור שליט"א, נא שלח אלינו בקשה להסרה מרשימת התפוצה.

 

 

 

דברים לפרשת פקודי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א







בס"ד

ידידים ובוגרים יקרים

שלום רב.

מצ"ב רעיון קצר לפרשת פקודי, מפי מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

כמו כן, צרפנו קישור לשיעור וידאו של הרב לפרשת השבוע - דבר תורה לפרשת פקודי  

ביום חמישי הבא ז' אדר ב' (17/03) בשעה 20:00 יתקיים אי"ה שיעורו החודשי של הרב, בנושא "הלכות פורים" ,ב"בית הרב" ברח' הרב קוק 9 בירושלים.

הציבור מוזמן.


 

          

פרשת פקודי היא הסיום של ציוויי הקמת המשכן, שהתורה מקדישה להם כמעט ארבע וחצי פרשיות.

לכאורה, כשאדם מזמין בית אצל קבלן הוא אינו צריך לומר לו באלו חומרים וכמויות להשתמש, כמה בטון צריך לצקת ומהו עובי הקירות. הקבלן יודע מעצמו פרטים אלו.

א"כ, מדוע התורה מציינת את כל פרטי הפרטים של בנין המשכן?

אלא שמבחינה פנימית המשכן הוא דגם של העולם, ואלו דברים שלא שייך בהם סברא אנושית, לכן התורה מדגישה את הציוויים ולאחר מכן את תיאור הביצוע, עד הפירוט של התרומה הגדולה שהעם הביא, עד שהכריזו שלא להביא יותר.

ומה אנו למדים מכל זה לדורות?

בפרשת תרומה נאמר "ועשו לי מקדש", והרמב"ם מונה זאת כמצוות עשה. כך במשכן, במדבר ובשילה, עד למקדש בירושלים. אילו היינו יכולים, הייתה חלה עלינו המצווה לבנות את בית המקדש.

אמנם מסופר שבזמן רבי יהושע בן חנניה הייתה נכונות מצד מלכות רומי לאפשר, אבל למעשה העניין לא יצא לפועל. במהלך הדורות לא הייתה לנו אפשרות לבנות את הבית, היינו אנוסים תחת שלטון הגויים שלא אפשרו זאת. גם היום יש מניעות, ואפילו לא מאפשרים ליהודים להתפלל בהר הבית.

חז"ל אומרים שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, כלומר, כל דור צריך להוסיף נדבר מסוים במהלך של בניית המקדש.

בזמן שהתחילה ההתעוררות לציון, אמר החפץ חיים שכיוון שהתחיל מהלך הגאולה יש לעסוק בענייני המקדש, בעבודה ובטהרה. הח"ח ליקט הלכות מהבבלי ומהירושלמי על ענייני קדשים, כדרך שחיבר הרי"ף על שלושת הסדרים. לאחר מכן ייסדו כוללים שעסקו בסדר קדשים. עד היום יש כמה ישיבות שלומדים בהן סדר קדשים כדרך שלומדים את שאר הסדרים, בעמקות ובהיקף.

אף אם לא הייתה מניעה פוליטית או מצד האומות, אנו מנועים מלבנות את בית המקדש: אין לנו מורי הוראה בענייני קדשים וטהרות, ואף אם היו, איננו יודעים לזהות את המקום המדויק של המזבח, כפי שכותב הראי"ה קוק בשו"ת משפט כהן. בבית שני היו שלושה נביאים שהעידו להם על מקום המזבח, כיוון שהוא צריך להיות בדיוק באותו מקום. אף שגודלו של המזבח אינו מעכב, מקומו מעכב. זו המצווה היחידה שקיומה מותנה בגילוי נבואי.

אולם מניעה זו אינה פוטרת אותנו מלעשות הכנות, כמו שדוד הכין תכניות לביהמ"ק על אף שהקב"ה אמר לו שהוא לא יבנה, ורק שלמה המלך כשעלה לכס המלוכה יישם את התכניות ובנה את המקדש.

בדורנו, נפלה לנו הזכות הגדולה לשחרר את ארצנו במלחמת ששת הימים. זכינו ביהודה ושומרון ובייחוד בהר הבית. הנהגת המדינה עשתה משגה חמור כשהחזירה את השליטה בהר הבית לידי הערבים (כשם שעשו במערת המכפלה). לא ייתכן שההשגחה האלוקית מחזירה את המקום לבעליו החוקיים, ואנחנו במו ידינו מסגירים אותו לזרים.

לעניות דעתי זו אחת הסיבות שאין שלום והגויים מתנכלים לעם ישראל. לכל הפחות יש להחזיר את הבעלות על מקום המקדש לעם ישראל.

אנחנו מקווים שנזכה במהרה לגאול את כל חלקי ארצנו, ובייחוד את מקום המקדש, שהוא המקום הקדוש היחיד שיש לעם ישראל.

אם עם ישראל ירצה בכל נפשו ובכל מאודו, ההשגחה האלוקית תאפשר לנו להחזיר את הבעלות לעם ישראל, עד שנכין את עצמנו ונהיה מוכשרים לבניין המקדש, ואין ספק שאז תתגלה גם הנבואה, ואולי עוד בדורנו יתנוסס המקדש במרום הרים, לתפארת עם ישראל כולו, ולתועלת העמים כולם, כפי שדרשו חז"ל שנקרא שמו מוריה, מפני שממנו יוצאת אורה לעולם וממנו יוצאת הוריה לעולם.

 

                                                                        

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------